מי היה מאמין שדווקא כאן נמצא את אחת הפסטות הטובות בישראל?

כפרה מיו היא לא מסוג המקומות שאבי אפרתי פוקד בדרך-כלל במסגרת המדור, אז איך בכל זאת הוא מצא את עצמו יושב שם, לועס פסטה ברחוב הקר, ומחייך מאוזן לאוזן?

31/03/2022
כפרה מיו. אינסטגרם כפרה מיו, WOLT, באדיבות המצולמים
הפסטה של כפרה מיו(צילום: באדיבות המצולמים, אינסטגרם כפרה מיו, WOLT)

מדור זה נסוב בדרך כלל סביב מסעדות פורמאליות. השבוע חרגתי ממנהגי לטובת מקום קצת אחר. השף והמסעדן בנצי ארבל הפעיל בהצלחה רבה את "מפגש אושר", בו הגיש בעבר פלאפל, סביח ודומיהם. במהלך הקורונה הסב ארבל את "מפגש אושר" לפופ-אפ איטלקי, מבוסס פסטות, תחת הכותרת "כפרה מיו". ההצלחה הפכה את כפרה מיו מפופ-אפ לעניין של קבע, ושמועות עקשניות שטוב שם ממש הביאו אותנו לתהות על הקנקן.

כפרה מיו, בקינג ג'ורג' בואך כיכר מסריק בתל אביב, מול המקום בו פעלה בעבר ברטי הזכורה לטוב, מהווה סוג של אמצע הדרך בין מסעדה של ממש למקום המגיש אוכל רחוב מהיר. שולחנותיה מוצבים ברחוב בלבד, אין הזמנות טלפוניות או אינטרנטיות והקודם זוכה בשולחן. מעבר לכך, זו מסעדה לכל דבר ועניין. יש ראשונות, עיקריות פסטה, קינוחים ויין וכל שולחן זוכה ל-90 דקות ישיבה - זמן סביר לארוחה כזאת.

לפני שמתחילים אי אפשר בלי מילה על בחירת השם של המקום. לארבל, שם פחות מוכר לקהל הרחב אך מוכר היטב לאנשי סצנת האוכל, יש מוניטין כאיש מקצוע מוערך. שם המקום לא מעורר המון אסוציאציות אנינות. אולי הוא סוג של הפוך על הפוך שלא לגמרי מעורר חשק בבלוטות הטעם של הפודי המצוי. אבל מהרגע שהתיישבנו שכחנו מהר מאד את האסוציאציות שהשם עורר.

יושבים על שולחנות עם מפות משובצות באדום-לבן, בינתיים בחסדי תנורי החוץ אבל תיכף זה לגמרי ישתנה. צפון קינג ג'ורג' מעודן יותר והומה פחות מחלקו הדרומי הנושק לאלנבי ולשוק. נעים שם בערב. התפריט, על דף ורוד מנוילן, כולל סקציית "פרימי" (ראשונות) תמציתית ושלושה סוגי פסטה - טליוליני, פיצ'י ורביולי - במגוון רטבים. רובם ככמעט כולם מגרים ומזמינים.

בשבוע שעבר

על זה לקחת לי 950 שקל, יוסי?

לכתבה המלאה
סטרצ'טלה בכפרה מיו(צילום: אלי ריבקין)

התחלנו עם אליצ'י (42 שקלים) וסלט סטרצ'טלה (60 שקלים). אליצ'י הוא סלט על בסיס פסי זוקיני טריים, דמויי ספגטי, עם רוקט סלסת אנשובי, שום, הרבה פרמזן, חומץ ומיץ לימון. הסטרצ'טלה, על בסיס המון רוקט, עגבניות, קישואים ושמן זית. לצידם הגיעה פוקצ'ה גדולה ועבה. לגמנו גם שתי כוסות יין פרימיטיבו סיצילאני (35 לכוס גדולה - 175 מ"ל).

למרות השוני העקרוני בין שני הסלטים, נדמה היה שזו לא הייתה החלטה מבריקה ללכת על שניהם, בעיקר כי טעמי החמוץ-לימוני היו דומיננטיים בשניהם. התייחסנו, אם כן, אל האליצ'י כראשונה ואת הסטרצ'טלה שמרנו כתוספת להמשך, כתוספת לפסטות. זו הייתה אסטרטגיה נכונה. האליצ'י קרן רעננות וניקיון, האנשובי סובב אותו נכון והפרמזן, שנכח גם הוא בנדיבות, נתן לכל זה מידה של עומק.

