בוזנח בכרם: ביקור ביקב פלם

את יקב פלם אני מכיר מיומו הראשון, אפילו קצת לפני. הפגישה הראשונה שלי עם האחים פלם הייתה בסוף שנת 1997, כשהשיקו בישראל אז את יינות יקב פרניטו מאיטליה. כבר אז התאהבתי, בכנות, בנועם ההליכות, בהנאה מהיצירה ויותר מהכול בתחושה שהם תמיד ניסו להיות רק הם ולייצר את מה שמשקף אותם, בשקט ובעקביות יוצאים מן הכלל.

מעט לאחר מכן הוקם היקב הראשון, שעבר בשנת 2005 לאשתאול, מוקף ביער הקדושים ומתמזג בטבע שסביבו בצורה הנעימה ביותר שניתן. ההתפתחות של יקב פלם שזורה ומשקפת מבחינתי את ההתבגרות והתהליכים אותם עברה תעשיית היין הישראלית בשלושים השנים האחרונות. הקשיים ובעיות הרגולציה, המגמות שפעם נתנו רוח גבית ופעם הקשו מאד ויותר מכך, התחושה של מסע רצוף ואין סופי שתמיד מסתכל הכי רחוק שאפשר ומנסה לשקף את תרבות היין העכשווית וההיסטורית של אזור הרי יהודה.

הדרך אותה עבר היקב, מייצגת עבורי את היופי והנשמה האמיתיים של עולם היין, חיפוש מתמיד אחר זהות, אותנטיות ושיקוף מיטבי של אופי היינן ומאפייני הטרואר. גולן פלם היינן, איש הכרמים והקרקע, שקט, צנוע, ממוקד במטרתו, סקרן ומחפש כל הזמן את הדרך להדק את מאפייני היין שלו ולבטא טוב יותר את ארץ אהבתו. מן העבר השני גלעד, מלא באנרגיה ואמונה, מביא איתו שקט מלא בטחון עצמי וגאווה מקצועית.

אני מאד אוהב להגיע ליקב פלם. תמיד מרגשת אותי הפניה אל יער הקדושים ואיך היקב מתגלה רק רגע לפני שמגיעים אליו. לכן שמחתי כאשר התקשר אלי גלעד והזמין אותי לסיור בכרם החדש באבן ספיר. הייתי שם פעם אחת לפני כשלוש שנים ולא ציפיתי למראה המופלא שקיבל את פני. הכרם נמצא במורדות הדרום מערביים של הישוב, פרוש כולו על טרסות עתיקות, רצועות רצועות, כל אחת זוכה למיקרו אקלים משלה, זו נחשפת לפחות שמש, זו על קרקע סלעית קשה, זו על טרסה המשמרת מי גשמים, והכל שזור בהפרשי גובה וכיוונים משתנים, ממש כמו פאזל חי ומרגש של כרמים. הכרם ניטע לראשונה בשנת 2019, ובכל שנה עובדה חלקת קרקע קטנה נוספת עד אשר הגיע למלוא פוטנציאל הנטיעה של הטרסות.

בעבר נהגו ביקב פלם להתקשר עם מגדלים לטווח ארוך, חלקם בהרי יהודה וחלקם בגליל, עם השנים חילחלה ההבנה כי לא רק איכות הענבים עומדת למבחן, אלא ייחודו של היין וכיצד ישקף טוב יותר את סביבת הגידול שלו וההבנה זו הביאה להחלטה חד משמעית שאם רוצים להיות נטועים עמוק בקרקע, אין דרך לעשות זאת ללא כרמי איכות המבטאים את הטרואר הייחודי של האזור. יקב פלם רואה בשני הכרמים שלו בהרי יהודה, זה באבן ספיר והשני בגבעת ישעיהו, את הביטוי המובהק ביותר עבור מאפייני היין שלהם.

טרסות יש כאן עוד מהתקופה העתיקה, די לנסוע בכביש שמוביל מצומת אשתאול לירושלים ולראות איך מתוך שרידי השריפה שהייתה שם בקיץ, מבצבצות עשרות טרסות נטושות שהתכסו עם השנים בחורש טבעי. הטרסות הן פתרון נהדר עבור מדרונות, שטופי רוח וגשם שגורמים לקרקע להשיחק בהתמדה. הטרסות מהוות מעין סכרים קטנים המייצרים תאים שטוחים המונעים את התדרדרות הקרקע, מאפשרים ספיגה של מי הגשם ופיתוח חקלאות. קשים לעיבוד אך מרגישים חלק בלתי נפרד מהקרקע ומשתלבים בצורה הגונה בטבע שסביבם.

העיבוד קשה, התנועה מאד מוגבלת, העבודה פיזית מאד, אבל התוצאה מרהיבה ומלאת חיבור לסביבה, רצף כרמים אשר נראה כאילו נלקח מתקופה אחרת ומביא לידי ביטוי את פילוסופיית הגידול והייצור של היינן, חקלאות בת קיימא המתחשבת בטבע שסביבה, מינימום השקיה והתערבות.

סיימנו את הסיור בכרם וחזרנו אל היקב, וגם שם חיכו לי ולא מעט הפתעות. התחושה שלי ביקב פלם היא תמיד כאילו דבר לא משתנה, אבל בפועל הכול זז, פה נוספה פרגולה לקהל וכאן השתנה מרכז המבקרים, לאט ובשקט ממש כמו אופיים של בני המשפחה.

השנתיים האחרונות חייבו את היקבים בארץ להתאים את עצמם. אם בסוף 2019 נמכר רובו של היין למסעדות, הרי שהקורונה שיתקה לגמרי את ערוץ החיים החשוב הזה. אך אין רע בלי טוב ואנו רואים את היקבים הופכים בעצמם למרכזי בילוי, כפי שמוכר לנו מיקבים רבים בעולם. ביקב פלם התחושה היא טבעית לגמרי, חסרת מאמץ. אתה מגיע, לוקח לבד את המצרכים שלך, גבינות, לחם, שמן זית ויין ופונה לאחת מפינות הישיבה, בין אם בחצר היקב ובין אם בתוך מסלול יער הקדושים שם הוצבו על ידי קק"ל נקודות ישיבה שהופכות את הביקור למרגיע, נעים וטעים אפילו יותר.

והיין? היין אחרי ביקור שכזה לא יכול להיות פחות ממשיב נפש, התלווה אליו ביס קטן ממסעדת רשטא בעין רפא, מה שהביא לתחושת אותנטיות רבה אפילו יותר.

היין שטעמנו היה דוגמאות מיכל וחבית מבציר 2021, המהוות לטעמי עוד צעד בדרך של גולן פלם. היינות דקים ומעודנים מאי פעם, תוך שמירה על בשלות ועמוק פרי כפי שאוהב גולן. רכות נהדרת שאינה גולשת לכבדות וריבתיות. עלו והצליחו יקירי, תודה על ביקור נפלא.