יותר מסעדות כשרות נפתחות בעת האחרונה וזה חשוב. לציבור אוכלי הכשר מגיע מגוון אפשרויות רחב משמעותית מזה הקיים. בניגוד לדעה הרווחת, מסעדה כשרה אינה חייבת להיות לא מוצלחת. מגבלת הכשרות מצמצמת אולי את מנעד האפשרויות - לא פירות ים, לא בשר עם חלב וחומרי גלם כשרים, אבל אין סיבה שבתוך המנעד הקיים אי אפשר יהיה לאכול טוב במסעדה כשרה. למרבה הצער זה קורה מעט מאד. הרפרנס המתבקש לכשרה ראויה הוא דריה, שאותה מוביל מקצועית השף הלל תוואקולי. בדיוק כשם שכשהולכים לסטייק האוס בודקים אותו בסולם הדסון, מסעדה כשרה נמדדת בסולם דריה.
יצאנו למנרה, מסעדת דגים כשרה שפועלת בחודשים האחרונים במלון שרתון. מוביל אותה נמרוד הדס, שברזומה שלו עבודה במקומות נחשבים כמו טורקיז, רפאל וטוטו. מנרה זה מגדלור בערבית, רמז למיקום על חוף הים. יכול להיות שבצהריים או בשקיעה רואים במנרה ים וזה מלבב. בשעת הערב שבה ביקרנו שם אי אפשר היה לחוש בנוכחות הים. העיצוב הרגיש מכובד, שמרני ושבלוני משהו והזכיר לא במעט את התחושה במסעדת שף חדשה אחרת על החוף, במלון חמישה כוכבים שבה ביקרנו הקיץ - סרייה במלון קמפינסקי. על מנרה חתומה עסקית קבוצת TYO, שכבר סיפקה בשנים האחרונות כמה מסעדות לא רעות כלל, לצד אי אלו פלופים.
התפריט נע בין ים, קרי דגים, ליבשה מן הצומח וכולל ארבע קטגוריות: פתיחים, ראשונות ים ויבשה, פסטות ועיקריות דג. התחלנו עם פטה עיזים צלויה (46 שקלים) ופוקצ'ה (32 שקלים). הפטה, איכותית בבסיסה, זכתה להרבה מידי שמן זית ויותר מידי דבש פרחי הדרים ולמרות שהייתה איכותית בבסיסה טופלה בלא מעט הכברה. הפוקצ'ה קצת הדהימה בגודלה, כלומר בקוטנה, והייתה בלתי מוצלחת בעליל. היה זה בעיקר מרקמה, כלומר היעדר מרקמה, שגרם לכך. היא הרגישה יותר כמו סוג של פיתה בשל היעדר בצק בתוכה. הזיתים לצידה, כמו גם סלסת העגבניות, היו בסדר.
המשכנו לשתי ראשונות מן הים: מוחאמה (86 שקלים) וקרפצ'יו אינטיאס (86 שקלים). שתי המנות מתומחרות ברף היותר גבוה של הסקאלה המקובלת לשכמותן. בהינתן שמדובר במסעדת שף ציפינו למשהו טוב באמת. מעט נתחי הטונה הכבושה והמומלחת שקיבלנו היו שטוחי טעם. לא כבשו אותם עם משרע טעמים מספיק. המליחות שלטה בכל בלא שניתן היה לחוש בתוכה בגוונים, ניואנסים או מורכבות. דג שכבוש בכזו אגרסיביות בוטה מתאים אולי לבר פשוט, לצד בירה. כמנה במסעדת שף, על אף המאמץ בתוספי הירק, הלחם והחמאה, זה בלתי מספיק בעליל.
אין מילים טובות יותר בהתייחס לקרפצ'יו. דג שאי אפשר להגיד שום דבר טוב על איכות הגלם שלו, וטיפול שגם את הבנאלי והשטוח קונספטואלית המתקיים בו אינו מצליח להעמיד בצורה סבירה. אילו היו מטפלים במנה הזו ביד טובה זה היה קרפצ'יו גנרי ראוי. לנוכח היד הלא טובה שטיפלה בו, זה היה קרפצ'יו גנרי לא ראוי. טעמו של הדג לא זכה לשדרוג, העצמה או כל מידה של סינרגיה. מנה משמימה.
