מלבק, סיפור אהבה

"הכל התחיל מנסיעה שלי לארגנטינה בתחילת שנות האלפיים" מספר שיקי. "סיירתי בכרמים וביקבים בדרום אמריקה, בצ'ילה ובארגנטינה, ותמונה אחת חזקה נחרטה לי בראש. הייתי באחד היקבים כשהגיעו ענבי המלבק, וזה היה פשוט מדהים. הגיעו ענבים קטנים שחורים שהשאירו טעם מאוד עשיר בפה. בארגנטינה בוצרים ברמת הבשלה יחסית גבוה ועדיין הייתה להם גם חמיצות טובה. אלה היו ענבי מלבק. התחלתי לברר פרטים על הזן, על ההיסטוריה שלו ואיך הגיע לארגנטינה וגיליתי דבר אחד חשוב, המלבק הוא זן שיותר מהכל אוהב שמש. וחשבתי, מה יותר קלאסי לאקלים החם שלנו מזן כזה. זה דחף אותי לנסות ולראות איך המלבק יוכל להשתלב אצלנו".

"התחלתי להכיר ולהבין את המאפיינים של הזן, ראיתי שהוא אוהב תנודות יחסית גדולות בין טמפרטורות היום ללילה ואוהב קרקעות גיריות. הבנתי שאת האלמנטים האלה אנחנו יכולים להציע לזן גם אצלנו. כבר בשנת 2004 התחלנו בנטיעה של מלבק במבוא חורון ובהמשך גם במקומות קצת יותר קיצוניים בפערים שבין היום ללילה, כמו במצפה רמון, בגובה של מעל 800 מטרים. וזה התאים מאוד לתנאים שהזן צריך. אז נטענו גם בעמק האלה, אזור שהקרירות של הלילה, עם הרוחות המתגלגלות מהרי ירושלים לים התיכון דרך הערוצים של הנחלים של עמק האלה יוצרים לילות קרים. היום אנחנו מגדלים כבר למעלה מ-250 דונם של מלבק".

"יש הבדל גדול בין יינות המלבק במקומות שונים בעולם" ממשיך את הסיפור שיקי. טוענים שהקלון (תת הזן) הארגנטינאי שונה מאוד מזה שגדל בקאהור שבצרפת, ויש ביניהם פער גדול. בטעימת יינות ארגנטינה מזן המלבק אנחנו מגלים יינות מאוד עשירים, מיציים, עם פרי עשיר, הרבה שזיפים, אלכוהול גבוה וגוף מאוד רחב. בעוד כשטועמים את המלבק מקאהור היין הופך להיות יותר מתובל ויותר נוקשה בפה.

"אני חושב שהמאפיינים שלנו בארץ דומים יותר למלבק הארגנטינאי למרות שכל הקלונים שלנו מקורם בצרפת. רק שאצלנו יינות המלבק לא חייבים להיות בשלים כל כך, לא חייבים להגיע לרמות אלכוהול גבוהות עם ההבשלה של הענבים כמו בארגנטינה. זה דומה למה שאנחנו עושים בארץ עם הקברנה פרנק. באקלים המיוחד שלנו ובשמש שלנו הענבים יכולים להגיע גם לבשלות ירקרקה, טובה ויפה. סיפור דומה קורה עם המלבק אצלנו, שיש לו טאנינים רכים, גוף מלא, יין פירותי עם יכולת התבגרות יפה, למרות הקלון הצרפתי".

"גם הכורמים מאוד אוהבים לגדל את זן המלבק, מכיוון שהוא מאוזן ופחות רגיש למחלות. למלבק צימוח ורטיקלי יפה, כך שאפשר לעשות אתו דילולים בקלות. רמת הפוריות שלו טובה, לכן נדרש לעשות דילול של שריגים ולפקח על רמות היבול שלא תהיינה גבוהות מדי. אחד הדברים היפים עם הזן, כשעובדים עם כרמי איכות, הוא מתח המים שאנחנו מאפשרים. מתח מים של זנים שונים מאוד משתנה, המלבק ובן דודו הקברנה פרנק, יכולים להגיע לרמות עקה גבוהות וזה מאפשר להם להגיע לריכוז רב, עלווה יפה ירוקה ובריאה, ואפשרות לעבוד טוב בטמפרטורות גבוהות. לכן המלבק פיתח לעצמו גם זג יחסית עבה המגן עליו מהשמש. גם ביקב אפשר לעבוד אתו בקלות כי הוא לא רגיש מדי, גם למחלות. וגם, זן המלבק מתאים מאוד לחך הישראלי בשל הרכות הטאנינית שלו. אני חושב שאנחנו רק בתחילת הדרך עם הזן הזה, ובהמשך אנחנו גם רוצים להביא לארץ את הקלון הארגנטינאי".

"זו אהבה שנולדה בביקור בעבר. ובראיה שלנו קדימה לעתיד, כנראה שצריך יהיה לעבוד עם זנים פחות רגישים, זה מתאים להתחממות הגלובלית שלא הולכת להסתיים מחר. המלבק הוא זן שאפשר להאמין בו שייתן את העבודה, ואולי אפילו יותר עם הקלון הארגנטינאי שנמצא בדרום אמריקה באקלים בו למעלה מ-300 ימי שמש בשנה. הזן הזה הוא אחד מתוך אשכול הזנים העתידיים. לכן אנחנו מרחיבים את הנטיעות שלו".

"כיום הזן נמצא בשלוש סדרות של היקב. בסדרת אסנס המלבק מגיע מעמק האלה ומבוא חורון, 100% מלבק שמגיע לבקבוק אחרי התבגרות של שנה וחצי בחביות. בסדרה אינספייר הוא משולב עם מרסלן, בלנד מוצלח שנולד בכרם. לשני הזנים ריכוז של צבעים וטעמים ופירותיות יפה, הם כאילו ממש מדברים אחד עם השני. ובסדרת ויז'ן עם, יינות הכניסה, יש מלבק פירותי, עם צבע יפה, רך ונחמד, יין יומיומי מאוד אהוד. כן, זה זן שיש לו אצלנו עבר, הווה ועתיד".