בסיורי יין בחו"ל, אנחנו מתרגשים לבקר ביקבים בני מאתיים או שלוש מאות שנה, וממסורות העשייה שלהם. אבל בישראל, ממש מתחת לאף שלנו, אפשר למצוא עדויות עתיקות הרבה יותר, כמו מפעל יין בן 1500 שנה, שהתגלה באתר ארכיאולוגי ביבנה. אם עדיין לא הספקתם לבקר בו, תיאלצו לחכות עוד כמה שנים, היות ובימים אלה מכסים אותו לקראת החורף, על מנת שהגשם לא ייפגע בממצאים. רגע לפני הכיסוי, בדקה התשעים ממש, הספקתי לחזות בפלא ולדעתי, שווה לחכות כמה זמן שיידרש, עד לסיומן של עבודות השיקום והשימור, כדי להיחשף אל הממצאים הללו המעידים על עוצמתה של תעשיית היין המקומית בעבר.
כמי שעוקבת בקביעות אחר עשיית היין בת זמננו בישראל, התרגשתי לקרוא לפי כחודש על גילויו של מפעל ענק לייצור יין - ככל הנראה גדול ביותר בעולם שהתגלה עד כה, שפעל בתקופה הביזנטית ביבנה. הייתי חייבת לראות אותו במו עיני, חיפשתי דרך חוקית לעשות את זה ומצאתי. אתר השזרה, שהוקם על מנת להגביר את הנוכחות הנשית בעולם היין הישראלי, יזם ביקור של כעשרים וחמש נשות יין באתר היקב העתיק, בהדרכתם של ארכיאולוג נפת רחובות של רשות העתיקות, ומנהל האתר יגאל רדשקובסקי, כשלצידו הייננית וחברת השזרה לורי לנדר מיקב 'צפרירים', ששעבדה בעברה ברשות העתיקות והוסיפה מידיעותיה להסברים.
ההיסטוריה מכה שנית
אז איך זה שבאמצע שכונת מגורים ביבנה מתגלה אוצר שכזה? מתברר כי העיר יבנה עומדת להכפיל או לשלש את מספר תושביה בשנים הבאות, וכדי להתכונן לכך, הוכרז על פרויקט הרחבה. בפרויקטים מסוג זה נכנסת לפעולה גם רשות העתיקות, כי כמעט תמיד, נחשפים במהלכם ממצאים היסטוריים, רובם נגנזים. לתדהמת החופרים התגלה בתל יבנה מפעל יין ענק ומשוכלל שלמרבה השמחה לא ייגנז. להיפך. "התל יהפוך להיות חלק מפארק ציבורי שישתלב בבנייה במקום" הסביר לנו רדשובסקי במהלך הסיור, "יעברו פה כבישים, שמעל החפירות אמור להיבנות גשר, וכן אזור תעשיה קלה."
יבנה ידועה בהיסטוריה היהודית, ומופיעה פעמים רבות במקורות. שמה הלך לפניה בתקופה בה רבן יוחנן בן זכאי, גדול הרבנים בדורו, עבר אליה מירושלים וחידש בה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאים, לאחר חורבן ירושלים בידי הרומאים. הסנהדרין ישב בה כשבעים שנים, עד שעבר לאושא, ויבנה ירדה מגדולתה. על חשיבות היין באזור אנחנו למדים גם מהמשנה, שם מסופר כי לאחר חורבן ירושלים, נדדה ההנהגה היהודית ליבנה, וכי חכמי יבנה ישבו בכרם ולמדו תורה.
