אייל דרורי למד ייננות וכורמות בפיימונטה, איטליה. הוא עבד כיינן במספר יקבים מקומיים והצטרף לאחרונה ליקב עגור כייננן ראשי. מפיימונטה הביא עימו דרורי אהבה לורמוט. ורמוט, הנתפס ע"י הקהל הרחב כסוג של אפריטיף קל, הוא בעצם יין מחוזק המבוסס, בנוסף לענבים, גם על צמחים ועשבים (ובהם מיני לענה). דרורי החל לחקור סוגי טרוארים מקומיים שונים, ללמוד את הצמחייה בהם ולערוך ניסיונות. בהדרגה החלו להירקח במזקקה שלו, שמוקמה ביקב שורק, מיני אלכוהול שונים. בהמשך הושקה המזקקה רשמית, בשותפות עם איש האלכוהול גל ארזי, תחת השם "Moli - משקאות משכרים". השנה תייצר המזקקה ביקב "היוגב 8" בעמק יזרעאל.
מעטות המילים שבכוחן לבטא את השמחה שמעוררת טעימת המוצרים המלבבים של מולי: שלושה סוגי ורמוט (יבש מאד, לבן ואדום), יין דבש (תמד), ביטר אפריטיף שמשתנה עונתית וערכת "ביטרס" לתיבול קוקטיילים. חוט השני המאפיין ורמוטים וביטר אפריטיפים הוא הארומאטיות, נגזרת הצמחים והעשבים. בורמוט נוכחות מיני צמחי הלענה שמספקות את האופי המאד ספציפי למשקה האהוב.
אבל המשקאות של מולי אינם עוד מרקחות בוטניות. הייחוד שלהן נעוץ במקומיותן. וכך, כל אחד מהמשקאות יוצא לדרך מהקלאסיקה המוכרת ובונה עבורה אינטרפרטציה ישראלית, מבוססת פרחים ועשבים מכאן. הורמוט היבש מקבל נגיעת לואיזה, לימונית, גרניום ושיבא וגם לימון פרסי ועלי זית שהושרו באלכוהול. בורמוט הלבן יש פרחי מדבר והדרים; בורמוט האדום סילאן ושפע תבלינים חמים ובביטר האביבי כמעט את כל מרכיבי תערובת החווייאג'. בעצם, במשקאות כולם יש פירוק והרכבה מחדש עם צבע מקומי ברור של קלאסיקות מאיטליה וגם מצרפת (הביטר אפריטיף).
בכל המוצרים איכות בלתי רגילה שחושפת מצוינות אמיתית: הכרת המסורת לעומקה, תפיסת עולם ואג'נדה מבורכת, אנינות והקפדה מטורפת על ניקיון ושפע ניואנסים. בכוחו של כל אחד מהמוצרים ליצור קטגוריה מקומית בפני עצמה. קוקטייל המרטיני היבש שלכם יקבל צבע אחר עם הורמוט היבש וכך גם הנגרוני, עם ה"רוסו". הורמיד הוא משקה חורף מושלם, עם מורכבות ואפלוליות מקסימות והביטר אפריטיף הוא פשוט משקה שמתמכרים לו מיידית.
דגמתי גם את ערכת ה"גופרס" שמולי מייצרים - שישה בקבוקוני "ביטר'ס" לקוקטיילים ביתיים. מי שמכין קוקטיילים בבית מכיר את ערכו של הסיבוב הנוסף שכמה טיפות ביטר'ס מוסיפות ללא מעט קוקטיילים. עד היום אפשר היה לרכוש ערכות ביטר'ס (או אנגוסטורה) מיובאות בלבד. אלו של מולי מביאים בבירור את הנגיעה המקומית. ניסיתי כמה מהם עם כמה ערבובים ושקשוקים ביתיים וגם בהם ניכר המנעד הארומאטי המקומי.
