תרבות הפופ: לצאת לשתות בתל-אביב, בלי לחפש חנייה

מי קנה נעליים בשנות השמונים? מלבד פעמיים בשנה חגיגיות בחגים בהם הייתי צועדת עם הוריי לחנות של גלי ומקבלת בסוף בלון, אני לא ממש זוכרת את הפעולה המכונה "רכישת נעליים". לפעמים היינו מגדילים ראש, ונוסעים עד לאזור הספר (כך זה לפחות נראה ממרכז חולון) בניין פנורמה בתל כביר. כיום, מדובר בעיקר בחניון עצום ואימתני, פיל לבן בחיבור שבין דרום למרכז תל אביב. פעם זו הייתה השכונה המפחידה ביותר אך השווה ביותר בכל הנוגע לשופינג. בניין פנורמה היה אז מקום עתיר חנויות, בעיקר לנעליים ובגדים של "סיטונאים". הפרימארק של האייטיז.

אני מודה שהנסיעות לשם הפחידו אותי. בחולון אמרו שזו שכונה של מסוממים, ואפילו חברה טובה סיפרה לי שהבית של אבוללה נמצא ממש בתוך פנורמה. ובכל זאת, הייתי מרוויחה נעלי סנופי וטיול מחוץ לעיר וסחבתי את הסטיגמה הזו עד שעברתי לתל אביב. המקום קם לתחייה לפני כמה שנים כשהקימו בו את "חדר פרטי" ו-"לילי מטבח שף". אינספור השקות ואירועי עיתונאים פקדתי שם, והאמת שהיה אפילו די נחמד לשבת במקום עם חניה, הגם שמדובר עדיין באזור נטוש יחסית. אני מרגישה מקומית, וכמקומית אני אומרת לכם שבניין פנורמה זה המקום המגניב ביותר בעיר וחבל שהוא לא כל כך מנוצל.

אייל נאור, היזם והמפיק והבעלים של "חדר פרטי", ראה את הפוטנציאל גם הוא והחליט להקים פופ אפ יין - בדומה למה שקורה באירופה. הרעיון הגיע מסיור שהוא עשה ברומא שכלל אוכל ויין באיזה מחסן נטוש ליד השוק. זה הדליק אצלו את הרעיון ליצור פופ אפ יין, במקום הזה, שבשעות הערב לא רק שהופך ריק מאדם, אלא שהתנועה אליו וממנו דלילה. הפופ אפ בשיתוף יקבים ישראלים, מאפשר להגיע, לחנות כמו בני אדם ולהנות ממגוון טעימות ואוכל שווה.

והנה אני דואגת לכם לבילוי היסטרי שלא צריך להתעצבן כדי להגיע אליו: אחרי שיתוף פעולה מוצלח עם היקבים נטופה, וברבדו ונטע (אירוע שתכננתי להגיע אליו באופן אישי ופספסתי) ישנו תאריך נוסף. ב 26.4 שזה ממש מיד אחרי פסח. הפופ אפ שיתקיים ב "לילי - מטבח שף" (כמובן בבניין פנורמה) יארח את יקב הרי גליל. אז מה צריך לעשות? לחפש את האירוע בפייסבוק ולהירשם מראש. הכניסה ללא תשלום כמובן, והחנייה היא בחינם. אני חושבת שצריך לחזור על זה שוב, בפרט לכל מי שתל אביבי - כן, החניה היא בחינם!

לכל מי שחשב שמדובר בבילוי אל תוך הלילה, אז הפופ אפ נפתח בשעה 18:00, ואני חשה שזה חלק מהקמפיין המוצלח שלי לבילויים מוקדמים לאנשים מעל גיל ארבעים. אחרי שבישרתי לכם כאן לפני כמה שבועות שגם "הגפן -חצר יין" החלו לעשות הפי אוור מוקדמים, אני שמחה לבשר שבעיר כבר נפתחת מגמה של הקדמת שעות הבילוי לאנשים בגילנו. מיום ליום אני מגלה שעות נוספות שמחות בשש, גם במקומות שהיו פותחים רק בשמונה.

משיחות עם הברמנים השכונתיים, החשש של כולם היה שעם המעבר לשעון קיץ אנשים עוד יחשבו שהשעה 18:00 היא המשכו הישיר של יום העבודה (והמיילים שאני מקבלת גם בשעות האלה יעידו על כך), אבל אני קוראת מפה למרד. שש זו שעה נפלאה לדרינק, זו שעה נפלאה להניח את העט או את העכבר של המחשב או כמו שיוסי בנאי אמר בטקסט המופתי שלו על שש בערב: "השעה האהובה עליי כאן בארץ היא שש. שש בערב. כבר בשם אם תשימו לב יש משהו מרגיע. שש". אז ניפגש בשש?

אני מודה שהחג הזה היה עתיר בבקבוקים חדשים ומעניינים שהגיעו לשולחני ושלא ממש התאפשר לי לפתוח את כולם. אני בעיקר אוהבת להתאים יינות למצב רוח לאוכל ולמזג אוויר, ואיכשהו הקרירות הזאת שהגיעה בדיוק רגע לפני החג שבישרה את "תום השרב הגדול" לפחות באופן זמני, גרמה לי לרצות לחזור רגע ליין אדום עמוק ומשגע, לפני שיהיה חם מידי לשתות אותו.

אני חוזרת שוב ליקב ויתקין, וליין שטרם טעמתי הלוא הוא פטיט סירה 2018, גפנים בוגרות, יש לומר שהמהדורה הזו מיוצרת מזן שאנחנו לא פוגשים הרבה. אולי זה חג החירות וכל ההחלטות המשמעותיות שאני אוהבת לעשות בו שגרמו לי לבחור דווקא ביין המיושב והעמוק הזה. כך או כך, כוסית אחת בערב ללא קשר לארוחה, ואתם מסודרים עם פתיח מושלם לחול המועד.