הנובל העשירי של יקב פלם

בשנת 1998 התקיים הבציר הראשון ביקב פלם, ההיסטוריה שלו, כך למדנו באירוע ההשקה החגיגי של "פלם, נובל 2018", החלה הרבה קודם לכן. דברי הפתיחה של ישראל פלם, אבי המשפחה, שנטע באופן לא מודע את שורשי היקב, בשנות השישים של המאה העשרים, כללו לא מעט זיכרונות מראשית ימיו של ענף היין הישראלי. "עבדתי לפני הלימודים במכון היין" הוא נזכר, "ואז פרצה מלחמת ששת הימים". כחלק מההתגייסות של יהדות העולם לסייע למדינה הקטנה ומוקפת האויבים באו, לדברי פלם: "שני יהודים שרצו לממן סטודנט ישראלי שילמד יין". הם בחרו בו, הוא יצא ללמוד בקליפורניה, וחזר כיינן מקצועי. הישראלי הראשון אי פעם שסיים לימודי ייננות באוניברסיטה מערבית.

בשנות השישים של המאה העשרים, הזכיר פלם, תעשיית היין הישראלית הייתה שונה לחלוטין. כמות הענבים שנבצרו הייתה דומה אבל הרכב הזנים היה שונה לחלוטין: אליקנט, קריניאן, קולומבר ושנין בלאן היו זני הענבים העיקריים בכרמים, והיבולים נמדדו על פני שני קריטריונים: כמות ומחיר. על איכות אף אחד לא דיבר. בשנות השבעים הגיעו לישראל כמה זנים נוספים: ריזלינג, קברנה סוביניון ומרלו. חצי מהיבול שימש כחומר גלם לזיקוק ברנדי וחלק למיץ ענבים. למעט כמה הבלחות כמו "כרמל, קברנה סוביניון 1976" המיתולוגי, היה לדברי פלם, שהפך עם הזמן ליינן הראשי של יקבי כרמל: "די משעמם". "כרמל היה מונופול, ולא היה למי לייצר" הוא מסכם את העשור ההוא.

בתחילת שנות השמונים, הוקם יקב רמת הגולן, ששינה את פני ענף היין הישראלי מהקצה אל הקצה. קיבוצניקים ומושבניקים מרמת הגולן והגליל העליון, עם הרבה חזון עזרה מיועצים בינלאומיים, הוכיחו שאפשר לעשות יינות איכות בישראל, גם בכמויות מסחריות, והובילו אחריהם את הענף כולו. גולן פלם, בנו הבכור של ישראל, שכמו אחיו ואחותו גלעד וגפן, בילה בילדותו לא מעט שעות ביקב, נסע ללמוד ייננות באיטליה, השתלם באוסטרליה ובסוף שנות התשעים החליט יחד עם יתר בני הדור הצעיר במשפחה להקים יקב. "בשביל מה אתם צריכים את זה?" שאל ישראל, שמעיד על עצמו כאיש של מערכות גדולות ותלושי שכר מסודרים. אולם בעידודה של קמי, אם המשפחה, קם הדבר ונהיה.

הקמת היקב לא נעשתה בחלל ריק, היו אלה שנות ההתעוררות היין הישראל, ויקבי בוטיק פרחו בכל מקום שאפשר היה לשים בו כמה חביות. פלם היה בין היקבים שהצליחו לבלוט באותה תקופה, ליצור לעצמו שם ולגבש סביבו גרעין של לקוחות נאמנים. הרבה בזכות "פלם קלאסיקו", שכיכב בלא מעט תפריטים של מסעדות נחשבות, ויינות הרזרב: קברנה סוביניון ומרלו. ואז, בבציר 2008, החליט גולן שהגיע הזמן ליין דגל, בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו, בלי הגבלות של זמן או עלויות. היה היין הראשון שטעמנו אותו בוקר. עשור לאחר השקתו, היין מפגין ניחוחות מתיישנים של עור, פטריות פירות בשלים ותבלינים, ועוצמות שמאפיינות יינות הרבה יותר צעירים. אם יש לכם אחד כזה, פיתחוהו מיד ותהיו סלחנים. אחרי הכל, זה הנובל הראשון.

היין השני נעשה בשנת 2010 שהייתה חמה במיוחד ולהרכב הזני שלו הצטרף לראשונה גם קברנה פרנק. יש לו ריחות מסקרנים של מינראלים, פירות בשלים ותבלינים, מבנה מוצק, חמיצות מפתיעה וסיומת מתקתקה ואלכוהולית כמו שאפשר לצפות מבציר חם. שנת 2011 הייתה קרירה יותר והנובל מאותה שנה, הוא סיפור אחר לגמרי. קריר, מאופק, עוצמתי אך נעים לשתייה, עם נוכחות מרעננת של ריחות מנטה ואניס.

בשנת 2013 הצטרפו לבלנד גם ענבי סירה, שהפכו אותו, לצד שנת הבציר המצוינת, ליין מרשים, מתובל ומלא אופי. "נובל 2016" ממשיך את הקו. יין שלם והרמוני שנמצא עדיין תחת השפעה מאסיבית של חביות העץ, וחתן השמחה "נובל 2018" שמכיל כמות גדולה יותר של סירה, הוא יין נהדר שלמרות גילו הצעיר מפגין שלמות ויכולת התיישנות מרשימה. מהמסע בין היינות של פלם, אפשר ללמוד לא רק על ההתפתחות של היקב עצמו, אלא על האבולוציה שעבר ענף היין הישראלי כולו מימיו של ישראל ביקב כרמל עד היום. מתברר שכמו יין טוב, גם האנשים שעושים אותו משתבחים עם השנים.