עברנו לפסטות. כאן היו לא מעט התלבטויות כי, כאמור, לא מעט פריטים בתפריט, כפרה עליו, עשו לנו עיניים. הלכנו, לבסוף, על פיצ'י א-לה רומאנה (68 שקלים) ורביולי ,BURRO & SALVIA שזה באיטלקית חמאה ומרווה (69 שקלים).

פיצ'י זו פסטה על בסיס אטריות ארוכות ועבות, המיוצרת במקום. האטריות עצמן היו לא פחות מנהדרות. בבסיס הרוטב, שפירושו פשוט בנוסח רומא, היו שמן זית, עגבניות, חצילים וריקוטה, אליהם נוספו שום, שמן זית וצ'ילי, עם המון פרמזן. הרוטב היה קרוב לשלמות. כל הרכיבים ישבו במינונים הנכונים, עם מידת החידוד הנכונה. השום והצי'לי עקצו, הריקוטה ריככה, מינוני השמן היו מידתיים והפרמזן עטף את הכול במגע האומאמי האהוב ההוא. איטליה הים תיכונית במיטבה התפוצצה לנו בחיך ונהנינו ממש.

מנת הרביולי הייתה ענקית למדי, גם היא על בסיס בצק טרי מתוצרת בית שחשף מצוינות ברורה, עם מלית ריקוטה. הרוטב, על בסיס חמאה, מרווה ומי הבישול של הרביולי, היה גם הוא קרוב למושלם מסוגו. המון כיסנים היו שם וכל אחד מהם חילץ מאיתנו אנחת עונג אמיתית. היה מה-זה טעים. לצד הפסטות לעסנו את סלט הסטרצ'טלה, שחיכה מראשית הארוחה. הוא היה רענן וטרי; ובהחלט הרבה יותר נכון כתוספת לפסטה מכמנה ראשונה.

חלקנו עוגת ריקוטה אפויה (42 שקלים) עם קצפת מעל וצימוקים. היא הייתה סבירה בלבד. לא לגמרי הרגישו בה את נימוחות והעושר המעודן של הריקוטה. מה שאכלנו קודם היה לא פחות משוס ושיחוק מלבב. הקינוח לא יישר איתו קו.

רביולי חמאה ומרווה(צילום: באדיבות המצולמים, אינסטגרם כפרה מיו)

סיכום הארוחה הזו איננו מביא בחשבון את הקינוח השגרתי. הוא בעיני היוצא מן הכלל שאיננו מעיד על הכלל. כל מה שאכלנו עד אליו היה טוב מאוד עד מצוין. לא אפריז עכשיו אם אקבע שבכפרה מיו אפשר לאכול פסטות שהן מהטובות ביותר בישראל ומצוינות בכל סטנדרט. במדינה שבה כל כך הרבה מסעדות מוציאות במשך שנים שם רע במיוחד לאוכל האיטלקי, זהו ממצא שאין להקל בו ראש. נכון, לא זול כאן בכלל: ארוחה בסיסית לשניים, על בסיס סלטים ופחמימות וללא חלבונים כלל, נסגרה בכמעט 400 שקל, לפני שירות. מצד שני, לא באמת חייבים שני סלטים ולגמרי לא חייבים קינוח. שתי פסטות, סלט אחד ושני כוסות יין - הזמנה סבירה, נכונה יותר מזו שלנו וגם כזו המייצגת בצורה מדויקת יותר ארוחה טיפוסית בכפרה מיו - תעצור את המונה על 249 שקלים לשניים.

כמי שבמסגרת תפקידו במדור זה אוכל על בסיס שבועי הרבה מדי אוכל בינוני ומטה, ורק מעט טוב באמת, לא ציפיתי למצוא את עצמי לועס פסטה בכפרה מיו ברחוב הקר, בקפסולת חימום, ורוב הזמן מחייך מאוזן לאוזן. ברור שאחזור.

כפרה מיו, המלך ג'ורג' 105, תל אביב, 054-4289765

חשבון:

אליצ'י - 42
סלט סטרצ'טלה - 60
פיצ'י א-לה רומאנה - 68
רביולי חמאה ומרווה - 69
עוגת ריקוטה - 42
2 כוסות יין - 70
סן פלגרינו גדול - 28
סך הכול - 380

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully