החוק הצרפתי: פעמיים בוז'ולה נובו

יש הטוענים שחגיגות הבוז'ולה הן בסך הכל תעלול שיווקי שנועד לייצר עוד אירוע יין בלוח השנה, יש כאלה שטוענים שהיין הצעיר בעצם שלא מתאים ליישון ומגיע מאזור בוז'ולה צרפת הוא כמו השמפניה מחבל שמפיין, צריך לחגוג אותה ורק אותה כי ככה זה צרפתיים. האמת, לא ממש אכפת לי אם יש חג כזה או אין, ואני עוקבת אחרי חגיגות הבוז'ולה כבר יותר מ 15 שנה. הפעם הראשונה שלי הייתה בתוכנית הלילה ברשת ב' של אמנון פאר "לילה חי מאד". הגעתי להתראיין על תקן משהו אחר בכלל ונקלעתי לחגיגות עדלידא משודרגות. בוז'ולה התגלגל לי יפה על הלשון, ומאז אימצתי את החג כמו שישראלים אימצו בשנים האחרונות את הנובי גוד. אחר כך מצאתי את המרוצים השונים שמחברים יין וספורט כמו למשל זה שמתרחש בצרפת. כמובן שהקורונה הרגה את התוכניות שלי לרוץ עם יין בחו"ל לפחות לעת עתה, אבל יש לי עוד לאן לשאוף.

זה חמוד מאד בעיני, ובעיקר מאד צרפתי במובן הטוב של המונח, שאת חגיגות הבוז'ולה מציינים בפתיחת בקבוקי יין בחצות בדיוק. אנשים שאוהבים לחגוג, גם אם הסיבה מומצאת לחלוטין הם לחלוטין כוס היין שלי. כשביקשתי מספק היין הקבוע שלי לשלוח לי בקבוקים לטעימה הוא רק הזהיר אותי שאי אפשר להעלות שום דבר לאינסטגרם לפני התאריך המבוקש כי הצרפתים עלולים להתבאס. ומי אני, שתבאס את הצרפתים? את הרכישה שלנו עשינו בשקט לא הוצאתי אותה מהשקית ואפילו הזהרתי שאסור לפתוח את הבקבוקים לפני חמישי בערב.

בסוף השבוע החורפי האחרון, שכולכם העליתם תמונות של חמין ומרקי עוף לרשת, אנחנו החלטנו למקד בבוז'ולה, מרתון של סיינפלד ופסטה בוקטיני מספר 9, הספגטי העבה מהילדות שבתוך החור שבו נוזל נהר של רוטב. ברור לי שהשעטנז האיטלקי צרפתי לא היה עובר את ברוני הבוז'ולה אבל שני היינות ששתינו היו כל כך טובים שהם גנבו את ההצגה מהפסטה המושקעת. אני כבר לא זוכרת אם אכלתי. היין הראשון שפתחנו היה של יקב אלברט בישו הצרפתי, שכבר כתבתי עליו כאן בהקשר של שבלי לפני החגים. מה שאהבתי בבוז'ולה וילאז' שלו הוא קודם כל את המחיר, 50 שקלים לבקבוק זה לחלוטין ואליו פור מאני במונחים של היום. הוא פירותי, עדין, צעיר כיאה לבוז'ולה ואפילו שלא הייתי מגדירה אותו כחורפי אלא יותר סתווי, הוא עשה לנו חם בלב.

את היין השני גם הוא של אלברט בישו כמעט ולא פתחתי רק בגלל התווית המושלמת שלו שרציתי שתישאר שלמה. מר. נו סולפיט, בוז'ולה וילאז'. מר נו, שמזכיר קצת את ג'יימס בונד באחד הפרקים, הוא בעצם יין טבעי, והכוונה ביין טבעי שהוא עובר תסיסה טבעית ללא שמרים. אין שימוש בסולפיטים, או כל תהליך כימי אחר ולכן הוא מאה אחוז טבעי. אני מבטיחה לפרק בהמשך את נושא היינות הטבעיים והאורגניים אבל כרגע הטריד את הבחור שלצידי הקראש על מר נו, "פתאום את אוהבת צעירים?" הוא שאל? ואני לא עניתי, יש רגעים שהשתיקה יפה להם. כמו אחיו הקודם, גם היין הזה פירותי ונעים לחיך. וכשאני אומרת פירותי אני רוצה שתחשבו רגע על עיגולי פטל בצלחת עם תערובת אוכמניות - רק ביין. לנו הוא אפילו קצת סגר את הפינה של הקינוח ששכחנו להכין, או להזמין, לפני שהגשם כיבה את וולט.

ורגע לפני סיום, פינת הפירגון השבוע יוצאת לעיר התחתית בחיפה. כשאומרים לי חיפה אני ישר נזכרת במעין הבירה, אבל מסתבר שסצנת היין שם הולכת ומתפתחת גם כן. בר יין חדש בשם "טרואר" נפתח לא מזמן על ידי אורי אוחנה יזם בן 36 מרמת ישי. בר היין הוא לא רק בר אלא גם חנות יינות משובחת. אוחנה, בכלל הגיע לתחום אחרי שעבד תקופה במשרד החוץ בענייני הסברה והחליט שקולינריה ויין הן התשוקה שלו. במקום יש גם הרצאות וסדנאות, ותפריט כוסות של 15 יינות שונים המתחלף כל שבועיים-שלושה. איפה: הנמל 35, סמטה אחורית. חיפה.