שיפוד לוקוס בג'וספר (184 שקלים) ובר ים בחמאת פסטיס (164 שקלים) היו העיקריות. בטרם בחרנו בהן התבאסנו קשות לפגוש בסוגי הדגים בתפריט: דניס, לברק, בר ים. בשביל זה הולכים למסעדת שף? שאלנו את המלצר מלא ההשתדלות מה משקל מנת קבב הלוקוס, המתומחרת ב-122 שקלים. "80 גרם כל קציצה," הייתה התשובה. וכמה שוקל הלברק השלם בתנור העצים (178 שקלים)? "בסביבות קילו". מנוסים מספיק במצבים מהסוג הזה, בפרט מאז פרוץ המגפה, ביקשנו ממנו לבדוק ולחזור עם תשובה. ובכן, כל קציצת לוקוס שוקלת 50 גרם (יש במנה שלוש קציצות) והלברק שוקל 450 גרם. חוזר שנית: 450 גרם (ברוטו) של לברק, מתוצרת החקלאות הימית, מתומחרים במנרה ב-178 שקלים. מופרך זו מילה עדינה.
השיפוד תובל טוב ונכון אבל היה, משום מה, סיבי מידי ולא עסיסי דיו. עגבניות ובצל בגריל היו לצידו וגם גבעת פירה לא נורא מוצלח שלא ממש התאים למנה. ומה הגיע כתוספת בבר הים בחמאת פסטיס? נו, ברור. אותו פירה, שגם כאן לא התאים. רוטב חמאת הפסטיס היה סביר בקושי, תוספות הירק ליד לא הזיקו ובר הים עצמו נצרב זמן ממושך מדי והיה נוקשה. זו הייתה מנה עגומה ממש, שלא לומר עצובה, בדיוק כמו העיקרית האחרת. סיכום פרק העיקריות: מדכדך. סיכום ביניים עד כה מעביר את מצב הצבירה מדכדוך לדיכאון.
קינחנו בבסבוסה שקדים (52 שקלים) על בסיס עוגת סולת, שנטילי דבש, גלידת שקדים וגרידת לימון. הבסבוסה הייתה סתמית לחלוטין, לבטח לא רוויית טעמים פשוטים אך שמחים כמתבקש מבסבוסה ראויה, והגלידה הייתה איומה ונוראה, עם טעמי שקד עזים, דורסניים, מהסוג שמעורר אסוציאציות למטהרי אוויר. כבר לא כל כך הופתענו, ובכל זאת: שיואו.
התפלצנו כשהגיע החשבון - 744 שקל, שכללו 94 שקלים על משקאות (בירה אחת, כוס יין אחת ואספרסו) כלומר 650 על האוכל נטו. חומרי הגלם וכמותם לא הצדיקו תמחור כזה. קונספט בניית המנות בוודאי לא הצדיק תמחור כזה, שלא לדבר על הביצוע שהיה, כמעט לכל האורך, רע לתפארת.
מנרה רק נראית כמו מסעדת שף איכותית. היא אוחזת בכל הגינונים הרלוונטיים ומתמחרת את עצמה ברף היותר גבוה. בפועל, קונספט המנות סוחב למסעדה ממוצעת למדי והתוצאה הסופית הרבה הרבה מתחת לממוצע, בואך כושל ממש.
פודי'ז ובליינים שומרי כשרות מן הסתם יפקדו את המקום. אין להם המון אופציות והם, לפיכך, בבחינת קהל לגמרי שבוי. לציבור החילוני יש מספיק חלופות, אבל באמת שזה לא מגיע לשומרי הכשרות.
מנרה, הירקון 115 ת"א, 03-6702220. כשר
חשבון:
פטה צלויה - 46
פוקצ'ה - 32
מוחאמה טונה כבושה - 86
קרפצ'יו אינטיאס - 86
בר ים בחמאת פסטיס - 164
שיפוד לוקוס - 184
בסבוסה - 52
בירה - 28
כוס יין - 54
אספרסו קצר - 12
סך הכול: 744