בואו נפתח את הטור הזה עם וידוי - אני לא חסיד של אוכל מוכן קנוי. זאת אומרת, בימי הרווקות הלא עליזים הייתי, אבל שפר מזלי למצוא אישה שיודעת לעשות קסמים במטבח, ובמהלך 15 השנים האחרונות נכנסתי אולי פעמיים לאחת מאותן מעדניות כדי להעמיס קוסקוס, פלפלים ממולאים וסטייק פרגית.
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
המחשבה על כך שמטבח מתועש גדול ממדים צריך לספק אוכל לכל כך הרבה אנשים אינה מלבבת במיוחד ולא מעוררת חשק. הרי זהו בסך הכול אותו ההיגיון הצבאי הידוע - עם כמות אנשים קטנה הטבח מייצר אוכל טעים. כשהוא צריך להכין לגדוד, אולי כדאי להחליף את הארוחה בביקור בשקם. זאת, עוד לפני שהזכרנו שרוב המקומות הללו נוטים להיראות כמו בתי תמחוי.
לפני כשנתיים הגיעה לאוזניי שמועה על מקום בשם "המטבח של פיבי" בפינת הרחובות כצנלסון ועליית הנוער בגבעתיים. לא ייחסתי לכך חשיבות גדולה מדי, אחרי הכול כצנלסון ייצר לנו בשנים האחרונות את ההמבורגר של "פריז טקסס" והפיצה של "פאצה", שתיים מהטובות בתחומן בכל גוש דן, יחד עם עוד כמה בתי קפה וברים נחמדים, כך שמה לנו כי נלך על אוכל ביתי?
ואיכשהו, סבתא פיבי, שבהשראתה הקימו נכדיה את המקום, התנחלה בתודעה והכריחה אותי לחשוב עליה מדי פעם. הסקרנות גברה, אחרי הכול מדובר במרחק נסיעה קצר מהבית ולא ארוך גם מהעבודה. לבסוף הפור נפל, בשלה העת.
המטבח של פיבי פתוח בין ראשון לרביעי מ-10:00 עד 17:00, אבל ביום חמישי השערים נסגרים רק ב-19:45, הזדמנות מצוינת ללאנץ' מאוחר בסיכומו של שבוע מפרך.
פנטזתי על ארוחה הגונה במרפסת החביבה של המקום, המשקיפה לאחד הצמתים הכי סתמיים במזרח התיכון, אבל כשהגעתי ברבע לחמש שמעתי את המשפט שאף אדם רעב אינו רוצה לשמוע: "מצטערים, כבר אין תנור. אנחנו מחממים רק במסגרת העסקיות עד ארבע. אחר כך זה כבר לקחת הביתה".
פניי נפלו. האין די צרות בעולם שכעת אני צריך להתמודד עם העוולה הזאת? לשם מה עשיתי את כל זה? עננה כבדה ריחפה מעל ראשי. באותם רגעים המוח פעל מהר. האם "רוזי הטועם" יחטא לשליחותו לאכול במקום, או שמא יעמוד בפיתוי ויחפש לעצמו אתר אחר לכלות בו את זעם הרעב? עשיתי מה שכל אדם עם אתיקה בריאה היה עושה - כמובן שבגדתי בעקרונותיי וארזתי לטייק אוויי.
ולפני שאתם מסתערים בקלשונים ומתלוננים בהמוניכם למועצת העיתונות, אספר שיש לזה המשך.
המבחר היה גדול, ואספתי מכל הבא ליד - קציצות בשר, מוסקה, אושפלאו, סלמון, כרוב ממולא, כמובן שגם עלי גפן, כי איך אפשר לצאת ממקום של אוכל מוכן בלי עלי גפן? כל התענוג עלה לי 210 שקלים. היו גם כמה קינוחים שנראו מענגים, אבל ויתרתי, זה נראה לי קצת יותר מדי. איזו כמות באמת לקחתי איתי? את זה הייתי נכון לגלות בבית.
חיממנו את האוכל. אשתי פחות אהבה את עלי הגפן החמצמצים מדי לטעמה. אני עפתי עליהם. המוסקה הייתה בסך הכול גרסה חיוורת למפרום, אם כי לא בלתי טעימה. האושפלאו בהחלט היה במקום, הכרוב הממולא מילא את תפקידו ככרוב ממולא, שזה בעיקר להתפרק מיד כשהמזלג נוגע ולבאס את החיים. הסלמון היה בסדר גמור ומעלה. בסך הכול לא היו לנו טענות, זה היה הרבה יותר טעים משציפיתי. אכלנו בחמישי והשארנו לשבת, אז חיממנו את מה שנשאר. זה הספיק לעוד שתי מנות. בסך הכול שתי ארוחות זוגיות ב-210 שקלים, 52.5 שקלים למנה משביעה.
ועדיין, זו לא אינדיקציה טובה דיה, ולכן נדרש מקצה שיפורים "על רטוב" - קרי, ארוחה אמיתית שהוגשה במקום, או לפחות מטעמו.
האנרגיות שלי להגיע שוב כבו. לעשות מאמץ ולהגיע לפיבי בצהריים? עזבו, יש וולט ובמקרה גם היו באותו יום 0 דמי משלוח (איזו המצאה מושלמת וממכרת). הזמנתי קבב עם אורז ושעועית ב-59 שקלים. כעבור חצי שעה הגיעה אלי אחת המנות המפלצתיות שחוויתי לאחרונה - שתי רצועות קבב גדולות יחד עם יותר מחצי קילו של תוספת. זה לא היה הקבב הכי משובח שטעמתי, אבל הוא היה אחלה והכמות העצומה של התוספת, שבעצמה לא הייתה מביישת, העניקה תמורה מלאה לכסף.
אז כמ"א יצא?
מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) מתייחס כידוע גם לפרמטרים אחרים כמו ניקיון וחוויה כללית. המקום בהחלט נקי, בוודאי יותר משניתן לצפות לאור הסטיגמה המושרשת. הצטערתי מאוד על כך שהגעתי "לא בזמן". חבר'ה, אם אתם פתוחים, תהיו פתוחים עד הסוף.
אשר לאיכות, היא הייתה ראויה מאוד - הכול הרגיש טרי, מסודר ולא נתן את תחושת ההמוניות המרחיקה. התמורה למחיר הייתה נאותה. אם אתה יכול לאכול ב-55-60 שקלים ולהרגיש שאתה מתפקע, סימן שקיבלת את אחת העסקאות הטובות ביותר בגוש דן.
מה השורה התחתונה? לו הייתי מגיע מוקדם יותר, פיבי בוודאי הייתה מקבלת את הציון 8.5. האכזבה מהעיתוי הורידה את הציון ל-8. אתם יכולים לקחת הביתה, לא תצטערו, אבל נראה שלאכילה במקום החמוד הזה בכל זאת יש חן. רק תבואו בזמן.
המטבח של פיבי, כצנלסון 1, גבעתיים