טוב, משחררת. אבל מה זה וואסח?

הפרסומת החדשה של גולדסטאר, גרמה לה להרגיש כמו הסבתא רבא של עצמה. אז כמו הצעירה לנצח שהיא באמת, טליה לוין התנחמה עם לגימה של קוניאק והמשיכה ליין שעטף אותה כמו שמיכת טלוויזיה בגשם הראשון

טליה לוין, סנהדרינק
20/10/2021

העולם שייך לצעירים זה לא סוד, ואף על פי שאני עדיין מחשיבה את עצמי צעירה באופן יחסי, בכל פעם כשאני נתקלת בפרסומות עכשוויות אני מבינה שלא רק שאני לא צעירה לפי ההגדרה החדשה של משרדי הפרסום, אלא שאני הסבתא רבתא של עצמי. וזה מבאס, כי מבחינתי החיים האמיתיים והכייפים התחילו בגיל ארבעים, ואני לא חושבת שנהניתי מאלכוהול, מאוכל ובכלל מהנאות החיים עצמם כשהייתי צעירה יותר וקולית והבנתי כל מיני מילים של משרדי פרסום שנועדו לגרום לי לקנות.

אחת העבודות הראשונות שלי בתחום העיתונות היתה ללוות את התוכן של קמפיין רד בול שהיה בתחילת הדרך בארץ. אני הייתי בסוף שנות העשרים שלי וראיינתי כל מיני חתיכים בבריכה של מלון באילת והרגשתי כמו שאמרו אז "על הגל". לפני כמה ימים בעודי נוהגת - וליתר דיוק: עומדת על כביש בפקק אינסופי קלטתי בזווית העין את הפרסומת החדשה של גולדסטאר. "אחי, שחרר את הווסאח" הם כתבו, ואני במבט ראשון קראתי כסאח, אבל אני סתם ילדת אייטיז משכונה בחולון. אין לי שמץ של מושג מה זה ווסאח, כמו שבחיים לא שמעתי את השיר "מועבט" מהתחלה עד הסוף. ואני אוהבת את גולדסטאר, ואוהבת גם ג'ין אנד טוניק, אבל איך אמרו פעם בשנות התשעים: חאליק. אחים שלי, אנחנו אמנם עם אקסטרה קילוגרמים של גיל, אבל אנחנו עדיין כאן!

עוד בוואלה! סנהדרינק

חודרת כמו יין לדם: איפה שותים ביפו?

לכתבה המלאה
הקוניאק מיושן, התווית חדשה. הנסי VS(צילום: שבירו)

יש תווית. תרקדו

לפני כמה ימים הייתי בהשקה מחודשת של קוניאק הנסי, שנמצא בחברה טובה של מותגי על סקסיים כגון: מואט ושנדון, ולואי ויטון. מידי שנה, בעשור האחרון, הם מוציאים ליין מיוחד של בקבוקי ה very special שלהם בעיצוב של אמנים מוכרים מרחבי העולם, במטרה להנגיש את הקוניאק - שנחשב משקה "סבאי" יותר, לקהל צעיר. אני כאמור הסבתא רבתא של עצמי, ואני אוהבת קוניאק עוד מאז ימי 777 האלמותיים שהוא אמנם ברנדי (כי קוניאק חייב להגיע כמו שמפנייה, רק מהאזור עצמו), אבל מבחינתי, באותם ימים לפחות, זה היה אותו משקה והיינו הך.

לורן ולארי ניקולה בורז'ואה, הם צמד התאומים הרקדנים שעיצבו את התוויות החדשות של הנסי. וכן, ברור שלא הכרתי אותם. הרקדן האחרון שאני מכירה הוא מיכאיל ברישניקוב אבל אני לא דוגמה. הבקבוקים של הקוניאק הישן והטוב מגיעים בעיצוב מדליק וחדש, בהחלט משהו שנראה כמו משהו שצעירים ירגישו חופשי להוריד מהמדף בדיוטי פרי ולא משקה כבד ראש לגבר ההוא בגיל העמידה שרגיל לשתות כוסית עם סיגר.

היינות של יקב יפו(צילום: יקב יפו)

קצת יין לקינוח הוואסח

ההקדמה הזו היתה כדי לספר לכם בסופו של דבר מה שתיתי השבוע. אז בנוסף לקוניאק שגרם לסבא שלי להיות גאה בי, הרבה יין זרם אצלי בכוסות. בשבוע שעבר הקדשתי פה מדור שלם ליפו, אבל שכחתי להמליץ על יקב הנושא את אותו השם, עם יין אדום לפתיחת מושב החורף של השתיינים. יפו, סובאז' קברנה סוביניון, הוא בלנד עשיר של קצת קריניאן ושיראז עם קברנה סוביניון, המחיר פחות ממאה שקלים, וכששותים אותו על המרפסת עם רוח קרירה של סתיו, הוא מרגיש כאילו מישהו מכסה אותך בשמיכת טלוויזיה בגשם הראשון. אני יודעת, זה דימוי קצת סבתאי ואני צריכה ללמוד לפעמים להקליל ולשחרר את הווסאח. מבטיחה לנסות, אם רק יסבירו לי מה זה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully