מסעדת אסתר פועלת ביהוד שנים ארוכות. למביני האוכל מבין אנשי בקעת אונו והסביבה היא מוכרת היטב. לשאר העולם, פחות. באיזשהו אופן, היא מתקיימת קצת מתחת לרדאר בתמונה הקבוצתית של מי שנחשבות לידועות והטובות במסעדות ישראל. היא מקוטלגת כ"מקומית", "שכונתית" ועוד כהנה וכהנה מתארים, שלא ממש מצליחים לדייק את מי שהיא ומה שהיא.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
סיבה ברורה אחת לכך מזדקרת כשמרפרפים בתפריט של השף איציק בר סימן טוב. יש בו בלנד מנות שיכול בקלות להרגיש אקראי לחלוטין, מיש-מש, שלא לומר מופרך. מנות צרפתיות ואיטלקיות קלאסיות לצד מנות ישראליות יומיומיות, מנות "אשכנזיות" ומנות בלקניות. זו בהחלט יכולה להיראות כמו הזמנה לכאוס קולינרי.
ביקרנו באסתר בפעם הראשונה לפני כחמש שנים ומצאנו את הבלנד הזה חינני וראוי. כחלק מהמסע המתמשך של המדור בשנה האחרונה בעקבות מסעדות ערי הפרבר, קפצנו לאסתר שוב, לתהות אם עדיין חינני וראוי שם.
ערב של אמצע השבוע באמצע המלחמה ובאסתר - לא מסעדה קטנה, שאוחזת בשלושה חללים פנימיים ואחד חיצוני גדול - מלא למדי. ישבנו בחלל הפנימי המלבני, הראשון מהכניסה, וכנראה המוצלח ורווי האווירה מכולם.
העיצוב לא מיישר קו עם תכתיבי משרדי המעצבים המקומיים הגדולים, אבל יש בו אלגנטיות אירופאית רכה ומאופקת. התאורה רכה ונעימה והפלא ופלא - המוסיקה לא נותנת בראש. כאן, את זה הבנו מיד, לא יהיו צ'ייסרים. מאידך, גם כובד ראש ורצינות יתר אין כאן. משהו בעיצוב, באווירה וגם בהתנהלות צוות השירות קורן מידתיות נכונה ונעימה. כן מסעדה-מסעדה; לא מקום כבד ראש שמתייחס לעצמו ברצינות יתר.
הגיע התפריט. דף אחד ארוך המחולק לשניים עם תמהיל שכלל, בין השאר, גיוזה לצד גוזלמה; אניילוטי והרינג הולנדי; פטה כבד אווז וכרוב ממולא; וגם ספגטיני וונגולה ובר ים בבר בלאן ולצידם שוארמה, קארי פירות ים והמבורגר. וזה רק חלק קטן מהתמהיל. יפני-איטלקי-טורקי- צרפתי-אשכנזי-מזרחי ועוד. על פניו, כקונספט זה באמת נשמע מופרך, בואך מונפץ. חיכינו לאוכל כדי לגלות אם מדובר באירוע שמתחבר לכדי חוויה קוהרנטית.
התחלנו עם פלמידה כבושה (58 שקלים) וקלמרי צלוי (66) לצד לחם (22).
הגיעו שתי צלחות פשוטות, כמעט בסיסיות למראה. הפלמידה - לא המון נתחים דקים, עם הרבה שמן זית, צנון, כוסברה, חצי ביצה רכה למחצה, שמנת ופלפל חריף - הייתה טובה מאוד. דג איכותי, כבישה מדויקת, שמן מצוין וכל אחד מרכיבי התוסף, הבסיסיים לכאורה, היה טוב מסוגו. ביחד זו הייתה מנה פשוטה שאמרה איכות צרופה.
בראשונה האחרת, מנת הקלמרי, היו חמישה גופים ושני ראשים שנצרבו מצוין. רוטב האלי אוליו היה הכי מדויק שיש וביחד קרן המפגש הלכאורה פשוט הזה - שוב. כמו במנה הקודמת - איכות בלתי משתמעת.
מנות הפתיחה הפשוטות הללו היו טובות באמת ולא התאפקנו מלהזמין מנת פתיחה נוספת - הרינג הולנדי (66). כמו שני קודמותיה, גם כאן היה מופע פשטות. אבל להבדיל מהן, ההרינג עצמו נעצר ברף ה"טוב" בלבד, למרות שהתוספים - תפוח אדמה מושלם, בצל כבוש טעים ממש וקרם פרש - הצטרפו אלו לאלו לכדי מצוינות. לא שזה רע, אבל זה קצת פחות משתי הקודמות שהיו מעולמות ה"כמה פשוט, ככה מצוין".
