לשקשק את שילה

היא, והאורחים המיוחדים שהזמינה, אינם זקוקים להצגה או לחשיפה. מסעדת שילה של השף שרון כהן ותיקה ומוערכת, וגם ברי הקוקטיילים שחברו אליה כבר עשו לעצמם שם. אבל יום הולדת 18 ודגדוג באצבעות לחדֵש, לסקרן, להביא אותה במשהו קצת אחר, יצרו את שיתוף הפעולה הפופ אפי Shila's Shaker.

בכל ימי שישי בחודש ספטמבר (חוץ מה־15 בחודש, שנופל באיזה חג, כך אומרים), בין השעות 12:30 ל- 16:00, המסעדה תגיש תפריט מיוחד, תפריטון בעצם, לצד התפריט הרגיל.

התפריטון כולל ארבעה קוקטיילים מיוחדים (במחיר 64 שקלים כל אחד), מתונים והולמי־צהריים, שרוקח בכל פעם מיקסולוג אורח אחר, ושש מנות ביס (תכלס, שני ביסים למנה), שלוש קבועות ושלוש משתנות (66־72 שקלים), שכל אחת מהן מדברת עם אחד הקוקטיילים. ותאמינו לי, יש שם שיחה אינטליגנטית, האזנתי מקרוב. כן, יש גם מתוקים, אבל אולי תחכו פעם אחת, בסבלנות, עד הסוף?

הקונספט, פרי מוחו הקודח של צור לסטר, הסומלייה של שילה ואיש סנהדרינק, שנקט נפוטיזם חסר בושה וליקט למיזם ברמנים משובחים שהם גם חברים, מאפשר לקהל רחב יותר לחוות את המסעדה בקטנה, בהוצאה מופחתת, ואכן, בדרך קצת אחרת.

הצהריים הראשונים של האירוע המתגלגל, אירחו את אוריה עטיה, הרוקח ואחד השותפים בטיפה מרה, פנינת הקוקטיילים מעיר הקיט גבעתיים, שיותר ויותר אנשי אלכוהול דרים בה, מסתובבים בה, ובאופן טבעי גם לוגמים בה. בשבועות הקרובים יעלו ויבואו נציגיהם הנבחרים של: ג'ונס, פוסטר בר וג'וזפין בייקר (במשותף) וזאלמה מבאר שבע.

כל אחד מהמִמְזָגִים (הפעם יצא לך טוב, אקדמיה) מבוסס על משקה יסוד: ג'ין מארה, וודקה האקוּ (יפן), טקילה פטרון, או אמארו מונטנגרו. עטיה יצר, בין השאר, בלאדי מרי שהועשר ברוטבי אויסטרים, וורצ'סטר וצ'ילי מותסס, והיה עתיר טוויסטים ועוקצני. פיסת בייקון מעושן שהונחה כמכסה מלמעלה רק חיזקה את החיבור הרגשי שנוצר בין המשקה לביני.

אבל עזבו את החיבור שלי: 'קלמרי נרו' תִקשר איתו ישירות. זה היה קן קטנטנן מבצק בירה ודיו דיונונים, שבתוכו רצועות קלמרי דקות שנצרבו על פלנצ'ה ועושנו עישון קר, בצירוף סחוג (ביתי), ליים קושו ובצל מוחמץ. נגיסה מענגת, מדויקת בטעמים, שנחה על מצע שחור, לראותו בלבד, של פולי שעועית. וזהו פרק חשוב בסיפור: מנות הביס יפות, מעוצבות, חלקן ציוריות. כך שגם העיניים מלקקות את השפתיים.

הכי דרינק צהריים ברשימה היה, כנראה, 'מונטנגרו שפריץ', שישב על אמארו מונטנגרו, קרמו דה לואר מבעבע וסירופ להיט של שבלי ולוונדר, שיכולתי לשתות כפי שהוא, מרוכז ככל שהוא, מרוכז ככל שהייתי.

השפריץ המשודרג, היה קל ומרענן ושמח וידידותי כל כך. ייתכן שהוגֵי הדיאלוג יעדו לשפריץ את פחזנית הסרטנים כתשובה, אבל בשלב מתקדם זה של הדיון (ציטטתי רק את עיקריו), הרשו לי להשתחרר מכבלי השיח ולהדגיש את קרוקט הכרישה, שמעליו קרם פרש מעושן, מרווה ורוזמרין, ואף סקאלופ שהוא (טוב, גם הוא) חולשה גדולה שלי.

וכמובטח, דבר המתיקה. כאילו, אפשר בלעדיו, אבל כשטועמים אותו אומרים גם לו, טוב שבאת. על צלוחית הקינוחים (38 שקלים) שני צמדים: טראפלס מקאלן (סחטיין על השילוב) ופחזניות קרם מסקרפונה ופיסטוק איראני, שמתאים, פשוט מתאים, לסגור איתן שבוע. לא משנה כמה מר הוא היה.

Shila's Shaker, שילה, בן יהודה 182 תל אביב, ימי שישי בצהריים, חודש ספטמבר