בשלב מסוים, והשלב הזה מגיע שניות ספורות בלבד אחרי שאתה נכנס לפה דרך הדלתות הוורודות-סגולות, הראש מסתחרר מהאפשרויות, אבל בעיקר מסתחרר מסימני השאלה שמרחפים באוויר.
נגיד, למה אין כמעט גלידה אמריקאית בישראל ואיך לעזאזל החלטנו שקוראים לה ככה, אי אז באייטיז? כמה סניפים רשתיים של מעצמת גלידה זה יותר מדי עבור המותג, חזק ככל שיהיה, והאם באמת צריך "יד" ו"לב" כדי לספק קרייב קר ומתוק? מתי מגיעים למרקם בלי לנזול או לקפוא, כמה מעמיסים בלי להגזים, האם מתוק זה באמת מתוק מדי ואיך מרצים ילדים ומבוגרים?
ובעיקר (עלו הרבה שאלות, כאמור) - למה אין פה יותר כאלה? כלומר, משהו בדיוק כמו הגביע שמתקרב אליי עכשיו, שירכך קצת את החיים.
הגביע הקדוש. סופטי
התשובה לרוב השאלות שלמעלה, וגם לכאלה שלא הספיקו להתנסח לפני מתקפת הברזים הצבעונית, היא סופטי (Softy) של רעות וטל גרין, מזללת סופט-סרב שלוקחת ג'לטו איטלקית וגלידה אמריקאית, נותנת להם יד ישראלית ולוקחת אותן לטיול מתוק.
היא ממוקמת סמוך לפינה האסטרטגית של רחוב יהודה המכבי בתל אביב, סוגרת בקרוב שנה צמודה לקואופרטיב הפיצה-המבורגר שהוא "קלאסיק", ועם מספיק ביטחון עצמי כדי לא להתנפל עליך עם אקסטרווגנזה, ולמשוך אותך פנימה בעדינות עם צבעי פסטל.
ואתה רוצה להימשך פנימה, כי בפנים יש מכלים גדולים עם ידיות שקוראות לך למשוך. הם מכילים טעמי בסיס משמנת ותוספות של ממש - פירות ומחיות טובות, אגוזים ושוקולדים עם אחוזי קקאו מכובדים - שעומדים מצוין בפני עצמם, אבל גם יודעים שחלק מהשואו מגיע אחר כך.
והאחר כך הזה הוא לא בדיוק גלידה, או יותר נכון - לא רק גלידה, כי אם מזללת קינוחים הום-מייד (19 שקלים למנה קטנה שהיא לא קטנה כלל, 26 שקלים למנה גדולה שהיא גדולה ממש), או פשוט חדר בריחה שאתה לא באמת רוצה לברוח ממנו, אלא יותר לברוח לתוכו.
יש כאן שתי גירסאות פיסטוק שאחת מהן (עם פטל מיובש, פיסטוק קלוי ומעט דבש) מפוארת והשנייה (עם קראנץ' פיסטוק, שוקולד לבן ומקרון פיסטוק) משווה ומעלה, תותים בשמנת ופאדג' שוקולד, קינדר בואנו עם גלילי וופל וגומיגם עם הרבה סוכריות גומי והרבה סוכריות קופצות, קרם עוגיות וקדאיף פירות יער, קראק פאי וקוקילידה, וגם הומאז' מילקי (על בסיס גלידת שוקולד, ועם פניני שוקולד ומספיק קצפת בשביל לפתוח דוכן מתחרה) ו"קשת בענן", קינוח בן-גוריוני בוויז'ואלו של גלידת תות, צמר גפן מתוק וסוכריות צבעוניות.
לבד מאלה, יש גם פרוזן יוגורט רגיל ונטול סוכר, גלידת יוגורט חמצמצה, קרפים שהם קונסטרוקציה הנדסית מאתגרת ידיים ומפיות, וגם תצורות שונות נוספות של אותו פלא גלידתי רך וטרי - בגביע, במארזים, במשלוחים, על לא דבר.
מאפייני הסביבה והשכונה הובילו את הזוג גרין לנסות ולקרוץ לילדים ולמבוגרים כאחד, אם כי כולם הופכים להיות קצת ילדים במקום כזה. הם רצו לוק מסוים ומרקם מסוים וגביע שנראה ומרגיש כמו משהו שהוא לא רק גלידה, אלא מנה בפני עצמה - והצליחו להגיע לאותו שילוש תרבויות וטעמים תלת-יבשתי, בלי לפגוע באף מסורת, ובלי להפסיק להרים.
אז, עם ג'ארה בלתי אפשרית של "מילקי" ביד אחת, פאר פיסטוקי ביד השנייה וזליגת אצבעות-שולחן קרמלית מול העיניים, אתה כבר מפסיק לשאול שאלות, ומבין לבד את התשובה - יד, לב, ברז של גלידה. עם כל השאר נסתדר.
סופטי, יהודה המכבי 53, תל אביב