שותים בלבד: חנויות יין שחייבים להכיר

בסוף השבוע נכנס שעון החורף לתוקפו, ועל אף שאנחנו צריכים לברך על כך שהוא לא נחת במפתיע בין ראש השנה ליום כיפור, בשיא הקיץ, רק כדי שיהיה קל למתפללים לקום בבוקר, עדיין אין שום תאריך מתאים בעיני לחושך שמגיע בחמש אחרי הצהריים. אלא אם כן מדובר בחורף של מדינה אירופאית. מחדל שעון החורף במדינה כמו ישראל זה לא עסק למדור הנוכחי שאמור להרים לכם את המורל עם הנאות החיים, אבל אני מודה שהדכדכת שנפלה עליי עם בוא "החורף", למרות שבטמפרטורת הגוף שלי אני עדיין חשה את הסתיו, גרמה לי לנעול נעלי ספורט ולנצל את יום האור האחרון לטיול אורבני.

עונת הבציר כבר הסתיימה, אבל טיול בין חנויות יין קונספטואליות הוא סוג של תחליף מתקדם למדיי לשיטוט בין כרמים וטעימת ענבים רגע לפני שהם נכנסים לחביות. חכמים סינים אומרים שהדברים הטובים ביותר תמיד נמצאים מתחת לאף, אנחנו בדרך כלל לומדים להעריך אותם אחרי שהם מתרחקים מאיתנו. זה משפט שאני מנסה לזכור כמעט בכל תחום בחיים בין אם הוא נוגע לבני אדם ובין אם למקומות שווים שמוכרים יין שאף פעם לא טרחתי להיכנס אליהם, כי אני תמיד קונה במקום אחד קבוע.

השבוע, בשיטוט רגלי האחרון באור יום של השעה חמש הגעתי לגן העיר וגיליתי את "אוצרות היין" שעד אז חשבתי שהיא עוד חנות רגילה. מתברר שהיא מחזיקה 100% יין ישראלי, מהמון יקבים ובעיקר סדרות פרימיום שתמיד צריך לאתר בכל מיני חנויות ומעדניות. מכירים את זה שאתם מחפשים בקבוק של צרעה, מיסטי הילס מבציר 2019 כי יש לכם ארוחה חגיגית ולא ממש יודעים למי יש, וכמה זה עולה? באוצרות היין הבעיה הזו נפתרת, ומדהים שהיא נמצאת ממש מתחת לאף שלי ולא שמתי לב.

את המשך הטיול עשיתי כבר בשעת שקיעה בצד השני של תל אביב. החנות שהיא גם מיני בר בשם בוסר שנמצאת בגן החשמל, היא מקום שאפשר גם לשתות בו וגם למצוא את בקבוקי יין של יצרנים קטנים שבדרך כלל לא מגיעים לישראל במסות הייבוא המסחריות. יינות שיכול להיות שטעמתם באיזו מסעדה אבל אין לכם שמץ של מושג היכן להשיג אותם. אני נתקלתי לראשונה ביין של יינן ישראלי בשם גיא אשל שבדיי ג'וב שלו הוא היינן הראשי של יקב דלתון, אבל גם משחק לעצמו עם ענבים בשעות הפנאי, ומוציא סדרות מדליקות וקטנות של יין שהוא מייצר לבד ששווה לטעום וגם לתת מתנה למישהו שאוהבים, כי אהבה היא קודם כל דרך הבטן.

את שירת הברבור של יומו האחרון של שעון הקיץ עשיתי בטשרניחובסקי 6, אמנם לא בשעה חמש כי הם פותחים רק בשבע. אבל כל בן אדם צריך מקום קולינרי שמזכיר לו את אירופה שאפשר להשתגע בו. וטשרניחובסקי רחוקה מהבית שלי שנות אור כך שזה תמיד מרגיש כמו חו"ל. גיליתי שם גם הרבה מאד יינות מפורטוגל, וגם את זה שכדאי להכיר לעומק את הטוריגה נסיונל כמעט כמו את הקברנה סוביניון.

כל ההקדמה הזו היתה כרגיל כדי לספר לכם שנכחתי בערב טעימות מעניין של חברת א.ג.ת.ד וגיליתי יין חמוד מאד של יקב אלכסנדר, גסטו 2016 מסדרת הריזרב. בלנד אדום לא כבד מידי, ולא קליל מידי, שזיפי ומלא, סתווי כמו כמו בלונדון, לי הוא פתח באופן רשמי את העונה.