שבעה חודשים פלוס-מינוס מאז הפתיחה, וג'ימי פוקר סגר את דלתות "סלין" פעמיים בלבד - ביום שבו נולדה בתו השנייה, וביום שבו המדינה כולה עצרה את נשימתה בחרדה ובפחד.
בכל שאר הימים, הוא פותח, והוא גם זה שסוגר. באמצע, הוא מצליח איכשהו לעשות הכול, לדלג בקלילות יחסית מהמטבח לקופה, מבפנים החוצה, לעודד את הלקוחות ולשאוב מהם השראה, לפרגן לעסקים השכנים ולקוות לטוב.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
בלעדיו, הוא מרגיש, זה לא יהיה אותו דבר, ואם זה אומר ימים רצופים של בוקר עד ערב, כך יהיה. "אנשים מגיעים אליי, חלק באים במיוחד. אני לא יכול לאכזב אותם", הסביר, "מפונים מהעוטף, חיילים. במצב כזה כולנו צריכים להיות יחד, יד אחת. אחדות. רק ככה נעבור את זה".
שנים ארוכות במסעדות ישראל הובילו אותו ואת רעייתו לונא למתחם חוצות שפיים, המתרחב ומשתדרג באופן קבוע. התכנון היה בית אוכל קטן, חומוס ושווארמה ועוד כמה דברים טובים. חיים חרוצים של עבודה קשה ופרנסה בצדה, נסיעת בוקר מהבית בבאקה אל גרבייה, ונסיעת ערב חזרה.
הרקע חייב חומוס. למשפחה יש חומוסיה מפורסמת בג'לג'וליה, והידיים שלו עובדות על אותו מתכון ואותה נוסחה כבר זמן רב. התוצאה בהתאם. קערת מתכת גדולה מחכה על הדלפק, מכוסה. בתוכה חומוס טרי-טרי, בגווני קרם מוכרים, עם סמיכות בול וטעמים מרירים שגולשים בשיאם למעין מתקתקות נהדרת.
שמן הזית מגיע גם הוא מבאקה, יחד איתו, וטחינת אלבאשא מצטרפת משכם. ביחד (35 שקלים למנת חומוס, פול, משולש, 36 שקלים למסבחה, 41 לחומוס-סביח, חומוס-שקשוקה וחומוס פטריות, 58 שקלים לחומוס-בשר), נוצר ריקוד שקט של מזלג ופה, עיניים עצומות ושקט. הפיתה, כרגיל במקרים הנדירים האלה, כמעט אינה נחוצה. התוספות מלמעלה, על אף שהן פופולריות בדרכן וטובות מן הסתם, גם הן מיותרות.
מדובר בחומוס ערבי שהתמקם בלב אחד המתחמים המצליחים של ישראל החילונית. רבים מסתכלים על הזיווג הזה ונזהרים ממלכודת תיירים עמוסת קלישאות. כאן קורה בדיוק ההיפך. השלט (סלין, על שם בתם הראשונה, מלמעלה. חומוס שווארמה מלמטה) צנוע, העסק צנוע, בעליו צנועים.
כך, אתה לאט-לאט משיל מגננות ומתמסר לחיוך. כוס קפה קטנטנה, בר סלטים צבעוני וטרי, ואנשים שרוצים לעבוד, ואז לחזור הביתה לחבק את התינוקת ("הלילה שעבר היה קצת קשה, אבל הייתי חייב לתת לה לנוח", סיפר-שיחזר).
הירקות קצוצים דק, ועכשיו. הטאבולה ממוקמת על התפר האידיאלי של עשבים ובורגול. החצילים המטוגנים חמימים, החריף טעים ולא רק חריף, הפלאפל נהדר ומכל גדול של חמוצים הוא מזכרת נוספת מרחאב, אמו של ג'ימי. אם הגעתם ביום הנכון, תמצאו פה גם עלי גפן ממולאים שלה וקובה שעדיין גורמת לו לעיניים בורקות. אם לא הגעתם ביום הזה, פשוט תחזרו.
התפריט גדול, ולא מפסיק להשמין. עסקיות צהריים בימי חול יצרפו לניגוב גם צ'יפס שמנמן בעבודת יד ואגף בשר חדש יחסית מצרף לחגיגה אופציות שיפודים מצוינות - מקבב ופרגית ועד אנטריקוט ומרגז - וגם אורז צהוב שאיכשהו מצליח להיות הרבה יותר מאורז. עסקית בשרית כזאת, למשל, תביא לשולחן תמורת 75 שקלים שני שיפודים, סלטים, חומוס, צ'יפס, לימונדה ומלבי. מדובר בדיל קצת משוגע.
בצד, מסתובב גם שיפוד שווארמה גדול, על בסיס בשר הודו נקבה ו"לא מעט שומן כבש. הרבה אפילו". הוא ייתן לכם (45 שקלים לפיתה, 50 שקלים ללאפה), מעצם טבעו, קומבינציית שווארמה מעט "רזה" יותר לכאורה, אבל עסיסית מאוד בפועל, שחומה בקצוותיה ועם מספיק עניין בשביל לשכוח לרגע את החומוס. אבל רק לרגע.
רחאב, מעיד ג'ימי, עדיין עושה לו "טסטים" על האוכל, מוודאה שהוא לא מחפף. לונא, הוא צוחק, עשתה לו ביקורות פתע שבוע אחרי הלידה כבר, ולא חוסכת עקיצות כשצריך לעקוץ. בין לבין, הוא מנסה לכבד את האם, לכבד את האישה ולכבד את הילדה שעל השלט על ידי עשיית הכי טוב שהוא יכול, ועוד קצת.
לפני כמה שבועות, בתום אחת ההלוויות הרחוקות מכורח הנסיבות של מפוני יישובי העוטף בקיבוץ הסמוך, התגלגלו לכאן האבלים, לפתוח שולחן צהריים. הזכרונות עלו, העיניים דמעו, והחומוס של ג'ימי כמובן לא הצליח לנחם, אבל לפחות ניסה. בימים האלה, גם זה משהו. בימים האלה, זה כמעט הכול.
סלין, מתחם חוצות שפיים, 09-6099000