פתאום קם אדם בעיצומה של מגפה ומחליט שהוא רוצה לפתוח בוטיק יין. זה קרה לשחר זיו איש יין ותיק שעבד לאורך שנים רבות עם יקבים גדולים ויקבי בוטיק ובעיצומה של 2020 הנוראית שכולנו רוצים לשכוח, פתח את il100% - אני לא רוצה לקרוא לזה חנות כי זה הרבה מעבר לכך בעיני, אז אני מניחה ששחר לא יכעס עליי אם אקרא למקום גלריית יין, שמציגה 50 יינות מיקבי בוטיק ישראלים. היינות כמובן למכירה - כך שמדובר בחנות יין, אז השבוע, החלטתי לצאת בעיצומו של גל הקור למרחק של 500 מטרים מביתי, כדי לחוות מקרוב ולחבק קצת יין ישראלי מפתיע.
עוד בוואלה!
עם היין בא התיאבון
אני נמצאת בסיטואציה בעייתית בכל הנוגע ליין. מצד אחד, הבתוליות שלי בתחום זו שעליה ביססתי את המדורים הראשונים, הולכת ונעלמת. אין מה לעשות שעם השתייה בא הניסיון, והתיאבון והעיניים נפתחות לעוד. ועדיין, אני מרגישה שאני לא יודעת מספיק על יין, שלא טעמתי מספיק סוגים, שיש לי המון מה ללמוד ובעיקר להשלים פערים. יש משהו ביקבי הבוטיק הקטנים, אלה שהוקמו עם שתיים או ארבע ידיים עובדות, אלה שיש מאחוריהם איש ולפעמים אישה ובעיקר חזון וחלום גדול להצליח, שמרגש אותי בכל פעם מחדש. לא תמיד היין יהיה הטוב ביותר שטעמתי , אבל תהיה בו נשמה ויהיה כייף לשתות אותו, ולכן כשאני שופטת יין מקומי אני קודם כל רואה את החיבור שלו לאדם, אחר כך למקום ואני יודעת שאני אצא עם בקבוק שייתכן ואפשר להשיג אותו רק כאן בארץ.
יינות לא קונבנציונאליים, בתמחור הוגן
יש לי הרבה חברים בחו"ל, וכשהם מגיעים לביקור אני אוהבת לקחת אותם ליקבים או לתת להם לטעום את התוצרת החדשה של יקבי הבוטיק הישראליים שהם לא הספיקו לטעום. החנות של שחר מרכזת את היקבים הלא קונבנציונליים הישראלים, עם מגוון של יינות שסביר להניח שלא תיקלו בהם אם לא תיסעו ישירות ליקב. המחירים אגב, מאד הפתיעו אותי. רוב היינות מתומחרים בסביבות ה-80 ₪ שקלים, בקבוקים שנמכרים ב 90, 100, ואולי גם ב-120 אבל כמעט בזה זה מסתכם.
כשנכנסתי רציתי לטעום יין שלא טעמתי לפני כן, ואכן להפתעתי הרבה גיליתי שעל אף שאני מכירה את רוב היקבים ושתיתי המון יינות, יש "טו דו דרינק" מכובד לפניי. מכיוון שזה היה מפגש של אמצע היום והיה קפוא כמו בנורבגיה, הלכתי על יין אדום - מוניץ - שקמה 2019, יין לא קונבנציונלי, וכל כך חמאתי בפה עד ששתיתי קצת יותר מחצי בקבוק לבד כמעט בלי להרגיש. ואם כבר ברכישות לגל הבא עסקינן, עוד יקב שאני ממליצה לצלול לתוכו גם בביקור וגם בשלל יינות שלא מאכזבים, הוא יקב צפרירים שעומדת מאחוריו ייננית נפלאה בשם לורי לנדר. גם את תוצרתו וליתר דיוק את תוצרתה אפשר להשיג בחנות של שחר.
גבר, זה לא מה שאתה חושב
אפרופו נשים ויין, הייתה לנו שיחה מעניינת על מה הוא יין נשי ואם בכלל יש כזה דבר. ומכיוון שאני מנסה במדור הזה לנפץ מיתוסים על יין נשי, זו הייתה שיחה מרתקת במיוחד. שחר טען ובצדק, שיין נשי הוא אחר מכל מה שגברים חושבים שהוא. הוא לא עדין ולא רך, ולא צריך להיות מתוק בכלל. ולא נותר לי אלא להסכים שבסופו של דבר, ההגדרה של יין נשי מעידה על כך שהוא יין יצרי, יש בו חמיצות לפעמים, יש בו כח, יש בו עוצמה, ואולי באופן שיפתיע אתכם הוא גם הכי פחות מיינסטרים.
משהו מתוק לקינוח
אם בעבר הייתם מציעים לי לשתות משהו מתוק וליקרי הייתי מנפנפת אתכם מכל המדרגות. אבל למדתי לא לשפוט. בעיקר אחרי כמה חוויות נהדרות שהיו לי עם כל מיני משקאות אלכוהולים מוכנים לבר הביתי. בעקבות החוויה, החלטתי לנסות אחרי שהוא כבר מונח כמעט חודש על השיש, את ליקר הטופי של טופקה, על בסיס וודקה, מהאלפים הצרפתיים. בגדול מגישים אותו קר עם קוביות קרח או בתוספת מיץ תפוחים, אבל היתרון שלו הוא שאפשר להגיש אותו גם חם!!! זה כמובן סיקרן אותי מאד, מכיוון שאין כמו קוקטייל חם ואלכוהולי כדי לחמם קפאון ביתי ונפשי שנגרם מחשש לוירוסים. את הליקר אפשר להשיג בבנא משקאות ובחנויות נבחרות. יש המון סרטונים ביוטיוב לגבי מתכונים חמים, המלצה חמה לסערה הבאה.
