קשה להפריז בתיאור איכויותיו של יקב צרעה. מה שהחל בשעתו כשיגעון פרטי של בן קיבוץ צרעה, רוני ג'יימס המנוח, היה עם השנים לאחד היקבים המקצועיים והטובים בישראל. ג'יימס הניח את המסד והחל לבסס את האיכויות. היינן ערן פיק, שהצטרף לצוות צרעה ב-2006, החליף אותו לאחר פטירתו. דור, בנו של ג'יימס, הוא כורם היקב, שכרמיו ממוקמים בהרי יהודה ומצויים כולם בבעלות היקב. מדובר, אם כן, באחד היקבים המקומיים היחידים שהם estate winery - יקב המגדל את כל ענבי היין שלו בעצמו (להבדיל מרוכש אותם ממקורות שונים).
צרעה מייצרים 100,000 בקבוקים בשנה, כ-20% מהם משווקים לחו"ל. 75% מהיין לשוק המקומי מופץ למסעדות, בהן נחשב צרעה לאחד היקבים המקומיים המועדפים.
היקב מייצר בקביעות חמישה יינות: שני לבנים ושלושה אדומים. ביינות הלבנים עושה פיק שימוש בסוביניון בלאן ושרדונה. באדומים בקברנה סוביניון, מרלו, סירה ופטי ורדו. כל היינות הינם בלנדים, ללא יינות זניים כלל. מ-2010 מלווה את פיק כיועץ היינן הצרפתי הנודע ז'אן קלוד ברואה, מי שהיה משך שנים ארוכות היינן הראשי של שאטו פטרוס בפומרול שבבורדו - מהיקבים הנחשבים בעולם.
בטעימה הנוכחית חמשת היינות שצרעה מפיצים השנה, מבציר 2017 ו-2016. לגימתם יחדיו משרטטת דיוקן של יקב מרשים במיוחד. כל היינות חושפים מחויבות עמוקה לעולם היין הישן. זה אומר שאין זכר לניסיון של היינן להשפיע דרמטית על טעם היינות. השימוש של פיק בעץ מאופק ונותן את הבמה למאפייני הזנים השונים כפי שהם באים לידי ביטוי בקרקע הגידול הספציפית של צרעה - הרי יהודה.
"צרעה, הרי יהודה לבן" סוחב לבורגון. "צרעה, שורש לבן" ללואר. בשניהם ישנם איזונים עדינים, דיוק וניקיון. "צרעה הרי יהודה" האדום מחבר זנים בורדולזיים עם זן סירה הים תיכוני באופטימליות. ב"צרעה, שורש" האדום מפגש בין עמק הרון (סירה) לבורדו (קברנה סוביניון) וב"מיסטי הילס" הגבוה מחברים את שני הזנים הללו שוב, באלגנטיות עצומה. היינות האדומים מצליחים לא להכביד. אין בהם מתיקות יתר ולא עומס פרי. יש בהם, לעומת זאת, מין תחושת ריחוף קלה, רבת קסם, שתאפשר, הפלא ופלא, ללגום אותם גם לא באמצע החורף.
אין ספק, האיכויות של יינות צרעה ממקמות את היקב בקוקפיט האיכויות של יינות ישראל. שאפו!
צרעה, הרי יהודה לבן 2017
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 75% שרדונה ו-25% סוביניון בלאן. 75% מהיין התיישנו תשעה חודשים על השמרים בחביות עץ אלון צרפתיות גדולות. 25% במיכלי נירוסטה. צבע זהוב. באף פרי לבן והדרים, מינראליות. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 100 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים.
דבר המבקר: מעט פרי, הרבה מינראליות, שמץ מליחות. יין עם טקסטורה מוחשית, ניקיון ברור ואיזונים עדינים. מאד בורגוני, עם מבט ברור לשאבלי. מצוין ללגימה כבר עכשיו אבל יסחוב עוד שלוש שנים לפחות בתנאי אחסון ראויים.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד)
בחמש מילים: כשהרי יהודה פגשו את בורגון.
צרעה, שורש לבן 2017
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 75% סוביניון בלאן ו-25% שרדונה. שבעה חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב. באף פרי לבן (תפוח) ומינראליות. גוף בינוני-מלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 150 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, צדפות, בשרים לבנים.
דבר המבקר: אם "הרי יהודה לבן" סחב לבורגון, "שורש לבן" מכוון ללואר, אם לדייק - לסנסר. חמיצות משמעותית מאד שמחזיקה היטב את הפרי המוחשי. נקי מאד, צלול, חד ומדויק.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית. מהלבנים הישראלים היקרים היחידים שמעניקים תמורה ראויה לכסף).
בשש מילים: הכי סנסר שבלנד לבן מקומי יכול להיות.
צרעה, הרי יהודה 2017
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד אדום על בסיס סירה, קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו (ביחסים שווים). 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום מעט ארגמני. באף פרי אדום ותבלינים (פלפל שחור, ציפורן). גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 100 שקלים.
הכי מתאים ל: נתחי סינטה דקיקים צרובים קלות במחבת. רוסטביף. ראגו.
דבר המבקר: קסמו של היין הזה נעוץ בדיוק ובאיזון בין הזנים, שכל אחד מהם כמו יושב היטב במקומו ומפליא למלא את תפקידו: גוף (קברנה סוביניון), תיבול (סירה), פרי אדום מלא חיים (פטי ורדו) ומימד מעגל (מרלו). בלנד שהפירותיות בו שמחה, נעימה ולא מוגזמת, שיש בו מידה של מינראליות. קל יחסית וגסטרונומי מאד.
תמורה לכסף: 4.5/5 מצוינת. (תמצאו מעט מאד יינות מקומיים שמספקים איכויות כאלו במאה שקל).
בשתי מילים: בשבחי ההרמוניה.
צרעה, שורש 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% סירה, 35% קברנה סוביניון ו-15% פטי ורדו. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 150 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים.
דבר המבקר: בנוי היטב, פירותי, מאד מתובל (פלפל שחור), מינראלי. יין סטייקים מצוין שיצליח לא להשתלט על האוכל, בזכות עבודה מאופקת מאד עם עץ.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בארבע מילים: מטובי היינות בקבוצת המחיר.
צרעה, מיסטי הילס 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 55% קברנה סוביניון ו-45% סירה מחלקת מאובנים בכרם שורש. 15 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. 15% כוהל בנפח. צבע אדום כהה. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף מלא.
כמה? 280 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים, צ'אנק בקר מיושן על הגריל בצלייה איטית, תבשילי קדירה על בסיס טלה וכבש.
דבר המבקר: יין הדגל של צרעה רציני מאד אבל נשמר בכל דרך מלהיות כבד. יש בו מאסיביות המלווה במן מגע ריחוף שכזה. פרי נהדר, חמיצות מצוינת, תחושת עושר אבל ללא מתיקות כלל ועם איזון בין כל רובדי היין. מצליח להיות אלגנטי, קטיפתי, לאחוז בלא פחות מ-15 אחוזי כוהל בנפח ועדיין לשמור על תחושת איפוק. פוטנציאל התיישנות בן כעשר שנים בתנאים הנכונים. שווה לחכות.
בשש מילים: התאפקו ותנו לו זמן. זה ישתלם.