האבנים המשתלבות של מדרחוב נחלת בנימין לעולם לא יודו בזה בפומבי, אבל כל מי שהלך עליהן יותר מכמה צעדים רצופים בלי ליפול על איזה ספסל (ואיפה הספסלים כאן, באמת? לא כל כל המטרה בעצם היא ישיבה נינוחה ברחוב שלפחות כלפי חוץ עושה קולות של העדפת הולכי רגל?) יודע את האמת.
והאמת, פשוטה מאין כמוה, היא שהן תוכננו והוצבו ומוסגרו וחוזקו בדיוק מספיק כדי לתעתע לדעת את מבקרי הרחובות המצטלבים. להוריד אותם בקו אחד זוויתי לים, ואז לבלום עם עלייה מוזרה במפלס. למשוך אותם שמאלה וימינה במקביל, ולעקוץ עם תעלת ניקוז מעוגלת. לגרום להם לטפס במורד, לגלוש לגובה, להתקרב ולהתרחק בו-זמנית. יש מוזיאונים עם תערוכת אשליות מגוונת יותר, אבל הם לפחות לוקחים ממך פחות כסף בכניסה.
מדובר במדרחוב שרוצה אירופה, אבל מציע בדרך אליה עבודת פילוס והשטחת בטון כחול-לבן. נדידת יבשות, אבל מילולית, ולבטח אתגר הליכה שמחויב לבדיחה משל היה אתר מורשת עולמית.
בגלל זה, ובגלל כל הסיבות האחרות בעולם בערך, פשוט תעצרו את עצמכם מחוץ לבניין מספר 18, וכנסו לתוך "הנסיך".
בר האוכל הוותיק חוגג עשר שנים של פעילות (כן, עשר, כמה זה בשנות עסק תל-אביבי? כי אני ממש לא יודע לספור כל כך הרבה) בלב המדרחוב, וגם מעליו. חלק ממנו, אבל גם משקיף בלתי תלוי מהצד. פופולרי לחלוטין ואינו דורש תיווך, אך גם סודי מספיק כדי לחמוק לרבים מתחת לרדאר.
התמהיל הדי מופרע ומאוד נדיר הזה - אין שלט בכניסה, אבל יש מספיק רעש מהמרפסת כדי למגנט פנימה עוברי אורח שרוצים להיות חלק מהרעש הכיפי הזה, למשל - בלתי אפשרי להינדוס כמובן, ומאוד משמח את קבוצת TGV ("מלכי", סורה מארה", "המגדלור" וגם "סופלייר" בחורף, רשימה חלקית בלבד) שמתפעלת אותו.
"זה חלק מהקסם של המקום", הם יספרו, ויצדקו.
תמהיל מופרע, ונדיר. הנסיך
וכך, אתה עומד למטה ותוהה אם הגעת, מפעיל היקשים לוגיים בסיסיים ונכנס למה שהיא כנראה אחת המבואות המצוינות בעיר - מדרגות מרהיבות ומסכי ענק, שנדלייר ישן ותחושה עזה ש"וונסדיי" הלכה פה לפניך. קצת יותר נקי, וזה היה מבוים מדי. קצת יותר אבק, וזה היה טו מאץ'. ככה זה בדיוק נכון, אז אתה כמובן מתחיל לטפס.
למעלה מחכה עוד מאותו דבר, אבל לא בדיוק אותו דבר. "עיצוב" הכי לא מעוצב, טיח שמצא מנוחה בנסיבות טבעיות ופסנתר. ברור שיש כאן פסנתר.
עוד כמה צעדים, ואתה מגיע לדבר עצמו, שהוא חלל פתוח-סגור (בקיץ בלתי אפשרי לשבת פה בלי עזרה מיזוגית, אז הפתרון הוא ללכת עם ולהרגיש בלי), עטוף חלונות גדולים ושקופים, ויציאה למרפסת מצוינת שצופה על אותו מדרחוב. קומה וחצי למעלה, אגב, והוא כבר לגמרי אירופה. מזרח אירופה, אבל עדיין.
"המקום הזה עבר הרבה", מספרת דניאל המנהלת, "הבניין עצמו בן 104, והוא היה גם מלון וגם בית חולים וגם בית יולדות. עד שהוא הפך לחנות בדים". בכל זאת נחלת בנימין. החנות הומרה לדירת מגורים שערורייתית בגודלה, ואנשי הקבוצה זיהו את ההזדמנות והפוטנציאל בדיוק בזמן, בהחלטה מרשימה עסקית ותיזמונית כאחד - ובלי לשכוח שהם חלק מהשכונה (שישי בערב סגור, כאן, למשל, במהלך שמתחשב בשכנים).
