העמק הוא חלום: מסע יין בסנסר ופואי פומה

נסיעה לאורך העמק העוטף את נהר הלואר, מגלה ככל שפונים מזרחה ובהפתעה גמורה, גבעות נישאות הנראות כאילו סורקו בקפידה בידי מישל מרסייה בכבודו ובעצמו. שורות של כרמים וביניהן אדמות מאובנים, צפחה וגיר מכסות את הגבעות היפות. הייתה זו תנועתם הטקטונית של לוחות כדור הארץ שהביאה ליצירת הגבעות הללו ואולם לרגע נדמה כי דיוניסוס עצמו רצה ביצירת אזור יין חדש שיצטיין בייצור יין מענבי סוביניון בלאן והוסיף בשביל להכעיס גם ענבי פינו נואר משובחים.

כיאה לעמק הלואר, גם כאן יש טירות, כפרים ציוריים שהחנויות בהן עסוקות בעיקר בלהיות סגורות רוב שעות היממה, כי חלילה מלהפריע לציפורים לצייץ, אוכל טוב, גבינות העיזים של הכפר שביניול (Chavignol) ויקבים אינספור. ביקרתי בחמישה יקבים המייצגים נאמנה את שתי גדות נהר הלואר - זו הצפונית הידועה כיוצרת של יינות פואי פומה וזו הדרומית הידועה כיוצרת יינות סנסר.

הביקורים ביקב הנמנה על הקטנים ביותר באזור (כ-25 אלף בקבוקים בשנה) וביקב הנמנה על הגדולים ביותר (כ-700 אלף בקבוקים בשנה) לר מותירים צל של ספק לכך כי איזורי היין המוכרזים ומוגנים בחוק הצרפתי אינם דבר של מה בכך. יינות מצוינים מכל עבר וייננים המתרגשים לספר עליהם גם אם השפה האנגלית השגורה בפיהם לעיתים רצוצה.

מעבר לנוף המהפנט והאנשים הנפלאים, מדובר בכפרים שהם מרכזם של שלושה איזורי יין (Sancerre [1936], Pouilly Fume [1937], Coteaux du Giennois [1998]) שכמו באחרים החוקים בהם נשמרים באדיקות. מה זו אדיקות? החל מהזנים והחלקות שמותר למתג תחת שם האזור וכלה בכמות הגפנים שמותר לטעת ובמרחק ביניהם.

מרבית היינות שתפגשו כאן הם לבנים (סוביניון בלאן) אם כי ישנה גם נוכחות יפה של יינות אדומים ורוזה (פינו נואר). מעניין שלפני מגפת הפילוקסרה שהשמידה את מרבית כרמי אירופה, עיקר הנטיעות באזור היו דווקא של ענבי פינו נואר ושסלה (Chasseles) הלבנים. הכרמים פרושים על פני כ-50,000 דונם והעושים במלאכה משתי גדות הנהר מסתכמים בכ-430 יצרני יין.

אחד הדברים המרתקים באזור הוא לטעום תחת אותו היקב ותחת אותו הזן את הביטוי שהוא מקבל כשהוא גדל על קרקעות שונות. עיקר הקרקעות הן קרקעות מאובנים, ציפחה, וגיר בשילובים שונים ביניהם או עם קרקעות נוספות.

אחד היקבים הקטנים ביותר של אזור סנסר המייצר כ- 25-30 אלף בקבוקים בשנה, בחדוות עשייה שלא פוגשים כל יום. עולים על ג'יפ הלנדרובר של גב' אדלייד והופ, אנחנו בכרם עם שולחן, יין, כוסות וגבינת עיזים, צופים על הגבעה הנישאה עליה שוכן הכפר סנסר. בעלה, נצר למשפחה מהיקב המפורסם דומיין ושרון החליט בשנת 2000 לצאת לדרך עצמאית אחרי שהיו לזוג מספיק כרמים משלהם. "הוא למד ייננות מתוך נסיון ואני התחתנתי עם הבעל והעבודה" אומרת אדלייד.

הסמדר (פריחת הגפן) שהתגלה לראשונה השנה בזמן שביקרנו בכרם היא סימן לספירת הימים ומעקב אחר תנועת הירח שהם הסימן לבציר, המתרחש סביב הירח המלא של תחילת ספטמבר. "היכולת של האדם לשלוט בטבע היא רק חלום" אומרת אדלייד שהמפגש עימה לבבי ומלא כנות וצחוק. בכרמי היקב נטוע בעיקר סוביניון בלאן וחלקה קטנטנה על אדמת ציפחה של פינו נואר לצורך הכנת יין רוזה. חלק מהיין מיובא לישראל החל מהשנה.

Sancerre Blanc, Tradition silex 2020: סוביניון בלאן חד, בעל ניחוחות לימוניים ומינרלים ברורים. טעמו חד, חומצה גבוהה, אשכולית ומליחות קלה ומהנה. הרמוני, מאוזן, יופי של יין.

Sancerre Blanc, Le Grall 2019: היין הקרוי ע"ש המשפחה הוא גם הגביע הקדוש שלהם, חלקה שנמצאה כמיוחדת במינה. תקראו לו Grall או Holy Grail היין מצוין, הרמוני, מאוזן, עשיר בחומצה ופרי.

