לא יודעת מה קורה אתכם בענייני משקאות של פעם, אבל איכשהו אצלי, הטקילה נדחקה עמוק לירכתי המוח ולא בקטע טוב. גיל 16, מועדון התיאטרון, שוט אחד כנראה מהזן הזול מאד מערבבים עם ספרייט בתחילת שנות התשעים, ואני עוברת לילה לבן של סיוט בחצר האחורית של יפו. קצת פחות משלושים שנה אחרי, ואני מצליחה להתגבר על סלידתי מהמשקה שלא נגעתי בו שנים, ולוקחת שוט של פטרון בפרלמנט של שוקי, פרלמנט שכן לפרלמנט הקבוע שלי בשישי. כן, זה טעים לי, כנראה שהשד לא רע בכלל.
מה רוצה התולעת?
ואז אני מגיעה ל-בושוויק, ומחליטה לשים לרגע את הבלאדי מרי האלוהי שלהם בצד. ובר שירה, המח והבעלים שמאחורי הבר אומר לי - נערת הג'ין וטוניק והבלאדי מרי הנצחי, כי הג'ין מת. אני לא יודעת אם הוא באמת מת, אני אומרת לעצמי, וליתר דיוק לזקנה האנגליה שבי. מכיוון שג'ין הפך בשנתיים האחרונות לאחד המשקאות הטרנדים ביותר בעיר. "כשנמצאים בחזיית העשייה תמיד רואים קדימה, צופים פני עתיד ונותנים את הטון" אומר שירה, ומסביר שזה בדיוק מה שקרה עם הג'ין. "הג'ין כיכב אצלנו כבר לפני כמעט עשור והוא הבון טון של הצרכן הביתי וכרגע הגיע תורה של הנסיכה התורנית, טקילה".
אז זה הטרנד עכשיו מקסיקו? אני שואלת וכבר חושבת על התולעת, אבל מאמינה שבכל אחד קיים מקסיקני קטן. "רום, טקילה ומזקל תמיד הרגישו כבני בית אצלנו ולא היה תפריט בו לא היה להם מקום של כבוד. אולם עכשיו אנחנו מתחילים להפנים שהאסימון (מי כבר זוכר אותו) נופל גם אצל צרכני הקצה בנוגע לטקילה".
מסתבר שאני לא היחידה שיש לה אישיוז עם טקילה, שירה מספר לי שהרבה זמן הם נאלצו להיאבק במשקעי העבר של המשקאות דמויי הטקילה אצל האורחים. "אותן הקפצות של 'טהילה' (כך במקור) 'טאקו-טאקו' וספרייט במסיבות חיילים או שיגיונות נערות שלרוב נגמרו בפליטות בקרנות רחוב אפלות והשאירו רפלקס הקאה למשמע המילה טקילה. אבל ייתכן שעבודה של שנים השתלמה, ועזרה לה. גם מותגים חדשים ונוצצים שמצליחים באופן מרהיב מעבר לים ונשענים על כוכבי על כמו ג'ורג' קלוני ושות.
הבה טקילה!
הטקילה מגיעה ממקסיקו, ובפרט מאזור חליסקו - היא עשויה מפקעת האגבה (ממשפחת האספרגוס), ומאגבה כחולה בלבד - מסוג WEBER AZUL. לכל פקעת לוקח בממוצע 7 שנים לגדול עד שהיא מוכנה להפוך לטקילה, וכבר זמן מה יש עליית מחירים במחיר האגבה (ובעקבותיה במחירי הטקילה) כי הביקוש עולה על ההיצע. לטקילה 3 דרגות יישון עיקריות - בלנקו או סילבר - עד שלושה חודשי יישון בנירוסטה, רפוסאדו (נחה) - 3 חודשים עד שנה במיכלי עץ גדולים אנייחו (זקנה) שנה עד 3 בחביות עץ אלון (לרוב אקס ברבן).
לא כל כך קשה לשכנע אותי להתנסות בדברים חדשים בכל הנוגע לאלכוהול. ואני מניחה שמה שיקרה לי עם הטקילה הוא בדיוק מה שקרה לי לא מזמן עם הגינס. אנחנו מתבגרים החך משתנה, מזדקן, ואולי אפילו מחכים. ספרייט אאוט, קוקטיילים אין. מרגריטה אגב, לכל מי שקצת נבהל מקוקטיילים כבדים מיד, היא אחלה דרך להתחיל להתחבר למקסיקני שבכם. אז יאללה, הבה טקילה!