"אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו - וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו!" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד א').

מסתבר שעוד מימי חז"ל דנו בטעם והארומה הייחודית של "תבשילי שבת", שמכינים לפני כניסתה ומבשלים על חום נמוך לאורך זמן, כך שיהיה ניתן לאכול מנה חמה גם בשבת, ללא צורך בהדלקת אש.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

לכל עדה יש את התבשיל שלה - צ'ולנט אשכנזי, סחינה של יהדות צפון אפריקה, הטבית העירקי ועוד רבים ונהדרים, כל אחד בדרכו וטעמו שלו.

המנה הזו לא מתיימרת ולא מתמסרת לאף עדה וכך אני בעצם מוציא את עצמי מהוויכוח הקבוע "של מי יותר טעים"? ו"מה מותר ומה אסור לשים"? אבל, אם יש משהו שמאחד בין כל התבשילים כולל זה שלפניכם, הרי זהו "תבלין הזמן" שאין שני לו ובלתי אפשרי לדמות אותו בשום צורה, אלא בסבלנות אמיתית והבנה של תהליכי בישול ארוכים.

השילוב של העוף והבשר בקדירה הזו יוצרים מגוון כייפי שמאפשר לכל אחד "לקטוף" את מה שהוא הכי אוהב. האריסה מוסיפה חריפות נעימה ועוקצנית ששומרת על רעננות בפה, והחיטה סופגת לתוכה את כל הטעמים יחד. אני אוהב לנשנש קצת חמוצים פריכים וירקות חיים לצד תבשיל שכזה, ואם יש ערק עם קרח אז מה טוב.