התפריט מוציא לפועל כוריאוגרפיית שתייה-אוכל מאוזנת מאוד, וקשובה. זה לא אוכל ברים בלתי מעודכן, אבל גם לא שמות גבוהים שמוטחים בצלחות קטנות וחוזרים לגובה רק כשהחשבון מוגש. שוב, איזון.
יש כאן זוקיני על קרם שקדים לבנים ושומר קונפי, כרוב צלוי וסלט עגבניות שמצליח לא להיות רק סלט עגבניות (כנראה בגלל הריקוטה הטרייה והצלפים המטוגנים בממזריות), וגם צ'יפס חציל (39 שקלים) - מופע טיגון עמוק שצריך למכור כרטיסים בווגאס.
חוץ מאלה, תמצאו כאן על כל שולחן (בדקנו) כדורי סופלי שמנמנים, ממולאים ונמתחי פקורינו ומוצרלה, עם רוטב עגבניות וקרם חציל (49 שקלים) וגם אוכל "רציני" יותר אך לא רציני מדי, כמו טונה כבושה עם סחוג סלרי, שמנת של פעם ובריוש קלוי (67 שקלים), שרימפס ואונטריב מפורק, שניצל עגל ונקניקיה - וכן מין כריך פיש אנד צ'יפס נהדר שמסתייע בקולסלאו תפוחים ירוקים ובמייפל סרירצ'ה כדי לא ליפול לתבניות.
העסק הזה נחתם ונשלח לנוטריון השחיתויות עם שני קינוחים בלבד - פאדג' שוקולד מריר עם קרמל טופי מלוח וקצפת רכה וגם פורטוקלופיתה יוונית-תפוזית, שחומה-עסיסית - כי מי צריך יותר בעצם, ועם תפריט יין וקוקטיילים שמוזג נדיב בלי להתפשר על מה שנמזג.
לא חו"ל, אבל קרוב. הנסיך
הנדיבות הזאת באה לידי ביטוי גם בממצא כמעט ארכיאולוגי בעיר, ומה שכונה כאן לפני שנים רבות "Happy Hour". הצעירים שבינינו ודאי לא חשים בחסרונו (אם כי הם גם לא יודעים מה הם מפסידים, לפחות עד הביקור הראשון בחו"ל) והבוגרים שבינינו עומדים משתאים, משפשפים עיניים ושואלים כמה פעמים "באמת?", "1+1"?, "על כל האלכוהול?".
תפיסת העולם הזאת, מסחרית-עסקית כמובן אבל גם יודעת שלא הכול בחיי העסק זה מסחר וביזנס, גלשה לאחרונה גם לשעות הצהריים המוקדמות, עם עסקית (הרי לכם ממצא נדיר נוסף ונעלם, הפכנו כאן בלי לשים לב לאייטם של רשות העתיקות והגנים) שמציעה קטנה לבחירה, לחמניית בריוש ומטבל במחיר המנה הגדולה, קינוח ב-31 שקלים, וגם קוקטייל צהריים ב-28, יין ב-35 ובירה קטנה מהחבית בעשרה שקלים בלבד.
כולם רוצים שאנשים יבואו אליהם, מעטים פותחים בפניהם את הדלתות כמו פה.
עשר דקות אחרי השקיעה, ובשקלול כל האוכל ובעיקר כל השתייה, מספקת זווית ההתבוננות מלמעלה סרט חו"לי עם כתוביות בעברית. יש עדיין קורקינטים מזגזגים, אבל הם משתדלים קצת להישאר בנתיב הערטילאי שלהם, ויש גם מכוניות שחונות איפה שלא אמורות לחנות מכוניות, אבל הן כבר דוממות, והמנוע שלהן כבר שותק את היום שהיה.
עשרים דקות אחרי השתייה, אתה מותח את הזמן עם עוד קצת אוכל ועוד קצת שתייה. זה לא חו"ל, אבל אתה מאפשר לפנטזיה לסחוב אותך על הכתפיים במורד המדרגות, דרך האבנים העקומות של נחלת בנימין כבר תעשה את כל היתר.
הנסיך, נחלת בנימין 18, תל אביב, 058-6061818