סאקו, הוד השרון: קצת יפן והרבה ישראל התערבבו ביחד בשמחה. מה רע?

לפני כמה שבועות היה איזה קטע - דקות ספורות ולא יותר - שהפך את נעם שחם למטרה הרכה של הרשת הישראלית המעט אכזרית, והרבה דוחה.

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"

רוב האנשים, סביר להניח, בכלל לא שמו לב לתופעה, ואת השאר עשו עומס הכותרות החשובות באמת בימים אלה, וחלוקת הקשב המינימלית שמעבירה אותנו במהירות מאובייקט ויראלי אחד למשנהו. לכל מי שפיספס, שחם הרימה כמה סרטונים לעמודי הסושיאל של "סאקו" (טיקטוק, וגם אינסטגרם) ובהם דילגה בחינניות מהגיוזה של המזללה היפנית החדשה לקערות הראמן שלה, מאופנוע המשלוחים למבחני טעימה ברחוב. את המקלחת הצינית אבל, היא עברה כשהדגימה איך מכינים "סושי מטורף באמת".

נחסוך בפרטים, ורק נבהיר שאני בומר מספיק כדי להודות שאינני הקהל, ושאני תמים מספיק בשביל להאמין שהיא יודעת שהסלמון לא באמת שחה הבוקר בנורבגיה, ושזה בכלל לא משנה בעצם. שאר מומחי הדגה והאורז שלנו, עם זאת, התחרפנו. הם, יש להניח, רגילים לאכול את הסושי שלהם בקנזאווה שביפן, ומקבלים צמרמורת מהמילים "ספייסי מיונז".

שחם, אני יודע בלי לדעת באמת, התאוששה בקלות. "סאקו" גם. מחנכי הסושי צולקו כנראה, אבל המשיכו הלאה, לסשן ההרצאות הבא. כל השאר מוזמנים להסיר את המגננות המעט דביליות ולבוא. אולי אין כאן "סושי מטורף באמת", אבל כל השאר עובד מצוין.

סאקו (פריחה ביפנית) מיקמה את עצמה במתחם Meex שרונים שבהוד השרון, אבל מכוונת הרבה מעבר לו. היא מצהירה כבר כעת על "רשת מסעדות" ועל "מותג חדש" אבל בניגוד לדיבורים דומים ומעט מתישים מהעבר, צעדי הפתיחה שלה מבוססים, מיוצבים ובהחלט הגיוניים. כן, גם בשבת.

החלל נעים, מעוצב עם קריצה למזרח אבל ללא קלישאות ושטויות, ומציע אופציות ישיבה פנימיות וחיצוניות, כמו גם חיבור נטול מחיצות לרשת-האם של "לאגר אנד אייל" שמאפשר אפילו - אם תבקש יפה וגם אם לא, האמת - ערבובי תפריטים וקומבינציות משמחות שלא בדיוק תוכננו לצאת לעולם, או לשולחן.

השירות עצמו יעיל, ומבוסס על אחד הדברים הטובים היחידים שהותירה מאחוריה הקורונה - עמדות הזמנה עצמיות, קומוניקטיביות, ברורות ומנטרלות דיבורים מיותרים. יש קצת התעסקות וקצת התלבטות, ואתה אכן יכול למצוא את עצמך ממתין מאחורי משפחה איטית במיוחד, אבל זה כן חוסך את המפגש עם מלצרי ארצנו, וגם טיפ בסוף לאותם מלצרים בדיוק, אז בכלל עדיף.

התפריט, אם זה לא היה ברור מכל הדיבורים והמילים בפתיחה, עובד על התפר שבין יפן לישראל, לרבות מנות שהן כנראה הרבה יותר מכאן מאשר משם, עם "התאמה לקהל המקומי", ועם הבנה יעילה של מה הקהל הזה רוצה* בעצם, וגם מה הוא לא* רוצה.



*משהו עם שניצל ואורז

**דג ותו לא

יש כאן שבע ראשונות - ארבע אופציות סשימי (בס, סלמון, טונה אדומה וגם סלט על בסיס החיתוך הדגי הזה, 52-69 שקלים), משהו שמכונה כאן "ניגירי קאריבי" (דג לבחירה מעל אצבע אורז, מרמלדת אננס ופלפל פדרון, 39 שקלים), ושני מילויי גיוזה - טבעוני על בסיס פטריות ובשרי שנשען על פרגית קצוצה, ירקות שורש, ג'ינג'ר ושום (48 שקלים). האופציה אחרונה, הזמנה כמעט אוטומטית בסיטואציות כאלה, הפתיעה עם קפיצה מעבר לבייסיק, טעמים טובים ויד מצוינת שהצליחה להוציא פריך וגם עדין.

