שווארמה, פלאפל, שניצל ועוד: 4 המלצות ממומחי אוכל הרחוב של ישראל

ארז טיקולסקר ורן עצמון כתבו (יחד עם עירן שושני ז"ל) את מדריך החומוסיות הגדול, ובו המלצות על כתשעים חומוסיות ברחבי הארץ. כעת, באופן טבעי, מגיע הפרק הבא, או הספר הבא.

"פיתה או לאפה? המדריך הגדול לאוכל רחוב" (רכישה מוקדמת כאן) ירחיב את היריעה, ואת התיאבון, עם יותר מ-150 מקומות ברחבי הארץ - משווארמה ופלאפל, דרך שניצל, בשר וסביח כמובן. מתוכו, הם היו נדיבים מספיק כדי לספק לנו ארבע המלצות טעימות.

השלט בחוץ קטן, קטנטן, זעיר. פונט שמתאים יותר לבדיקת ראייה מאשר למסעדה. רוצים לומר, מי שצריך לדעת איפה זה, יודע. מי שלא יודע, מגיע לו.

שמיל הוא שמו של אחיו של הבעלים הקודם, שהפעיל במקום עסק למפות ולאחר מכן מזנון; הוא נהרג בלבנון וזכה להנצחה שמכובדת עד היום, וזה יפה.

כשהגענו (מוקדם) היינו לבד. עד כדי כך לבד שהיה עלינו לברר עם אליהו, הבעלים, מבעד לזגוגית ובתנועות ידיים, אם המקום בכלל פתוח. הוא חייך, פתח את הדלת ותוך שניה גרם לנו להרגיש כי מסעדתו - ביתנו. ספוילר? לא נשארנו לבד הרבה זמן.

אז קוראים לו אליהו, הוא הגיע לארץ מסוריה, חלבִּי. המשפחה התיישבה בשייח' באדר ותוך זמן קצר עברה לקטמון. "אז אתה אוהד הפועל?", שאלנו וידענו את התשובה. "ברור, הלכתי למשחקים במגרש הישן". "ראית את בן רימוז'?". אליהו חייך.

הבת הגיחה מן המטבח עם שניצלים טריים. "איך קוראים לך?", שאלנו. "שמילה", היא ענתה. האמת שקוראים לה זהר. האבא ביקש שניתן לה את הקרדיט. האמת, לא היה צריך לבקש. כמה דקות במקום הקטן והנפלא הזה ומבינים שמדובר בעבודת צוות שמתקתקת כמו מכונה, במובן הכי טוב של המילה.

זהר למדה בישול ב"דן גורמה" והיא אחראית, יחד עם האבא, על השניצלים, על המנות הנוספות שמוגשות פה ("תפריט היום - כמו אתמול", גורס השלט), ועל בר הסלטים המרשים שכולל, מלבד חומוס-טחינה, חריף נפלא, ממרח שום משכר, עגבניות חתוכות דק עם לימון, עגבניות עם פלפלים חריפים, סלט ירקות מתובל לעילא ועוד.

ואז החל אליהו במלאכת ההרכבה ומיד הובן כי האיש הוא גם מקצוען וגם מאוהב בעבודתו. כל מריחה - חיוך, כל תוספת - מאור פנים.

השניצלים חמים וטריים, הם מוכנים כאן במחזוריות גבוהה ובלי יותר מדי מסביב כדי שהסועדים ירגישו את הבשר, ומורגש הוא אכן. שניצל רך, כמעט נמס בפה, מענג, הכמויות יפות וכאילו לא הספיק לנו - אליהו חתך עבורנו עוד קצת שניצל על צלחת בצד והגיש, בלי שביקשנו, מרק עדשים סמיך וריחני.

אפשר בבאגט, אפשר בפיתה, אפשר בצלחת עם תוספות מגוונות - אורז, במיה, שעועית (שועית בירושלמית), אינספור סלטים ועוד. הכול טעים, אבל אנחנו פה עבור השניצל, אז שניצל.

הבלילה כאן אינה כוללת ביצה, גם לא קמח ולא אבקת מרק, אלא רק תבלינים, פירורי לחם ומעט שמן זית, מה שמשפיע לטובה על תחושת הכבדות שנלווית פעמים רבות לאכילת שניצלים. יש "שניצל רמה 30", "שניצל רמה 60" ו"שניצל רמה 90", תלוי עד כמה רך / קריספי / שרוף מעט מבקשים הלקוחות. מקצוען, כבר אמרנו.

כשהגענו היינו לבד. כשעזבנו כבר היה מלא וזה לא בזכותנו. מקום שמחמם את הלב. נקי, כל הזמן רק מחייכים אליך, סבלנות אין קץ, נדיבות, חשוב לאליהו שהלקוחות שלו ייהנו, הוא מקפיד על כל פרט. מקצוען. מאז 1994. מוסד ירושלמי אמיתי.

מחקרים מוכיחים כי ג'יהאן דאוד היא קוסמת של אוכל. הם מוכיחים גם שפתחי דאוד, האיש שאיתה, הוא אדם שנהנה משילוב מנצח של שכל ומזל. מה יש לומר, זכינו ולשעה קלה היינו הילדים על הבמה במופע הקסמים של משפחת דאוד. ג'יהאן על הבישולים. פתחי על כל היתר. הנחמדות והפנים המוארות על חשבון הבית.