יצרנים של יינות לבנים ואדומים מצידו הדרומי של הנהר (סנסר). הבנים פלוראן וקלמאן, כמו גם אביהם, לא אהבו ללמוד בבי"ס והם פנו לעבודת כפיים שכולה תשוקה ומחויבות ל-15 דורות של ייצור יין במשפחה. היקב שוכן בכפר המקסים Bué וכרמיו כוללים 170 דונם (125 סוביניון בלאן ו-45 פינו נואר). חלק מכרמיהם ממוקמים בתתי אזורים בתוך אפלסיון סנסר שאחרים מתקנאים בהם. ארבעים אחוז מיינות היקב מיוצאים (גם לישראל) והפורטופליו שטעמתי מציג יינות, מה שנקרא "אחד אחד".

פלוראן מספר שלאחיו ולו הרבה רעיונות ובכל שנה הם מנסים דברים חדשים. ב-2004 הם הפכו למגדלים אורגניים ומ-2017 לביודינמיים מוסמכים. הם הגדילו את נפח החביות כדי למתן את השפעת העץ שנכחה בהם בתקופת אביהם. הם היו בין שני היקבים הראשונים באזור שהתחילו בפרקטיקה בה הם נוטלים את שמרי הבר מהכרם ובעזרת מעבדה מרבים אותם. הדבר מאפשר להם להימנע משימוש בשמרים מסחריים ובטעימה השוואתית, הסגנון התגלה שונה לחלוטין ומשובח יותר. הם אינם מסננים את יינותיהם הלבנים וממה שטעמתי מייצרים יינות מאוזנים, אלגנטיים וטעימים.

Vendanges Entières 2019: פינו נואר מותסס אשכולות שלמים. באף פירותיות מתפרצת ואפילו בישום עדין. חומצה גבוהה, טאנינים קשים עדיין, הפה עתיר בטעמי דובדבן. סיומת ארוכה, יין מדהים. אותו היין מבציר 2016 מעט פלפל ירוק באף ובפה ונראה כאילו השנים שחלפו מאז הבציר לא ממש הזיזו לו. ניתן לשתות כעת או ליישון ארוך מאוד.

Chêne Marchand 2020: סוביניון בלאן, השם הוא מחווה לעץ האלון של הכפר תחתיו התאספו הסוחרים. ריחו עשיר מאוד ומורכב, גוף מלא, מורכב, מתובל בפירות לבנים דוגמת אפרסק ומעט מנטה. חומצה גבוהה, סיומת ארוכה. יין לשתייה עכשיו או ליישון. אי אפשר לטעות כאן.

הוכחה ליכולות התיישנות מעולות של יינות היקב, במקרה זה יין מגפנים בנות כ-55 שנים, קיבלתי בטעימה של Harmoni מבציר 2009 שהציג ריחות טרופיים (אננס ואנונה), דיבשיים וטעמו היה אלוהי, פירות ומפולפל מעט. בציר 2020 היה הרמוני ומאוזן לא פחות ומענג אם כי בעל בשומת שונה לחלוטין.

שבעה דורות של עשיית יין מתרכזים ליקב שנמצא במרכזו של הכפר פואי. מישל בלונדולה החלה לייצר יין בשנת 1972 והייתה לאחת הבודדות שפרצה דרך פמיניסטית בתחום. באופן חריג מאוד לאותה התקופה, אביה, שהיה בעל הכרמים ויצרן יין, השיב בחיוב לבקשתה להקצות לה חלק מהכרמים ולייצר יין לבדה (אחותה הלכה בעקבותיה 10 שנים אח"כ). בשנת 1975 כשנישאה לז'אן מאסון הם איחדו את שמותיהם. חשוב לספר כי עד היום במשפחות שלא העמידו צאצאים זכרים כמו משפחת בלונדולה, יעדיפו לעיתים ההורים להשכיר את הכרמים והיקב על פני העברתו לבנותיהם.

כיום היקב מנוהל על ידי מלאני ואחיה פרנסואז, בוגר לימודי ייננות, שטרם החל עבודתו ביקב המשפחתי התנסה בתחום היין בצרפת, גרמניה וניו זילנד. הם מייצרים בממוצע כ-100 אלף בקבוקים בשנה. בבעלותם 200 דונם כרמים בפואי ו-20 נוספים בסנסר, אותה רכשו בשנת 2004 בזכות המדינה.

מתברר כי המדינה רוכשת כרמים במחיר השוק מבעלי קרקע נטולי יורשים ומוכרת אותה לצעירים שמעוניינים לעבוד בתחום ועומדים בקריטריונים, כמו תואר בייננות ועוד. כך השטח של פייר הכורם נרכש על ידי המדינה וחולק בין ארבעה ייננים צעירים, ובהם פרנסואז. כמחווה לכורם קרא היקב לחלקה וליין המופק ממנה "פייר לה פייר". זהו משחק מילים על שם הכורם וגם על משמעות המילה פייר בצרפתית - אבן. ככלל מרתק לטעום את יינות היקב המבוקבקים על פי חלקות שונות בהן גדלים הגפנים על גבי אדמות שונות, החל מאדמה המורכבת מאובנים, דרך גיר ועד לצפחה.