אגף הסושי מרחיב את ההיצע מאוד, אבל שומר על הרף. יש בו 13 רולים מובנים, שש אפשרויות טבעוניות (39-48 שקלים, מחיר יפה שיש לקוות שאינו רק מחיר פתיחה) וגם ארבעה מסלולי הרכבה עצמית (מאקי ומאקי טבעוני, וצמד אינסייד אאוט בעלי אותם מאפיינים, 28-48 שקלים).

מבין הרולים המיוחדים, נלקחו "קאטרפילר" (8 יחידות של סלמון, מלפפון ואבוקדו עטופות בסלמון, אבוקדו ושומשום קלוי, 56 שקלים) בסיסי אך בקטע הטוב של הבסיס, "טוויסטד סלמון" (אבוקדו, מלפפון, קנפיו ועירית, עטוף בסלמון צלוי, קרמל מיסו ושבבי בוטנים, 56 שקלים) טראשי ומתקתק אבל שוב, במשמעויות החיוביות ביותר של המילים הללו, וגם "טראפל רול" (סלמון, אבוקדו ומלפפון, עטוף בעלה בזיליקום ועם "נקודת" כמהין מלמעלה, 54 שקלים) מקורי יותר, ועם שילוב מוצלח של מרכיבים שלא משודכים בסדיר לסושי. רק שמאסטרי הסושי של הרשת לא יגלו חלילה.

תשע עיקריות משלימות את כל פירמידת הצרכים שלך כשאתה עומד רעב מול התפריט. יש כאן קערת צ'יראשי (65 שקלים) צבעונית ומפתה, שלושה ראמנים (ציר בקר ופרוסות בריסקט, ציר עוף ואווז עם כרע מפורקת או טבעוני עם ציר פטריות וכרישה וטופו בטמפורה, 65-69 שקלים) שמרגישים כמו ארוחה בפני עצמה, וגם "טורי קאצ'ו קארי" (72 שקלים) שמכניס לקערה גדולה שניצל עוף, אורז סושי, גזר צהוב, רוטב קארי, איולי יוזו קושו ובצל ירוק ונותן לך להמשיך משם - עירבובים משמחים של רוטב טעים, יכולת ספיגה מרשימה של האורז וגם רצועות קראנצ'יות של שניצל, כמובטח.

ארבעה באנים סוגרים את הסיפור - שניצל, קוביות בקר, טופו פריך ובריסקט מפורק, 62-65 לצמד. אתה עומד מהוסס בתחילה, זוכר היטב את כל הבאנים הסתמיים שאכלת בחייך, ובכל זאת הולך על השניצל ועל הבריסקט, מגלה בדרך בשמחה שטעית. זה טרי, זה בנוי היטב, זה מתובל וזה מלכלך. חלק מהתכונות הללו מובנות מאליהן. אחרות מעידות על מטבח יעיל ומתפקד. כולן ביחד מצליחות להרים סנדביץ' מצוין, מצטיין.

סאקו חותמת את הארוחה עם אופציה מתוקה יחידה של מוצ'י, אבל נדמה לי שזאת גם האופציה הנכונה במקרה הזה, ומשלימה את המכלול שלה עם מערך משלוחים אנרגטי, עם גישה ידידותית ורולים ייעודיים לילדים ועם הלהיט הישראלי הגדול שהוא "מגשי מסיבה" ענקיים.

בצמוד לה, מתקיימת התרחשות שבת נורמטיבית לחלוטין, ועם זאת עדיין חריגה בנוף, של מתחם מסחרי בעל דלתות פתוחות, שאליהן נכנסים אנשים רגילים ומשפחות רגילות וזוגות רגילים שרק רוצים לקבל קצת שמש רגילה, לשבת לרגע בנוח, ולאכול משהו. רגיל, אבל טעים.

אם כל אלה אכן בדרך להתרשתות, זה לא רק צעד ראשון של בדיקת המים, אלא דילוג רחב, קפיצה אפילו, ברגל ימין חזקה.

סאקו, מתחם Meex שרונים, הרקון 2, הוד השרון, 09-7465353