ארבעה יינות מהגליל העליון. וגעגוע

פייסבוק הזכיר לי הבוקר, כי זה מה שפייסבוק אוהב לעשות, שהיום לפני 11 שנים נסגרה אחת המסעדות האהובות עליי בעולם כולו.

מסעדה שלא היה לה מערך יח"צ, ולא תמונות עם סלבס, לא מנות מורכבות מידי, לא חזון חדשני של שף, ואפילו לא עמד בראשה איזה מסעדן מוכר. סך הכל שני אנשים עם אהבה גדולה לאוכל שסיפקו לנו את ארוחות הצהריים הכי טעימות וביתיות שיש.

קראו לה 'הביסטרו של גלעד ודניאל' והיא שכנה בצפון דיזנגוף, הטאצ' היה צרפתי פיין אבל מאד מותאם לטעם הישראלי וגם לכיס. בימים הראשונים של המסעדה כשעוד הייתי סטודנטית ובמקצוע לא רווחי, הייתי מרשה לעצמי להתפרע ולאכול בה יותר מפעם בשבוע.

אמנם כבר התחלתי לכתוב אז על אוכל, אבל בענייני יין עוד לא שחיתי. זה היה המקום הראשון בו טעמתי שאבלי, למדתי שיש דבר כזה סנסר, וסוביניון בלאן ושהוא עדיף (לי אישית בחיך) על שרדונה ולמדתי שזה בסדר לשתות כוס יין בצהריים באמצע יום עבודה ולא רק בערב.

גלעד היה תמיד במטבח, ואם אתה במקרה קורא את הטקסט הזה, איפה אתה? תן סימן, ממש אשמח למתכונים של הקציצות והפירה והשניצל.

פרץ הגעגוע הקולינרי הזה שקפץ לי בזיכרונות לא הגיע בחלל ריק. בדיוק אתמול בערב דברתי עם אחד מבני הדודים שלי שגר ממש על גבול לבנון ובחודשים האחרונים הוא ומשפחתו נמצאים זמנית בגלל המצב מעבר לים.

הוא סיפר לי שאחרי שהבית והמטעים של המשפחה הצליחו להינצל די בנס בחודשים האחרונים, אחד הכטבמ"ים שהתפוצץ לפני כמה ימים הצליח להחריב הכל. כולל כרם קטן שמספק להם יין ביתי כבר כמה שנים ולא יזכה לראות את הבציר הקרוב. ושלמרות שהם נמצאים היום במדינה הכי קולינרית באירופה, הם מבשלים רק אוכל שמזכיר את הבית, וביקשו ממני משלוח של דברים אהובים ביניהם כמה יינות ספציפיים.

בעודי מלקטת ארגז עם מוצרים ובקבוקים שאפילו אני כבר שכחתי מהם, החלטתי שאת ההמלצות הקרובות אקדיש ליינות אהובים מכרמים באזור הצפון, לאו דווקא חדשים, כאלה שעדיין אפשר להשיג ויש לכל אחד סיפור קטן וגעגוע של טעם למשהו טוב שהיה.

אמנם ריזלינג חדש (ונהדר!) של יקבי כרמל מסדרת סינגל ויניארדס יוצא ממש בימים אלה, אבל דווקא ההשקה שלו הזכירה לי את אחד מיינות הריזלינג האהובים עליי של היקב, שנעשה מענבי כרם קאיומי כגליל העליון.

אגב, אם אני קוראת נכון את המפה, ריזלינג הוא גם הזן שמסתמן כזן הטרנדי בקיץ הקרוב. זה לא זן פשוט להתעסקות בוודאי לא בישראל, אבל כשזה מצליח אי אפשר להפסיק לשתות אותו.

בין היקבים הראשונים שביקרתי בהם היה גם יקב רמות נפתלי, שנמצא ממש בדרך לדודים בצפון, בקו האש. מרכז המבקרים הקטן והמקסים שלהם אמנם סגור בימים אלה אבל האתר של היקב עובד כרגיל ובו אפשר להשיג את כל היינות הנהדרים שהם עושים.

הקברנה סוביניון הדרמטי הזה כיכב אצלי בהרבה ארוחות טובות. לא סתם השתמשתי במילה דרמטי, זה יין עשיר, עם אופי ונוכחות שהכי מתאים לאוכל חם של בית.

אלקוש הוא כרם הדגל של יקב דלתון, וגם אזור שלא מפסיק לצפצף באפליקציה של פיקוד העורף. השיראז הזה הוא רך ועוטף כמו שמיכה, מצד שני הוא קצת פירותי ויש לו ארומות דומיננטיות. נכון שכבר קיץ, אבל אפשר לשתות אותו בכייף במזגן.

לפני שש שנים בערך ביקרתי בכרם הזה, תלשתי (באישור) ענבים מהגפן, הבטחתי שאני אחזור לעזור מתישהו בבציר וזה עדיין לא קרה. .

בינתיים אתנחם בבלנד הנפלא הזה של קברנה סוביניון וקברנה פרנק, שיש לו פוטנציאל יישון גדול מאד, כך שככל שתהיו סבלנים איתו יותר, כך תרוויחו בעתיד. לא יין זול, אבל לחלוטין שווה את ההשקעה.