לכאורה, דייט נייט שגרתי לחלוטין. גבר ואישה, סלסלת לחם שהייתה יכולה להישאר במטבח ובקבוק יין אדום, מזלגות ננעצים ומבטים רחוקים. מלח. פלפל. פסטה מערפלת חושים.
לכאורה, דייט נייט רגיל, כמעט יומיומי. מסעדה איטלקית, אוכל אדום, שיחה שקודם עלתה ועכשיו גוועת. אבל הדייט הזה הוא הדייט, והנייט, של פרקר פוסי ובניסיו דל טורו, וגם של מארק זליגר.
המוטו העיקרי של צלם הפורטרטים האמריקני הוא פשוט עד כדי גיחוך - "תפוס משהו שאף אחד אחר לא הצליח ללכוד". במקרה הזה, למשל, הוא ניצל את המומנטום של הסרט "בסקיאט", משך את שני השחקנים לשולחן, פרש מפה משובצת באדום ולבן, ותפס את מה שהוא כנראה הדייט נייט הסקסי בהיסטוריה.
"תמונה טובה לא צריכה שום הסברים", הסביר בעצמו כמה שנים אחר כך. התמונה הזאת מהפנטת את תא השירותים הקטן של "קפה מרטיני" ומצדיקה את כל האי-הסברים שלה. כנסו, צאו, תחזרו לדייט נייט שלכם. את כל השאר תעשה הפסטה.
אין צורך בהסברים. הדייט נייט של פוסי ודל טורו
שום שילוב בבר-מסעדה החדש לא אמור לעבוד. יש כאן שטיח אדום ופרחוני מקיר לקיר ומושבים מנומרים ומוגבהים, כיסאות בר שבלתי אפשרי להזיז בלי עזרה משמיים ושולחנות שיש חלקים, קירות חרסינה מהצדדים ושנדליירים מהתקרה, פנים צעקני וחוץ ירוק. אקלקטיקה לא תספיק כאן, גם לא אקסטרווגנזה.
שום דבר בסיפור הזה לא אמור לעבוד אחד עם השני, ובכל זאת, איכשהו, הכול עובד.
המחשבה המרכזית שהובילה את אנשי DNA Concept Israel הייתה השתלטות נינוחה על פינת הרחובות דיזנגוף וגורדון בתל אביב, והקמת אוטונומיה איטלקית יש מאין במקום, כזאת שתיקח אותך במכונת הזמן שלה לסיקסטיז ולסבנטיז של שם, ושל פה.
הם לקחו את הזמן והשקיעו באותו עיצוב, נטעו עצי זית ועצי לימון, הציבו עציצים נשפכים ואדניות ענק, וקיבלו בסופו של דבר מול העיניים ריביירה, וסייסטה וגם פנטזיה שמומשה.
"המקום הזה היה הכי נכון להגשים את החלום שלנו, שהוא בר אוכל איטלקי בתל אביב עם תחושה של איטליה מפעם", הסביר אלי פישר, חלק מהקבוצה שמנהלת גם את Miss Kô המפורסמת בפריז, "אנחנו רוצים שאנשים ירגישו נוח לשבת פה בכל שעה של היום, להשתקע ולחייך".
דולצ'ה ויטה באוויר. קפה מרטיני
המטרה הזאת אינה מושגת כמובן רק באמצעות הדולצ'ה ויטה הנוכחת באוויר, אלא גם, ודי בעיקר, בעזרת נבחרת חלומות שהורכבה כדי לספק מכלול אוכל-שתייה נטול חסרונות.
תפריט האוכל של עידן פרץ מתחיל עם בריוש איטלקי שמפתיע באווריריותו ומכתים בשמן זית שמח את קצות האצבעות, כאילו מסמן את הדרך. יש גם גזרים אורגניים וצלחת צבעונית נהדרת של ארטישוק א לה רומאנה ופקורינו וריקוטה ושום קונפי וחציל שרוף ועגבניות שרי (42 שקלים), יש בוראטה וגראטן ארטישוק פלילי (52 שקלים), אצבעות גבינת טלאג'יו בטיגון עמוק (39 שקלים) עם איולי שאטה וריבת תאנים כהה וגם חוצפה ישראלית שהיא גם גאונות ישראלית כמובן, בדמות ארנצ'יני פתיתים ברוטב קאצ'יו א פפה (42 שקלים).
שלושה סלטים ממשיכים את החופשה וחמש פיצות בינוניות בגודלן, מבוססות בצק מפואר מבית רז רהב ו"אפוי" שלו, גורמות לך להאריך אותה בכמה ימים נוספים. את השאר עושה הפסטה.