עוד כתבות יין בוואלה סנהדרינק
מעצמת יין עולמית
מחפירות הנוכחיות אפשר לקבוע בבירור כי בתקופה המדוברת, יבנה הייתה מעצמת יין עולמית. בחפירות התגלה אזור תעשייה עצום, מתוכנן היטב, ובו מפעל ענק לייצור שכולל: חמש גתות יין, חמישה משטחי דריכה, מחסנים ליישון היין ולשיווקו, דרכי גישה מסודרות בין המתקנים, כבשנים לצריפת קנקני חרס, עשרות אלפי שברי קנקנים וקנקנים שלמים, המוכרים בשם 'קנקני עזה', מטבעות מהתקופה ועוד. כל אחת מהגיתות שנחשפו, משתרעת על שטח של כ-225 מ"ר. סביב משטח הדריכה, נמצאו תאים לתסיסה, ולצידם שני בורות מתומנים לאיסוף היין. תקרות תאים תאי התסיסה, עוצבו בצורת צדפה, עובדה שמצביעה על עושרם הרב של בעלי המפעל. לטענת חלק מהארכיאולוגים, ייתכן וייצרו פה כשני מיליון ליטר של יין לבן בשנה. יותר משניים וחצי מיליון בקבוקי יין בני זמננו.
כאמור, בימים אלה מכסים את השטח, כדי לשמר את הממצאים מפני פגעי הטבע. בשל העניין המיוחד בממצאים וחשיבותם הרבה, גם מבחינה היסטורית ארכיאולוגית, וגם בשל הערך הפולחני, דתי, לאומי, יש קונצנזוס מלא בין רשות העתיקות, מנהל מקרקעי ישראל ועיריית יבנה, לשמר ולפתח את המקום "לרוב לא מחכים לראות כאלה דברים בחפירות" מספר לנו בהתלהבות יגאל. "את כל זה חפרנו בשנתיים, כשהמקום נשאר פתוח כדי שאנשים יבואו לראות וגם כדי להמשיך בתיעוד. אך כרגע אנחנו נכנסים למרוץ לקראת החורף ומכסים הכול כדי שהגשמים לא יהרסו את המקום. במקום אמור להיבנות גשר בין כבישים, שמתחתיו אמור האתר להיחשף ולעבור תהליכי שימור, כדי שכל אחד יוכל להגיע ולחזות בממצאים המרהיבים. זוהי אחת החפירות הגדולות ביותר שהיו בארץ אי פעם אם לא הכי גדולה". לי לא נותר אלא להחזיק אצבעות להצלחת התוכניות.
יורש הזלצר
"תגיד, למה אין בארץ זלצר?", שאל אותי לפני כמה חודשים, חבר שחי כמה שנים בארצות הברית. שם יש זלצר, ואפילו שותים אותו לא מעט. את הפגישה הבאה שלנו, אני מניח שאפתח בבשורה משמחת: יש בארץ זלצר. עבור מי שלא חי בארצות הברית: זלצר היא משפחה של משקאות מוגזים קלילים, עם תוספת של אלכוהול וחומרי טעם וריח. יותר קלים מבירה, יותר אפקטיביים מסודה. הזלצר שהגיע זה עתה לישראל בפחיות הוא ממשפחת "בקרדי" זו שאחראית גם על הבריזר, והוא קליל, מרענן ומוצע בשני טעמים: לימון ליים ופטל ליים, עם ארבעה אחוזי אלכוהול בלבד, וללא גלוטן. כשר. המחיר: 12-15 שקלים לפחית 250 מ"ל. (יאיר גת).
קרטון ביצוע
פקק שעם או הברגה? פחית או בקבוקי? זכוכית או קרטון? המחלוקות סביב שיטות האריזה של היין, יצריות לפעמים לא פחות מאשר המחלוקות סביב היינות עצמם. נכון, אם היין מיועד להתיישנות ארוכה, עדיין לא נמצא תחליף מוכח לבקבוק הזכוכית הקלאסי, עם פקק השעם, אבל כשמדובר ביינות צעירים יותר, אין מניעה לארוז אותם בפחית או קרטון. קרטון הייו של יקב "בודגס בראסו" הספרדי, שמכיל שלושה ליטרים של גרנאש, הוא פתרון לא רק לארוחות רבות משתתפים בחיק הטבע. אתם יכולים פשוט להעמיד אותו על השיש במטבח ולמזוג לעצמכם כוס יין מתי שיתחשק בלי לפתוח בקבוק. אל דאגה, היצרן מבטיח שהיין ישמר שלושה שבועות לפחות אחרי הפתיחה. המחיר: 109 שקלים ל-3 ליטר. (יאיר גת).