פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שילה: תמורה טובה לכסף שלכם

      שילה של השנים האחרונות היא אחת המסעדות החזקות בסביבה. גם אם מדובר במקום לא זול, תמיד מלא שם. אחרי כמה ביקורים מאכזבים אבי אפרתי מגיע לביקור חוזר ויוצא מופתע

      מסעדת שילה (נמרוד סונדרס)
      טרטר עטוף באבוקדו (צילום: נמרוד סונדרס)

      שילה של השנים האחרונות היא אחת המסעדות החזקות בסביבה. גם אם מדובר במקום לא זול כלל, תמיד מלא שם. שרון כהן הוא הבעלים והשף של שילה מאז נפתחה, לפני למעלה מעשור, ובזמן שעבר מאז הגדיל משמעותית את שטחה של שילה וגם פתח מסעדות נוספות. אהבתי מאד את שילה בשנותיה הראשונות. היה נורא טעים שם אז והפרופיל שלה היה קצת אחר. אחר כך, בעיקר אחרי שהמסעדה גדלה מאוד, מצאתי, בכמה ביקורים, שהיא פחות טובה. למעלה מחמש שנים מאז מדור הביקורת האחרון בשילה החלטנו שמסקרן יהיה לבדוק שוב מה נעשה שם נכון להיום.
      כמובן ששילה הייתה מלאה כשביקרנו בה. ישבנו בחלל הפנימי, הקטן יותר וההומה פחות של המסעדה. שם, בעיניי, הרבה יותר נעים מבחלל הכניסה הגדול, בו גם שוכן הבר, שהוא עמוס, צפוף והומה. השירות היה מלוטש ויעיל והשעתיים שהעברנו שם היו נעימות.

      קל להישאב בשילה לארוחת עשירים שעולה הון, אבל חשוב מאד להבדיל את הדינמיקה בשילה מזו המתרחשת במסעדות של שף עשירים נודע אחר - אבי קונפורטי (טופולופומפו, צפרה). בשילה הסועד לא צריך להתמודד עם הפיתוי ללכת בגדול. האופציה הזו שם אבל אף מלצרית חיננית לא דוחפת אליה ואפשר ללכת גם בנתיב גרנדיוזי פחות מבחינה תמחורית. זול זה לא יהיה אבל גם מוגזם או מופרך לא. כמי שמאמין שמדור ביקורת מסעדות מיועד לקהל הרחב ולא לאלפיון, הלכתי בארוחה הזו בכוונה תחילה על האופציות היקרות פחות בתפריט. יש כאלו.

      התחלנו עם טרטר דג ים עטוף באבוקדו (79 שקלים) וסלט טונה אדומה (69 שקלים). מנת הטרטר הייתה טובה, לא המון דג אבל עם איכויות ברורות, טעמים ברורים וממוקדים וקצת שברי שקדים בפנים, עטוף במעין כדור אבוקדו. בצד נחו איולי נענע טעים מאד וקולי סלק טוב כלשעצמו אבל לא הכרחי למרקם הטעמים. זו הייתה מנת פתיחה טובה וכייפית.

      הראשונה האחרת הייתה בעצם סלט אסיאתי עם אטריות סובה, קצת ירקות, קשיו וויניגרט תמרינדי עם כמה נתחי טונה אדומה נאה בתוכם. הטונה הייתה טובה מאד והסלט בסדר גמור - טרי, רענן וסימפטי. גם אם הדג הצטיין, בסלט עצמו לא נמצאו האיכויות שיבדילו אותו ממסעדה אסיאתית סבירה מהסוג הסטנדרטי. לא בחומרי הגלם ולא בטאץ'.

      דילגנו על אופציית מחבתות הדגים, על בסיס 200 גרם פילה דג במחיר המתחיל מ-72 שקל למאה גרם ומגיע לכמעט 90. הלכנו על קבב לוקוס ופירות ים בתבשיל עגבניות שרופות (124שקלים) ופסטה שחורה עם פירות ים ביין לבן וירקות ירוקים (136 שקלים).

      נהנינו מאד מהפסטה. הייתה שם פסטה שחורה במצב הצבירה הנכון, רוטב מגובש ועמוק טעמים, פירות ים טובים מאד, ירקות ירוקים במידה הנכונה והרבה טעם של ים. זה היה טעים ממש והבליט ביצוע מוקפד מאד עם יד בוטחת במטבח.

      גם במנת קבב הלוקוס ניכרה יד טובה ויציבה במטבח. היא הייתה מבוצעת היטב. היו בה שלוש קציצות לוקוס, שלושה שרימפס ושלושה מולים, עם רוטב עגבניות עז טעמים ושתי פרוסות לחם קלוי. זו מנה שסחבה אל הים תיכוני-צפון אפריקאי, עם מגע חריפות מסוים, והייתה טובה מסוגה, ובכל זאת מרשימה פחות מהפסטה.

      מסעדת שילה (נמרוד סונדרס)
      הבר של שילה (צילום: נמרוד סונדרס)

      חלקנו קרם ברולה קאריבי (48 שקלים) - קינוח בו נוספו לקרם הברולה כדור גלידת קוקוס קטן, קרמבל שקדים ופירות. חביב אבל ללא ייחוד יוצא דופן.

      אז אכלנו טוב, לפרקים גם טוב מאוד. זו הייתה ארוחה שניכר שמאחוריה ניצב קברניט שיודע את עבודתו. שפה עם ייחוד של ממש וברק יוצא דופן אולי לא היו שם אבל אלו, כך נדמה, מעולם לא היו העניין בשילה. מצד שני, במיטבה, זו מסעדה שיודעת למקד טוב ונכון טעמי יסוד של חומרי גלם ראויים מן הים. זה לא מעט כלל. כך הרגשנו גם הפעם, שמחים לחוויה טובה יותר מאלו הקודמות.

      456 שקלים לשניים על המנות שאכלנו, לפני שתייה ושירות, הם לא בדיוק סכום זעום אבל רחוק מלהיות מוגזם כשמדובר בדגים ופירות ים איכותיים. מדובר בסך הכול בתמורה טובה לכסף. רק שאם מגיעים לשילה עם תקציב סטנדרטי צריך לשים היטב לב מה מזמינים. אפשר להוציא שם בקלות גם כפול או קרוב לכך בלי למצמץ.

      שילה. רחוב בן יהודה 182, תל אביב. 03-5221224. לא כשר

      חשבון בבקשה

      חשבון לביקורת במסעדת שילה (מערכת וואלה! NEWS)