הקרקס הנודד של חמודי אבולעפיה ממשיך לנוע. הקולגות יכולות לעצור ולהשתקע, אבל הוא רק עושה הפסקה. במקום שבו אחרים מרימים תשתיות ויוצקים יסודות, הוא בסך הכול מטיל עוגן. רגע אחד ירידה לחוף, ובמשנהו משיכה של החבל, ותזוזה לנמל הבא.
אין ארוחה אצלו בלי תהייה למה הוא לא פותח מסעדה, ואין שיחה איתו בלי הבנה שככה טוב לו וככה מתאים. כשחושבים על זה מעט יותר לעומק, עסקת החליפין ברורה. מצדו, ויתור על כל מיני תארים וכיבודים שרובם, בואו נודה בזה, ריקים לחלוטין מתוכן, ועם תוקף של גבינת ריקוטה מקסימום. מצידנו, עם זאת, הזדמנות רב-פעמית לטעום אותו, וליהנות איתו.
לכאורה, פופ-אפ. בפועל, משאית אוכל - סליחה, בולדוזר אוכל - שזזה כל הזמן, וכל מה שאתה רוצה זה לשים עליה אייר-טאג, לעקוב, ולרדת איתה לשוליים, היכן שאלו לא יהיו, ולא משנה כמה הכביש צר. בקאפיקו בנווה צדק, למשל.
מעקב צמוד. מסאחן עוף של חמודי אבולעפיה
המסעדה האיטלקית המצוינת של ציון פרג'ון סוגרת בימים אלה עשור שלם של טעים בשכונה התל-אביבית הרומנטית. כן, עדיין מצוינת, ועדיין רומנטית, ושתיהן עושות את זה כמו שהן יודעות ואוהבות - בשקט וברוגע, עם ביטחון עצמי ותועפות של לקוחות חוזרים. לצלחות, ולסמטאות.
אחד ממופעי יום ההולדת העגול הזה הוא החיבור עם אבולעפיה, שתוזמן היטב לסיומו של מיזם השיפודים המצוין לכשעצמו שהלהיט את שכונת פלורנטין בחודשים האחרונים. שם, הפוקוס היה על פיתות וצלחות קטנות שילוו אותן, מקסימום. פה, במין גירסת המסעדה של השיפודייה ההיא, תכולת הפיתות מתבשלת עוד קצת ומשתכללת עוד יותר, נערמת יפה על צלחות גדולות ומקבלת מגבר סראונד מראשונות של פתיחת שולחן, שהן לבדן ארוחה.
או במילים אחרות, חריגות מאוד בימינו - עסקית צהריים חדשה. איזה שילוש מילים נפלא.
התפריט מאפשר כמובן הזמנה פרטנית וספציפית, אבל הדיל עצמו - 29 שקלים לכל הראשונות בהזמנת עיקרית - מייתר התלבטויות באופן אוטומטי וחד. למה לא, הרי.
כך, נערמות הצלוחיות ומתחילה חגיגת ניגובים ומזלגות שמקבלת אישור, אם הייתם צריכים כזה, מסלסלת פיסות סאלוף עבות ורכות וחמימות. יש כאן קישוא שהתבשל בתוך טאג'ין עם אגוזי קשיו, ממרח עגבניות-טחינה-ג'רג'יר, סלט עלים ירוקים חמצמץ ומקפיץ עם פריקי ורימונים, לאבנה הום-מייד, סמיכה וחמוצה כראוי, עם אריסה ואגוזי מלך ופיסות של חציל כבוש, מקדוס סטייל, מין מסבחה עם טחינה וגריגרי חומוס קונפי וגם להיט מוכח בדמות טרטור, שהוא סלט גזר כמעט נמס, עם תיבול עדין של שמן קשקבל. כן, שמן קשקבל.
הצלוחיות האלה קטנות, וגדולות מאוד. כל אחת מהן מבטאת מחשבה ועבודת הכנה מוקדמת, פרצי יצירתיות והבנה שפתיחת שולחן אינה פתיחת קופסאות שימורים, אלא פתיחת ראש ופתיחת תיאבון ופתיחת ידיים ולב.
אחריהן, בדיוק בזמן, אפשר להתפנות לעיקריות. קבב טלה או שיפוד פרגית בתיבול חוויאג' עם ירקות מהגריל על אותה פיתה נהדרת וסופגת (76 שקלים לקבב, 80 שקלים לפרגית), קישואים ממולאים עם צלע טלה בשרנית (120 שקלים), וגם צוואר טלה על פריקי ופיסטוק חלבי (95 שקלים).
בימי שלישי, מובטח, תתבשל ארוכות מקלובה עם חצילים ובשר מפורק (110 שקלים) ובכל ימות השבוע יככבו תמיד מנת סאוודה על בסיס כבדי עוף (70 שקלים) מטוגנים נהדר בציר מתקתק-חמצמץ, אדום-סגול של רימונים וגם מסחאן עוף קונפי עם מג'דרה בורגול (75 שקלים) שנופל מעצמותיו ישירות על ערימת בצל חום, ועל סאלוף כמובן. אלמנטרי.
בימים שבהם עצם מוסד העסקיות הולך ונכחד מהעיר, מדולל עד לאחרונות האותיות הקטנות שלו ומשדר הרבה יותר התחשבנות מנדיבות, כיף לקבל לחיינו מצטרפת חדשה למועדון.
נכון, לא ברור כמה זמן היא תישאר כאן - הדיבור כרגע הוא על כמה חודשים, ובהתחשב בשחקנים העימעום הזה הוא כמעט נתון - ולא בטוח שהיא תתקיים גם אחרי שאבולעפיה ימשיך הלאה, או אם כל תכליתה הוא לחגוג יום הולדת ולפזר קצת שמחה, אבל גם בתוך המסגרת המגבילה הזאת, אפשר לעצור, לאכול וליהנות.
וכן, אפשר גם לשמוח. רצוי אפילו, עם אבולעפיה בתוך המטבח, ופרג'ון על הרצפה, מחבר בין הכיסאות שמפזרים אירופה ברחוב שבזי ובין החצר האחורית שמכניסה שמש, ואור, ומוזגת לעצמה ומעצמה עוד כוס יין.
קרקס נודד פגש תיאטרון קבע. המסך לא יפסיק לעלות פה.
עסקית צהריים בבקאפיקו, שני-שישי, 12:00-16:00, שבזי 49, תל אביב, 03-6021111