אי אפשר לטעות במוצר מזקקה קטנה איכותי, כזה שבסיסו "קראפט", להבדיל מייצור המוני. כאלו, למשל, הם המוצרים המצוינים של מזקקה מקומית אחרת, ותיקה קצת יותר: "יוליוס" של יובל (ג'וב) הרגיל. וכך, כשלוגמים ורמוט של מולי מול ורמוט מיובא מהתאגידים האיטלקיים הגדולים והטובים, הייחוד, האופי וגם העידון והמצוינות ניכרים. הוא נבדל מהם בבירור. כך גם לגבי כל שאר המשקאות של מולי. יצרנים קטנים לא יכולים, כידוע, למכור בזול. סעיף התמורה לכסף הושמט לפיכך ממדור זה. אבל מדובר במוצרים שרובם ככולם מקסימים ממש. הלוואי שיצליחו לתקוע יתד עמוק בקרקע המקומית.
את המוצרים של "מולי משקאות משכרים" אפשר למצוא ב"מנו וינו", שפרה, קפה אסיף, מכולת האחים, 100% IL ודרך עמוד האינסטגרם שלהם.
לחיים!
Moli, ורמוט יבש (Dry)
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: ורמוט יבש המבוסס על יין לבן מענבי מוסקט אלכסנדרוני (80%) וסוביניון בלאן (20%). אל שלושת סוגי הלענה הקלאסיות המתבקשות בורמוט - רומית, מצויה ואבסנטיום - נוספה לענה שיחנית (שיבא). ארבעה סוגי עשבים (לואיזה, לימונית, גרניום ושיבה), פירות הדר (לימון, ליים ולימון פרסי) וכן עלי זית שהושרו באלכוהול. צבע זהוב מעט חיוור 17% כוהל בנפח. 24 גרם לליטר סוכר שיורי.
כמה? 118 שקלים (500 מ"ל).
כיצד ללגום? קר, נקי או עם קרח. מושלם לקוקטייל מרטיני (עם ג'ין) או דריי מרטיני (כמה טיפות ורמוט בלבד כתוספת לג'ין).
דבר המבקר: בגרסה המקומית של מולי לורמוט היבש נוכחת מאד לימוניות לצד ברגמוט. ניתן לחוש היטב במגע העשבים המקומיים. ניתן לחוש בו היטב בעבודת הקראפט בהשוואה לכל ורמוט יבש תעשייתי מוכר (צינזנו או נויילי פראט למשל). הוא נקי מאד, חד, מדויק, יבש מאד, עם רמז שמנוניות דק ומעודן והוא מצוין ממש.
בשבע מילים: המוצר המשלים המקומי המושלם למדי לדריי מרטיני.
Moli, ורמוט לבן (Bianco)
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מבוסס על יין לבן מענבי מוסקט. ליין נוספו פרחי מדבר (כוכב ריחני, פרעושית גלעונית), קמומיל מהרי יהודה; תבלינים (משיה, טונקה); פירות הדר (תפוזים וקלמנטינות) ולענת מדבר. צבע זהוב מעט ענברי. 16% כוהל בנפח. 135 גרם סוכר שיורי לליטר.
כמה? 118 שקלים (500 מ"ל).
כיצד ללגום? קר, נקי או עם קרח. אפשר להוסיף מעט מי טוניק איכותיים או סודה, אם רוצים משקה יבש יותר. פלח תפוז יוסיף טוויסט הדרי נעים.
דבר המבקר: הורמוט האירופאי הלבן פורק והורכב מחדש עם מאפיינים מקומיים: פרחים, עשבים והדרים. זה משקה מתוק יותר מקודמו בהגדרתו אבל מרירות הלענות השונות שבו מאזנת היטב את מידת המתיקות והחומצה מצוינת. ורמוט לבן אירופאי קלאסי ניכר בפרחוניותו. המגע הישראלי מניח עליו ניחוחות מדבריים.
בארבע מילים: "ביאנקו" אבל קצת אחרת.
Moli, ורמוט אדום (Rosso)
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מבוסס על ענבי מוסקט, סילאן, הל שחור, משיה, קליפות תפוז ולענת יהודה. קינמון, פלפל אנגלי. טימין. צבע כתום נוטה לחום. 16.5%. 110 גרם סוכר שיורי לליטר.
כמה? 126 שקלים (500 מ"ל).
