השעה 17:00, ויקי שגיא כל כך עייף, עד שהוא מזמין קפה קר ענקי מהבריסטה של מאפיית לחמים, ויוצא לסיבוב סחרחורת בין המדפים מבלי לשוב. כשאני תופס אותו בנדודיו ושואל אותו מה לעשות עם אותו קפה אבוד, הוא מסמן עם העיניים ועם החיוך הסגור שכלום לא יעזור עכשיו, ושהיום הזה לא רואה שום קפאין בעיניים.
החישוב פשוט, אם אתם מאלה שרוצים לחשב - שש בבוקר על הרגליים, שבע כבר במאפייה, ועשר שעות אחר כך הוא יכול לחתום, פלוס-מינוס כמה מגשים שהתפספסו לו בספירה, על 250 עוגות שטרודל תפוחים. 25 בשעה, לפחות, באחד הימים הראשונים לאחר השקת המיזם המתוק הזה, וכחודש וחצי לפני החג שבגינו אנחנו חוזים בפלא הזה. אז כן, יש עייפות ואין קפה והכול מרגיש כמו בצק פילו קינמוני. אפשר להאשים אותו?
נקודת ההמסה. השטרודל של יקי שגיא ומאפיית לחמים
השטרודל הזה מקפל בתוכו המון חמאה והמון זכרונות. הוא מתבסס על המתכון הפרטי שלו, שיצא לפועל בכל ראש שנה מחדש במאפיית "ללוש" בקיבוץ בארי, בעזרת חיל מתנדבות ששות אלי גרני סמית.
"כל שנה, הבוגרות של הקיבוץ היו באות לעזור לי עם התפוחים. ממש לקחת את התפוח ולקלף ולחתוך ופלחים והכול", תיאר, "זאת התעסקות, והיו תכנונים ותכניות וטקסים של ממש".
צוות השטרודל הזה כלל בדרך כלל את פסי כהן, יונה כהן ומזי בכר, שהקפידו על קומבינציית עבודה עברית ומוזיקה עברית, כל הדרך לאותן תבניות חגיגיות. שלושתן נרצחו ב-7 באוקטובר יחד עם עשרות חברי קיבוץ נוספים, ויקי עצמו מקפיד לשזור את סיפורן, ואת סיפור אותו יום, בין קפלי הבצק. חמאה נמסה ודמעות זולגות ופירות מארץ ישראל ומכת חום תנורית שממיסה הכול, גם אותך, מול זה.
המהלך הוא חלק מפועלו של שגיא בתוך מאפיית לחמים של אורי שפט. זה התחיל מיד לאחר פרוץ המלחמה, כבשורת פופ-אפ קצרת מועד ותחומת-זמן, אבל עשרה חודשים אחרי, והפופ-אפ צוחק לך בפנים בזמן שתיכננת תכניות.
הוא מגיע לכאן כל בוקר, ועובד עם צוות ייעודי על המאפה היווני הפריך שמערבל בתוכו תרד וגבינות, עם מוזיקת טראנס ברקע, כמובן. כעת, קצת לפני החג, ניסו לבדוק פה דופק ולגשש והלכו על עוגן קינוחי קלאסי. "לא רצינו לעשות משהו מתוחכם, כי שטרודל הוא לא משהו מתוחכם. יש בצק מושלם שאתה מותח עד שקיפות, ויש המון חמאה, ותפוחים וקינמון, וזה כל מה שצריך בעצם", תיאר.
זה, ותנור בבית כדי לתת עוד קצת חום לפני, וגלידת וניל טובה ורכה שמחכה בצד, ואז מחכה באמצע, ואז הכול ביחד, אחד בתוך השניה, שטרודל בגלידה, וזיכרון גם.
הוא ישן במהלך השבוע בתל אביב, עם גיחות הדדיות למשפחה שעדיין שוהה במלון בים המלח, לקראת מעבר לשכונה חדשה בחצרים. "מחזיק את עצמו", כהגדרתו. אוהב את העיר ואוהב את הסחת הדעת שהיא מספקת. נותן לה "לרפא" אותו ומנסה לא לספור את הימים עד תקומתו של הקיבוץ.
"מדברים איתנו על שנתיים-שלוש, אז אני פשוט לא מתעסק בזה. זה רחוק מדי, ולא נתפס, אז השלמתי עם זה. אני מתמקד בעשייה, וכשנצטרך לחזור, נחזור", הסביר.
ראש השנה, האופטימי מבין החגים, לא מצליח להרים אותו כבעבר. במקום זה, הוא רץ קצת על החול של חופי תל אביב, ומשתדל לא להתבוסס במה שהיה, ובעיקר במה שלא היה ועלול היה להיות. "סיימנו טיול משותף ביער השחור עם דרור אור והמשפחה שלו", סיפר, "הם חזרו לקיבוץ ואנחנו המשכנו לקריית מוצקין. החלטה שמשנה חיים". עשרה חודשים ויותר אחרי, בלתי אפשרי לחשוב על זה בלי לקרוס. הוא מעדיף לבנות מחדש, ליצור. בצק אחד בכל פעם.
שטרודל משפחתי (95 שקלים לתבנית בקוטר 24 ס"מ, כשחלק מההכנסות מועבר ישירות לשיקום הקיבוץ וחבריו) של יקי שגיא ומאפיית לחמים. בסניפים וכאן