מלבק וסע: הזן בעל יותר מאלף השמות

ארבע עשרה שנים חלפו מאז היין הישראלי הראשון שנעשה ממאה אחוז ענבי מלבק. מי אתה מלבק? מניין הגעת? למה קוראים לך ככה? ואיך אתה משתלב בעולם היין הישראלי? אנחנו כאן עם כל התשובות. כתבה ראשונה בסדרה

מירה איתן, סנהדרינק

בשנת 2007 השיק יקב טפרברג את המלבק הזני הישראלי הראשון. מאז עברו על תעשיית היין בכלל ועל היקב בפרט לא מעט שינויים, אבל המלבק, זן ענבים שאוהב את האקלים החם שמציעה לו ישראל, תמיד בלט, גם בהתאמתו לגידול בארץ וגם באיכויותיו. מי ומה הוא זן המלבק, מתי, מהיכן ולאן הגיע ומהי תרומתו לעולם היין הרחב ולתעשיית היין הישראלית?

כשמעיינים בהיסטוריה של זן הענבים הזה, צריך ללכת הרבה אחורה. הוא נולד בדרום מערב צרפת, אם כי המיקום המדויק לא ברור עד היום, ויש כמה אזורים שטוענים שהחל את צעדיו הראשונים כמו: קאהור, בורדו, קרסי וטורן. בהתאם, יש למלבק הרבה שמות נוספים: קוט, קוט דה בורדו, קוט נואר, אוקסרואה, פרסאק ועוד. היינן והחוקר הצרפתי פייר גאלט תיעד למעלה מאלף מילים נרדפות שונות לשם מלבק, הנובעות בין השאר מתקופות שונות בה גדל, בלפחות 30 אזורים שונים בצרפת. המומחה טוען כי רוב העדויות מצביעות על כך ש-קוט היה שמו המקורי של הזן וכי השם אוקסרואה, המופיע לעתים תכופות כשם הזן, מרמז על מקורו במחוזות הצפוניים של בורגון. בבורדו הוא זכה לראשונה לתשומת לב כשנודע תחת השם הנרדף פרסאק. אך אנחנו, ברשותכם, נישאר עם השם המוכר מלבק.

עוד בוואלה! סנהדרינק

חרשי היין: ביקור ביקב הביו-דינמי הישראלי שכולם מדברים עליו

לכתבה המלאה
בציר ביקב טפרברג. יצרן המלבק הזני הראשון בישראל (צילום: באדיבות היקב)

הנשיקה גרועה, אבל היין טוב

מקור השם מלבק לא לגמרי ברור. יש הטוענים כי מדובר בחיבור בין שתי מילים, Mal שפירושה גרוע ו- Bec שהיא נשיקה, או ביחד 'נשיקה גרועה'. למה? לך תדע. יש הסוברים כי שם הזן הוא שם משפחתו של הכורם ההונגרי, מסייה מלבק, שהפיץ אותו בדרום מערב צרפת. בשל צבעו הכהה נהגו בעבר הרחוק בני המלוכה והאפיפיורים לכנות אותו בשם 'היין השחור'. בסוף המאה ה-17 גם פטר הגדול ואשתו הקיסרית יקטרינה הראשונה אהבו את הזן. יקטרינה, שדאגה לאספקת היין לבית המלוכה, הורתה לנטוע את המלבק לחופו של הים השחור בחצי האי קרים.

מלבק ידוע בעולם כולו כאחד מחמשת זני הענבים המותרים לשימוש בחבל בורדו שבצרפת שהם, קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו ומלבק. אך הוא תמיד היה האחרון שבהם, והוסיף ליינות בעיקר צבע ופירותיות. בעבר היה המלבק זן חשוב גם בעמק הלואר, שם חיברו אותו לבלנדים לעתים עם קברנה פרנק וגאמיי, אך הוא מעולם לא היה יציב כמו שאר זני בורדו והלואר ומשתמשים בו בכמויות קטנות, ממש כתבלין. את גורלו קבעה הפילוקסרה, כינמת הגפן שחיסלה רבים מכרמי אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. על זה תוסיפו את חורף 1956, שהקפיא את מרבית הגידולים, וכך הושמדו כ-75% מכרמי המלבק בבורדו, והזן החל להעלם מחמישיית זני בורדו הקלאסיים.