המון אופציות בשר ודג יש באסתר, אבל לנו עשו עיניים שתי פסטות - ספגטיני וונגולי (90) ופסטה רחבה עם בשר בבישול ארוך (115).
הספגטיני היו עשויים אל דנטה בדיוק והרוטב הבסיסי, מבוסס ציר דגים, שידר עז הבעה ימית והיה טעים עד מאוד. הוונגולי עצמם, רובם ככמעט כולם, נמצאו סגורים. טעמם נכח בהחלט בפסטה אבל לאכול מהם כמעט ואי אפשר היה. פנינו למלצרית. הראשונה שבהן לא ממש ידעה מה לעשות ושאלה אם נרצה שיבשלו את המנה עוד. ביקשנו ממנה לקרוא לאחרת שקראה תמונה טוב קצת יותר ולאחר בדיקה הציעה שיבשלו לנו בנפרד מנת וונגולי נוספת, ללא פסטה. כך אכן היה והמונגולי היו מוצלחים. הפסטה עצמה הייתה טובה מאוד, אל דנטה לגמרי, אבל שילוב טעמי הרוטב, למרות שהיה טוב, סחב למידה של מליחות יתר. חסרה שם מעט מידת האיזון.
במנת הפסטה הרחבה, מתוצרת בית, היה הרבה בשר בבישול ארוך שהתפרק למגע המזלג. הוא היה טעים להפליא, עם עומק טעמים ונגיעת מתקתקות רכה ועדינה. האטריות עצמן הצטיינו אף הן. העדות לטעמיה הטובים של הפסטה הזו היה הצורך במעט מאד פרמזן, רק להשלמת השלם וסגירת הפינה, להבדיל מהרבה גבינה שמפזרים על פסטה טעימה פחות. מנה מהז'אנר אותו מכנים "מנחם", בביטוייה היפה והנדיב.
כמו כל המנות עד כה, הלכנו גם על קינוח בסיסי - מוס שוקולד (42) שהיה טוב מאוד. מרקם מצוין, מבוסס חלמון, שוקולדיות עזה, מתיקות מועטה, עם נגיעת שמן זית ומלח מלמעלה, שנתנו עוד סיבובון. מנה קלאסית עם טוויסט קטנטן, שעשויה היטב.
אסתר הוא מקום שרחוק מלהיות שגרתי. להלכה, מגישים בו הרבה מאד מנות Allways מקומיות מובנות מאליהן. למעשה, קשה לטעות במקדם האיכויות המתקיים בו.
לא תמצאו פה יצירתיות של מסעדת שף והמקום איננו ביסטרונומיק. הוא מספק קלאסיקות, אבל ההגדרה שלו למונח "קלאסיקה" רחבה מאוד. הוא מצליח לאגד את הטוב מכל העולמות תוך הקפדה ניכרת על איכות חומרי הגלם.
הביצוע נע בין טוב בחלק מהזמן לטוב מאוד רוב הזמן, ויש גם מצוינות. כשזה קורה, פוגשים בדיוק ללא רבב, לצד תנופה; שתי איכויות אלו, לצד איכויות חומרי הגלם, מצליחות להרים בחלק מהמנות את הקלאסי והבסיסי אל האנין, העדין והגבוה.
459 השקלים שהשארנו, לפני שתייה ושירות, מהווים תמורה טובה מאוד לכסף. אנחנו משלמים בדרך כלל הרבה יותר על הרבה פחות טוב. אסתר היא, אם כן, מסעדת פרברים איכותית. לא טרנדית, לא מגניבה ולא רוכבת על אופנות משתנות. מצד שני, שום דבר בה לא מיושן.
לו גרתי באזור, הייתי הופך אותה, גם אם איננה נטולת חסרונות ולא הכול בה מושלם, לאחת ממסעדות הבית שלי. למרות שנסיעה ליהוד בערב ממרכז הארץ, בימים שאינם סוף שבוע, היא אירוע מאתגר שלא לומר מתיש, בכוונתי לחזור.
אסתר, דרך העצמאות 8, יהוד, 03-6325852