הקשר שבין העצב והשמחה, והתקווה הגדולה לברכות כמספר הדמעות, לפחות - אריאל רוזנטל המיר לזמן קצר את דוכני "הקוסם" בחדרי אולפן ההקלטות, וחזר עם "הלוואי", שיר-תפילה בעברית ובמרוקאית עם יוגב קינן ואדוש.
השיר, שנכתב לפני כשנה, קיבל עליו ממד נוסף, טרגי ומצער, בעקבות אירועי המלחמה האחרונה. רוזנטל עצמו מודע לכך, ומודע לכוחה של התפילה. "ככל שאנשים מצטרפים, כך היא נשמעת למרחקים, הלוואי ואמן", חתם.
"מתפלל לאור בנשמה". הלוואי
רוזנטל הפך את "הקוסם" שלו לעוגן קולינרי תל-אביבי שמפזר נורמטיביות יומיומית ברחובות - ובשרונה מרקט, שם פתח את השלוחה השנייה שלו לפני כשנתיים - כבר יותר משני עשורים. אוכל רחוב רק בהגדרה, הרבה יותר מזה בכל מובן אחר.
במקביל, הוא מיצב את עצמו במהלך השנים כאומן רב-תחומי שנע בעקביות ובטבעיות גם בעולמות השירה, וכדמות שאינה מהססת להביע את דעתה על המתרחש במדינה - לטובה, ולרעה.
"ב-7 באוקטובר הכריזו עלינו מלחמה", כתב לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, "אנו נושמים את עצב הנרצחים, החטופים והפצועים. כולנו מאוחדים ומתגייסים להיות ביחד בכל החזיתות. מתנדבים ומתנדבות הכי יפים בעולם איתנו כתף אל כתף, מכינים מנות חומוס, פלאפל עם המון אהבה ללוחמים האמיצים, למפוני עוטף עזה ולמשפחות האבלות. ביחד עם הרוח הזו ננצח!".