החלקה הזאת כוללת רביעיית התלבטויות של קלאסיקת קאצ'יו א פפה עם פירורי לחם פריכים (48 שקלים), ספגטי בזיליקום עם לימון כבוש, ניוקי גבינה כחולה וספגטי בולונז שמשתמש דווקא ב"בשר" טבעוני, ומכינה אותך לזרקור המוצדק שמתחיל להאיר על "מאמא יונה".
יונה ששון הנהדרת (טופולינו הירושלמית, לוקה ולינו התל-אביבית) משלימה את פרץ עם ידיים ואצבעות מנוסות, ועושה את זה מעמדת עבודה שנפתחה לחצר באמצעות מחיצת זכוכית שקופה. אם תרצו, שואו בצקים ממכר. אם תרצו אחרת, מדובר בחלון הראווה הכי מעודד קנייה שיש על רחוב דיזנגוף (וזה כמה מטרים משופרא, כן?).
ששון מדגישה טעמים בחלק התפריטי שנקרא "הפינה של אמא יונה", ובצדק. הוא כולל שלוש מנות - "סוכריות סירפד" במילוי ריקוטה, טורטליני פקיילה וניוקי סולת עם רוטב עגבניות וזעתר טרי - אבל מדובר באבני היסוד של הבית. כל בית שהוא.
האוכל נחתם בתצוגת תכלית קינוחית שמצליחה איכשהו ללליין מאוזן על החבל שנמתח בין מסורת ובין טוויסט. טירמיסו ביסקוטי, למשל (39 שקלים) יגיע עם תבנית גדולה עד השולחן, ויוגש לכם לצלחת עם כף ענקית, בלתי סימטרית ומולטי-טעימה. טארט לימון יגביה רום עם מרנג שחום ורך וכמעט על כל השולחנות מסביב יופיעו פרופיטרולים ממולאים גלידת וניל טריה, וקלצונה נוטלה.
יש גם שלוש וריאציות אפוגטו משמחות, עם נוטלה ומוס שוקולד אם לא הספיקה השחיתות להיערם, או עם פירות אדומים וקרם פיסטוק, ויש גם תבניות ענק של קינוחים לחברים שיודעים לחגוג, ויודעים להזמין מראש.
בצד ובמרכז, בהתחלה ובאמצע ואפילו בסוף, משתקשקת האנרגיה האלכוהולית של מור קורל, מיקסולוגית מקומית שרק במקרה נולדה בישראל, ובפועל היא כוכבת בינלאומית מוצדקת.
היא הרכיבה צוות ברמניות מרשים ומקצועני, שרוכב על תפריט מרטיני עשיר. חלקו נהנה עם השתוללויות (רום על חליטת חוויאג' עם אספרסו ודבש תמרים, למשל, או תערובת רום עם פיסטוק, תפוזים, אבסינת ומלחים), חלקו מצדיע לקלאסיקות (ווספר מושלם על בסיס ג'ין, וודקה, קינה, וורמוט לבן וטוויסט לימון, או מרטינז עם ג'ין, וורמוט אדום, מרסקינו וביטר תפוז), וחלקו, על פי התכנון החדש, יהפוך למעין ספיק-איזי ליודעי דבר, בתצורת תפריט סודי למיטיבי הלכת, והלגימה.
פסגות גבוהות. קפה מרטיני
פינת הבר של קפה מרטיני מצליחה בסיבוב צוואר גמיש אך לא תופסני לתת פנורמה מדויקת למדי של המתרחש. זוגות ותיקים בפגישה מרובעת וצמד חברות שמשלימות פערים, חבורה גדולה יותר שמעדיפה אוויר, וריהוט בהזמנה מיוחדת שמאפשר לאחד השולחנות להיות גם בפנים וגם בחוץ, וליהנות מכל העולמות.
המבט הנודד הזה לוכד גם צוות שרוצה לעזור בלי שהכריחו אותו, אנשי מטבח שגאים במה שקורה מאחורי דלת העץ המתנפנפת וכל כך הרבה מרטיני טוב, עד שבשלב מסוים אתה מבין כמה העציצים והשטיחים והנמרים והפרחים מגיעים בעצם מאותו מקום, לאותו מקום - ריביירה איטלקית על רחוב דיזנגוף בתל-אביב, שהיא גם הדייט נייט המושלם.
קפה מרטיני, דיזנגוף 130, תל אביב, 077-9386465