מחשי בטאטא, תפוחי אדמה ממולאים בבשר טחון. רכים, ממולאים במובן מלאים וכאלה שקשה להפסיק לאכול; מוסקה או מסקעה, מנת חציל ממולא בשר ברוטב עגבניות שמעמידה בספק את המידע שעליו גדלנו ולפיו מוסקה היא מאכל יווני. מתברר שהוא גם מאכל יווני, אבל לא רק, והגירסה הערבית תופסת מקום מכובד על הפודיום; רוז בוכארי, אורז מתובל עם גזר, גרגירי חומוס ובמיה שיש אגדה ולפיה הוא קיבל אזרחות יפואית. בצדק; מסאחן מגולגל ועסיסי. תענוג; קובה. עוד תענוג; סלט חריף במידה ומרענן ללא מידה; ואז לקחת הביתה: עלי גפן ממולאים; מלפוף, עלי כרוב ממולאים. עבר יום אחד. לא נשארו; ואז לישון. עם חיוך.

מה עוד יש ונאכל בפעם הבאה? סינייה כופתה, קציצות בשר עם תפוחי אדמה; מחשי בשר, קישוא ממולא בשר עם יוגורט; ועוד, ועוד, ועוד.

ואז הגיעה הפעם הבאה, ואיתה הכרה בכך שיש בעיה בסופרא, ובכן "בעיה". כל מה שמוגש בה פשוט טעים ולכן קשה לבחור. מה עושים? לוקחים קצת מכל דבר. קציצות בטחינה, תפוח אדמה ממולא בשר שמתובל בעדינות, כן, זה המחשי בטטה מהפעם הראשונה; קצת במיה בשביל הנשמה; קובה, עוד קובה; קישוא ממולא; עלי כרוב ממולאים, מלפוף, כן, שוב; עלי גפן, כן, עוד פעם; כרובית מטוגנת; טחינה שהיא גם ירוקה, גם קשיחה במידה וגם אלוהית; וסלט חצילים נהדר. לקינוח, בלי שביקשנו, קטאייף, אחד ממולא אגוזים ואחד ממולא מלבי. האחרון הוגדר על ידי אחת המחמירות בהלכות קינוחים כ"קינוח הטוב ביותר שאכלתי בחיים". לא פחות.

קסם של אוכל.

באשקלון, הבחירה היכן לאכול פלאפל היא קלה. יצא לנו להגיע לעיר. חיפוש קצר מעלה כי פלאפל בוארון הוא החביב על תושביה. חניה, זה היה קל, הליכה של כמה עשרות מטרים, והנה הפלאפל של בוארון. קשה לטעות. ריבוי האנשים בתור שולל כל אפשרות כזו.

איש אחד, נחמד באופן כמעט לא אנושי, שולט על התהליך. המילים "אח שלי" נשמעות בתדירות של אחת לחמש שניות. יש מנה גדולה ויש מנה קטנה. לא הגענו רעבים עד אשקלון בשביל מנה קטנה. כדורים צהובים, כמובן חמים, ברור שטריים. תפוח אדמה שמן (לא רק) מבחינת הנפח ורחב מבחינת הרוחב. תפוח אדמה שהוא גם טעים וגם נוסטלגיה. תפוח אדמה שהוא חבר. תפוח אדמה לאי בודד. הפלאפל של בוארון חביב על תושבי אשקלון בצדק.

יש לזה היסטוריה. הנה היא, על קצה הפיתה: המוסד הוקם על ידי יצחק (גגו) בוארון ורעייתו אסתר לפני עשרות שנים. הזוג הגיע לישראל מטריפולי, לוב, בשנות הארבעים של המאה הקודמת. יצחק עבד כפועל בניין. פה נולדו לזוג עוד ארבעה ילדים. הפיטורים הגיעו והוחלט ללכת על פלאפל.

הזוג הקים דוכן באשקלון ויצא - לא יצא, זה מוצדק, זה מכוון, זה מדעי - שהדוכן הפך להכי פופולרי בעיר. אם תעירו את הנכדים באמצע הלילה, הם יידעו לדקלם עבורכם את המתכון לכדורים. אמיתי. הדורות הבאים הצטרפו, אופציה לחצילים ("חריפים אש") נוספה לתפריט וגם ביצה קשה.

המקום פועל מאז 1995. שני אחים מנהלים אותו בנחמדות, במאור פנים, בסבלנות אין קץ למתן מענה לשאלות של נודניקים, כלומר אנחנו.

באיזה חלקים אתם משתמשים? כף, מכסה אנטריקוט וכתף. הנה, תראה תמונה של הנתחים מהבוקר. כמה סיחים אתם מעמידים ביום? אחד, עד שנגמר. למה רק אחד? אחי, שלוש שעות לוקח להכין אותו ואנחנו מכינים את הכול פה. לא מביאים מבחוץ. כמה קילו הנתח? לשקול מביא מזל רע אז אני מעריך 60, ככה. פיתה או לאפה? יש לנו לאפה דקה שאני מכין במקום.

אז לאפה דקה שהאיש הנחמד מכין במקום, עמוסה בשווארמה עסיסית שעשויה משלושה סוגי נתחים, עם שומן כבש מטפטף, תיבול עדין שמאפיין בדרך כלל מנסף וחיוכים כל הדרך. 11:15 בבוקר ואנחנו אחרי מנה, כלומר חצי מנה שבמונחי מרכז הארץ היא כמעט מנה, ראשונה.

בנסיעה נוספת הממצאים אוששו, המסקנה חוזקה, השורה התחתונה נותרה על כנה - שווארמה פצצה.