המצב הבלתי נתפס, שנמשך ונמשך מבלי לראות את סופו, ממשיך להטיל מילואמניקים נאמנים למערבולת של חובות, במיוחד אם הם יזמים או בעלי עסקים קטנים. אחד מהם הוא אגם זהבי מאשדוד, שכל חטאו היה שירות מילואים בחטיבת גבעתי, מיד בשבעה באוקטובר, כשהוא משתתף בקרבות עזים ומשאיר את שני עסקיו באשדוד מאחור - "סוויטס", בית עוגיות ומתוקים, ו"שניצל ואן גוך", שניצלייה שהוקמה חודשיים וחצי לפני המלחמה.
כשחזר לאחר חודשים ארוכים, גילה למרבה הזוועה את הנזקים האדירים. "ברגע שהתגייסתי העסקים שלי נשארו כמו שהם. כשחזרתי רגע לחופשה קצרה, ראיתי סחורה של 50 אלף שקלים שנזרקה לפח, כלים שנהרסו כליל ומקררים שבהם אוכל עם עובש. אפילו דלת הכניסה שלי נהרסה בגלל שהמנוע שלה שבק חיים. אם כל זה לא מספיק, העירייה לא ויתרה לי על כלום כשגיליתי שאני צריך לשלם 30 אלף שקלים ארנונה, ועוד לא הגענו לחובות של שכר דירה".
זהבי חשב כמובן שמהמדינה תבוא הישועה, אבל גילה שהוא פשוט נופל בין הכיסאות. "אני עסק חדש. אז אני צריך להראות מחזורים קודמים כדי להתבסס עליהם עבור פיצויים. אין לי מחזורים קודמים, אבל יש הלוואות עצומות שלקחתי כדי להקים את העסקים האלו מאפס", הסביר.
הוא נתקל שוב ושוב בחומות של ביורוקרטיה וכשניסה לקושש מעט פיצויים מהמדינה, "אמרו לי שלא הגשתי דו"ח בזמן ולכן לא מגיעים לי כספים. בטח שלא הגשתי, הייתי כל הזמן הזה במילואים", תיאר בחיוך מריר.
הוא כבר לקח רואת חשבון כדי להתחיל בתהליך פשיטת רגל, אך היא פשוט לא ויתרה לו. "היא רצתה להילחם, האמינה בי ובעסקים שלי ואמרה שאין מצב שזה יקרה בגלל שהתגייסתי לשירות מילואים ארוך, שזה פשוט לא מגיע לי".
פוסט ויראלי אחד אצל חנוך דאום הביא את המוני ישראל לשני העסקים שלו. "אם מדינת ישראל מראה לי את העורף, הגיע עם ישראל והראה לי חום ואהבה", שיחזר בהתרגשות, "וזה לא משנה מי - שמאלנים, ימנים, אשכנזים ומזרחיים, חילונים, דתיים וחרדים. כולם הגיעו ורצו לתרום. יש כאלו שלא יכולים לתרום ופשוט רצו לעבוד אצלי בחינם, לא האמנתי למה שהעיניים שלי רואות".
סוויטס, בשדרות העצמאות באשדוד, הוא ללא ספק אחד המקומות שכל חובב מתוק וקינוחים צריך להגיע אליו לפחות פעם אחת. יש כאן מבחר מסחרר של קינוחים - גלידות, עוגות ועוגיות ענקיות ומושחתות, קרפ צרפתי לצד וופל בלגי ואפילו צ'ורוס. צמוד אליו, מציע שניצל ואן גוך (או "מוזיאון השניצל הראשון בישראל", כמו שהוא אוהב לקרוא לו) חגיגה מושחתת-מטוגנת לא פחות, שמספקת נחמה עד השעות המאוד קטנות של הלילה.
"אני סוחב עדיין המון חובות", הוא מגלה בכנות, "נכון, עם ישראל התגייס והגיע בהמוניו והמצב לא נראה כבר כל כך שחור, אבל הדרך לחוף מבטחים עדיין ארוכה מאוד". אל החוף הזה הוא יגיע, בתקווה, גם באמצעות גיוס תרומות, או פשוט בהזמנה לרעבים לבוא ליהנות בשני המקומות - אם בא לכם מלוח, מתוק, או הכול ביחד כמובן.
סוויטס, ושניצל ואן גוך, העצמאות 93, אשדוד. תרומות לאגם אפשר כאן