מוצרלה. רוטב עגבניות. פסטו. שום קונפי. תרד. תפוחי אדמה. שמנת חמוצה. בצל ירוק. צ'ילי. חציל בלאדי מהטאבון. קציפת יוגורט. צנוברים. בצל צלוי. פטריות פורטובלו. אנשובי. זיתי קלמטה. פרחי ברוקולי, לימון. עגבניות שרי צהובות. קרם דלעת. בולונז טבעוני. מורטדלה. רוטב פיסטוק. פיסטוק קלוי. אסאדו מפורק. מייפל. חזה אווז. חלמון ביצה.
בצק הפיצה המפואר באמת של לה טיגרה יודע להחזיק הרבה דברים, ולעשות את זה בלי להאפיל אבל גם בלי להצטנע. את *זה*, אבל, אף אחד לא חשב שהוא יוכל באמת לסחוב. אפילו לא הבעלים. למזלם, למזל כולם, למעשה, הם טעו. כמה כיף זה הטעויות האלה, יא אללה.
איזה מזל. לה טיגרה
הפיצריה המצוינת עושה כבר כמעט שלוש שנים נאפולי בשכונת פלורנטין בתל אביב, ואיכשהו מצליחה - בצל קורונה ומלחמה ומה לא - לא להפסיק להשתפר. נקודת הפתיחה שלה הייתה גבוהה מאוד גם כך, אז צריך לקחת את המשפט האחרון בפרופורציה הראויה לו, אבל הוא עדיין נכון. לפתוח הכי מהר שאפשר, ולהגביר, זה גם משהו של אנשי אוכל אמיתיים פה, לא רק של סרטי פולחן (והצגות שמבוטלות ברגע האחרון בגלל שהכוכב שלהן חושב שהוא יכול *תמיד* להגיד מה שבא לו).
השיפורים האלה באים לידי ביטוי בדברים הקטנים, שהם גם הדברים הגדולים. פה איש צוות שמקבל הכשרה עקבית ויציבה עד שהוא הופך בעצמו לפיציולו איטלקי מוסמך, ולידו ברמן שנותן שירות שכבר בקושי רואים כאן, הופך דלפק גבוה של פיצריה להוט-ספוט אורבני. פה תוספת חדשה שלאט-לאט נכנסת לתפריט ולידה נגרוני שלא צריך לגעת בו, כי הוא הגיע מושלם כבר אז (ג'ין קלמנטינות, זה הסוד, על לא דבר). ככה פשוט, ככה טוב.
ועכשיו, פיצה שיוצאת לשחייה בים.
קצביית-מעדניית הדגים של יובל בן נריה היא זרוע הריטייל הצומחת במהרה של טאיזו ו-a שלו, שמצליחה לספק בסיס מצוין לארוחות ביתיות, למזער טעויות פוטנציאליות ולמקסם שאיפות. השלוחה הפלורנטינאית שלה התמקמה לא רחוק מלה טיגרה, והדיאלוג הוותיק בינו ובין דודי אפריאט וירון סגל, הבעלים, היה אמנם טבעי, אך רחוק מאוד מהבריכה של "מבצע סבתא". כלומר, התחיל הכי לאט שאפשר, ורק עכשיו מגביר למקסימום.
החלום של כל המעורבים - לבד אולי מסגל הסקפטי, שאף הוא התרכך בסוף לאור התוצאות שלו-עצמו - היה לחבר את הבצק לדגים. זה טריקי, וגירסאות עבר ישראליות הציגו בנושא הזה לא יותר מחלטורה. איטליה, לעומת זאת, היא סיפור אחר, ואפריאט יודע לתווך משם סיפורים טובים ומעוררי תיאבון על מגשים שמדברים אדמה וים בו-זמנית.
וכך, ניסוי ועוד ניסוי, טעות וטעייות, והנה, יש. הכי יש שיש.
שתי היאכטות שמובילות את ועידת הפסגה הזאת (התכנון הרשמי הוא להמשיך עם התפריט המיוחד עד אפריל, אבל אין סיכוי שהדבר הזה יירד סתם כך מחיינו ללא מאבק) הן "פיצה ימה טורו האמאצ'י" ו"פיצה ימה סלמון".
הראשונה מחברת יחדיו קרם תירס גילי, פרמזן, רוטב עגבניות סאן מרזנו, שמן זית, צ'ילי ירוק, טורו האמאצ'י, מוצרלה מקמפאניה, איולי ווסאבי, עירית ושערות אצת נורי (98 שקלים), ואיכשהו מצליחה לעשות את זה בלי גלים גבוהים וללא טלטולי ספינה. להיפך, הכול כאן רגוע, מקוביות הדג הבשרניות-עסיסיות ועד הוואסבי והנורי, מצהוב התירס ועד אדום העגבניות, ועם המוצרלה והפרמזן. שוב, זה נקרא כבלגן, אבל נטרף כהרמוניה.
המגש השני עורר ספקנות גדולה אף יותר לפני הגעתו, ושתיקה ענקית אחריה. שתיקה כהודאה (בטעות) ושתיקה כהודיה (על הטעות המצוינת הזאת). יש פה שילוש צחור של רוטב שמנת וגבינת מוצרלה וקרם פרש שמחכה לקרפצ'יו סלמון, ואז מקבל גם, כעסקת חבילה יעילה מאין כמותה, איקורה בזוקא, עלי שומר, דבש, חזרת לבנה וגרידת לימון (108 שקלים). בגדול, וריאציה על כריך סלמון וגבינת שמנת של בוקר. כשמעמיקים רזולוציות, מבינים שזו לא סתם "וריאציה", אלא פרטיטורה.
לשתי אלה, מצטרפת גם ראשונה דגית בוהקת, לא איטלקית אך לגמרי במקומה, בדמות סשימי טונה בלו פין, עם פונזו הדרים, פוריקקה וסלסה של שמן זית, צ'ילי ובצל ירוק ( 62 שקלים). דג במיטבו, עם כמה מאבטחי-טעם, לפני הפיצה, מי היה מאמין.
הסרנדה שהיא "לה טיגרה" ממשיכה לשיר ללא זיופים בשכונה, בווליום הולך ומתגבר, בטוח בעצמו, אך עדיין מתעקש להתאמן מדי יום על יכולותיו. לא סתם הרחיבו פה, ולא רק את החגורה.
הפיצות מההתחלה - 15 במספר - מטריפות את הדעת והנפש בהליך אלימיניציה כמעט אכזרי, ומכריחות אותך לחזור, ולחזור עוד. עוד לפני כן, מוציא הטאבון מקבץ מהודק ועוצמתי של מנות פתיחת שולחן שכל אחת מהן היא בגדר מאסט - "קצוות" של פיצה, לאלה שלא יכולים להתאפק, וכרובית עם רוטב פאנצ'י נהדר, "סלט מריה נווה" עם ריזוטו וקערת קיסר, וגם ברולה בטטה וגבינות שקיבל קראסט קרמלי ותלולית שמנת חמוצה, כתום חזק, חזק מאוד.
אחר כך מגיעים הקינוחים - אננס צלוי בטאבון, טירמיסו קלאסי-קלאסיקה ופיצה מתוקה עתירת בננות וקרמל - ומדגישים עוד יותר את מיתוס הקיבה הנפרדת. לאכול את נאפולי ולמות, מתפייט כיתוב הניאון הישן. לאכול את נאפולי בתל אביב, ולחיות, אתה משיב.
פיצות ים של יובל בן נריה וימה, פיצריית לה טיגרה, ידידיה פרנקל 9, תל אביב, 03-6325359