Les Angelos 2019: צבעו קש, באף פרי רענן לבן כאפרסק ומעט חמאה נעימה. חומצה בינונית, יין רענן, גוף בינוני, עגול ובעל סיומת ארוכה. יין אלגנטי מאוד.

D'or et diamant 2018: שמו הוא מחווה לנהר הלואר המנצנץ כשהשמש מכה בו. מייצרים ממנו סה"כ כ-2,000 בקבוקים בשנים מיוחדות. זהו בלנד של שלוש החלקות שבבעלות היקב. צבעו כשל קש כהה, באף עושר של פרי לבן בשל. טעמו פירותי מאוד, חומצה גבוהה, יין מורכב, גוף מלא וסיומת ארוכה. יין מהנה מאוד.

אם אתם מגיעים לשם, ורואים עמוד חשמל קצת עקום, מסרו לו ד"ש ממני. אם אתם יבואני יין, בבקשה עשו מעשה.

הטירה המפוארת שוכנת בכפר Tracy sur Loire, בצד הצפוני של הלואר. אז טירה יש, בני אצולה (נצר לסקוטים שעזרו לצרפתים במלחמתם באנגלים במלחמת מאה השנים) שגרים בה מאז המאה ה-15 יש, יקב המייצר יינות לבנים מסוביניון יש, ייננית יועצת מבורדו - מוזר אבל יש. כאן תוכלו לפגוש יינות מענבים מקומיים עם השפעה ייננית מעורבת. מסע מעניין.

היקב מקפיד על בריאות המערכת האקולוגית בכרמים כמעשה ולא אמירה בלבד, ובנוסף נוטע גפנים בצפיפות גבוהה הרבה יותר מהמותר תחת חוקי האפלסיון כדי להגביר את התחרות בין הגפנים ואיכות הענבים. הברון ד'אסיי החל בשיקום היקב בשנת 1952 במטרה ליצור יקב שייצר יינות פרימיום בעיקר ליישון ולבטא את פואי פומה. 60% מיינות היקב מיוצאים (גם לישראל).

Château de Tracy 2020: צבעו קש, ארומות עדינות של לימון, מלון ואננס. מינרלי מאוד באף וגם בפה שבו חומצה גבוהה, גוף בינוני, סיומת ארוכה. יין הרמוני, מאוזן, מרשים ומהנה מאוד.

101 Rangs 2017: מיוצר בהיקף של כ-4,000 בקבוקים בשנה בלבד. צבעו קש זהבהב. ארומות פרחוניות עדינות, אפרסק בוסרי, מינרליות, תיבול קל אניסי. בטעמו בולטת גם אשכולית, חומצה בינונית-גבוהה, מרירות קלה. יין שצריך להשתדך עם אוכל "יין גסטרונומי" ויכול להתיישן כמו קודמו עוד שנים רבות.

אחד היקבים הגדולים ביותר באזור, מרשים בגודלו, בשטח הכרמים ובעובדה שהוא חולש על שטחים עצומים של הכפר Chavignol, הידוע בזכות היותו מרכז ייצור של גבינות עיזים מדהימות. קשה לסכם ביקור שכלל טעימה של כ-20 יינות בעשר בבוקר, וטעימות השוואתיות של בצירים שונים שהפגינו יכולות השתבחות מדהימות.

המשפחה, שחלקים ממנה חיו בכפר עוד לפני המהפכה הצרפתית, נקשרה בחקלאות בשנות ה-30 עד שאנרי בורז'ואה החליט להתמקד בכורמות. כיום מנהלים את העסק בני הדור השלישי, החולשים על 720 דונם כרמים, ומייצאים מתוך כ-700 אלף הבקבוקים שמייצרים בשנה (פואי פומה וסנסר) לכ-80 מדינות (גם לישראל).

בבעלות המשפחה גם יקב בניו זילנד, המאפשר להם לבטא את אותם הזנים במקום אחר עם פוטנציאל שונה אבל מתוך הפילוסופיה שלהם והניסיון שלהם. לדבריהם הם מצאו אקלים דומה לסנסר ויכולת לטעת כרמים חדשים במקום בתולי.

Jadis 2018: כרמים בעיקר מהכפר שביניול והכפרים הסמוכים. באף מינרליות לצד חמאתיות נעימה ופרי בוסרי. התחושה בפה מאוד נעימה "עגולה", חומצה בינונית, גוף וסיומת בינוניים. יין מורכב שמצריך זמן וטוב לליווי ארוחה או ישיבה ארוכה על החוף.

Etienne Henri 2017: צבעו קש, מינרלי מאוד, חמאתי עם פרי טרופי ומעט עץ. יין מיוחד מאוד ושונה מאחרים בטעימה. טעמו עדין ומלווה בפרי לבן בשל, חבית, פלפל לבן, חומצה גבוהה, גוף מלא וסיומת ארוכה.