כיצד ללגום? קר, נקי או עם קרח. אפשר לשלב סודה. מצוין כחלק מקוקטייל נגרוני (עם קמפרי וג'ין, ביחס שווה).
דבר המבקר: קונדיטון היה יין מקומי קדום והורמוט הנוכחי הוא סוג של מחווה לו. בטעמיו בולט מאד הסילאן ולצידו שפע תבלינים "חמים". דינמיקת מתקתק-מריר מקסימה וחוויית חמימות, עקצוץ ועישון ברורה בחיך שמייצרים התבלינים. כמו שני קודמיו ואפילו קצת יותר: לא יכול להיות יותר מקומי מהורמוט הזה. מהילתו עם ג'ין וקמפרי לנגרוני מניבה קוקטייל עם צבע וסטייל אחרים לגמרי, עם קסם משלהם, מקומי.
בחמש מילים: "רוסו" לנגרוני, מייד אין איזראל.
Moli, ורמיד
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין דבש (תמד) מבוסס שלושה סוגי דבש שונים מהרי הגלבוע (דבש מפרחי אבוקדו, פרחי שיזף ופרחי בר) וחומרי גלם נוספים שלוקטו במדבר יהודה (לענה מצויה וקמומיל), רמת הנגב (לענת המדבר, פרעושית גלעונית, אזובית המדבר ופרחי סברס) והערבה (לענת יהודה, כוכב ריחני ופרעושית גלעונית). צבע זהוב דבשי. 17% כוהל בנפח. 110 גרם סוכר שיורי לליטר.
כמה? 139 שקלים (500 מ"ל).
כיצד ללגום? נקי, בטמפרטורת החדר, או עם מעט טוניק.
דבר המבקר: אי אפשר לטעות בריחות הדבש כשמרחרחים את התמד הזה. מרירות הלענות פוגשת את העושר הדבשי ליצירת פרופיל טעמים מורכב, כזה שמתפתח ככל שמגלגלים את המשקה בחיך. שיש בו מידה של אניגמאטיות ואפלוליות. השם "ורמיד" הוא שילוב של ורמוט ותמד. אין כאן ורמוט אבל יש מיני לענות האופייניות לורמוט, שמספקות, ביחד עם שאר חומרי הגלם המלוקטים, שפע מורכבות. מוצר מהמם שכולו ייחוד.
בארבע מילים: דרינק החורף המקומי האולטימטיבי.
Moli ביטר אפריטיף אביבי
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: אפריטיף מבוסס על תמצית עשבים (מהמדבר: פרעושית גלעונית, כוכב ריחני, לענת המדבר) קליפות הדרים (קלמנטינה, פומלה, תפוז, לימון, אשכולית אדומה וצהובה), תבלינים (ג'ינג'ר, חילבה, פלפל שחור ולבן, הל ירוק, שורש גלגנגל). שורש פרח הג'נסיאנג. צבע זהוב כתום. 20% כוהל בנפח. 90 גרם סוכר שיורי לליטר.
כמה? 175 שקלים (700 מ"ל).
כיצד ללגום? קר, נקי או עם קרח. אפשר להוסיף מעט סודה או טוניק.
דבר המבקר: קשה שלא ליפול בקסמו של הביטר אפריטיף הזה. כוונת המשורר הייתה לרפרר למשקאות הז'אנר הצרפתיים, הארומאטיים והקלים ורכים בהשוואה למקבילים האיטלקיים, האלכוהוליים יותר. הריפרור ברור אבל הבסיס, כמובן, מקומי: העסיס המורכב של קליפות ההדרים, התבלינים רבי הנוכחות (יש כאן כמעט את כל רכיביו של החווייאג'), המרירות הדומיננטית של הלענה המדברית. זהו משקה מאוזן מאד, ארומאטי מאד ונ-ה-ד-ר! יש בו כל כך הרבה דיוק ועושר של ניואנסים שאין סיבה אמיתית למהול אותו במשהו. לכל היותר קרח והכי עדיף נקי לגמרי (וקר).
בשמונה מילים: חגיגה של ניואנסים ומורכבות ארומאטית בביטר אפריטיף מקסים.