אך אל דאגה, גורלו של המלבק שפר עליו באזורים אחרים. הזן, שרגיש מאוד לקור, מתפקד היטב באזורי אקלים חמים. כך קרה שבצרפת הוא נפוץ יותר ב- Cahors מאשר בבורדו, שם הייננים מייצרים גם יינות זניים ממלבק וגם בלנדים עם גוף מלא של מלבק, מרלו וטאנט. אך את התפתחותו המשמעותית עשה דווקא מחוץ לאירופה, בעיקר באמריקה הדרומית. בשנת 1852הגיעו גפני המלבק לארגנטינה בהוראתו של מושל פרובינציית סן חואן, דומינגו פאוסטינו סרמיינטו. בתקופת המשבר הכלכלי של המאה ה-20 המלבק נדחק לרגע הצידה, אך כבר באמצע שנות ה-90 הוא חזר בגדול והפך לאחד הזנים הנפוצים והחשובים במדינה ולסוג של זן לאומי.

מלבק ארגנטינאי ממרגלות האנדים (צילום: טראזס מלבק רזרבה)

הזן הלאומי של ארגנטינה

לרוב, משמש המלבק בתפקיד תמיכה בממסכים ולא ככוכב בפני עצמו, כמו ביינות קליפורניה לדוגמא, אך בארגנטינה, שם האקלים חם יותר, הצליח המלבק להוכיח את איכותו גם ביינות זניים, לכן הימרו עליו כורמי ויינני ארגנטינה והפכו אותו לזן מוביל, בדיוק כמו שעשו האוסטרלים לשיראז והניו זילנדים לסוביניון בלאן. ארגנטינה מחזיקה ביותר מ-75% מגידולי המלבק בעולם. כאות תודה גמל המלבק למדינתו החדשה והעלה את ארגנטינה על מפת היין ובגדול. הארגנטינאים יודעים להעריך את מה שעשה המלבק לתעשיית היין שלהם. סטיקר 'מלבק' מתנוסס על השמשה האחורית של מכוניות רבות בארגנטינה ושם כתוב, לא פחות ולא יותר: "אני אוהב אותך!".

אחד האזורים הטובים לגידול המלבק בארגנטינה הוא בסביבות העיר מנדוזה, בה מזג האוויר יבש וחם והשטח הררי גבוה. קליפת הענב דקה ולכן הוא זקוק לחום ולשמש. נוהגים לנטוע אותו בהדליית גביע קלאסית וכך הוא מקבל את מנת החום שהוא זקוק לה. ככל שהענב יהיה בשל יותר כך רמות הטאנין עולות, ואיתן גם הצבע, ובטעם יורגשו יותר תבלינים. יינות המלבק הארגנטינאים לרוב יהיו איכותיים, בעלי צבע כהה, עז ועמוק. יינות עם שפע ניחוחות וטעמים, אוכמניות, דובדבנים, פטל, שזיפים בשלים, רימונים סיגליות, שוקולד, קקאו וטבק מתוק, גוף די מלא, מרקם רך ונעים, ולרוב סיומת מלטפת.

טפרברג, אסנס, מלבק 2017 (צילום: איל קרן)

מלבק כחול-לבן

בישראל רואים את המלבק יותר ויותר כחלק מממסכים וגם כיינות זניים. כאמור, יקב טפרברג היה הראשון שהשיק מלבק זני ומאז נראו עוד כאלה ביקבי ישראל. ליינות המלבק בארץ צבע עמוק ועוצמתי, לרוב היינות יהיו די בשרניים, בעלי גוף די מלא וחומציות נאה ביותר. ניחוחות וטעמי פירות שחורים, שוקולד, קפה, פלפל שחור וטבק מתוק, והסיומת תהיה לרוב רכה ונעימה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully