יפה בבית לחם הגלילית. המושבה שופעת מבנים מהתקופה שהטמפלרים הקימו בה את הרחוב הראשי בניסיון לשוות למקום מראה של כפר גרמני מסורתי, והם מוסיפים נופך היסטורי לישוב הוותיק. ההיסטוריה שלו הולכת אחורה עד התקופה הביזנטית, הוא לא מפונפן מדי, ושומר עדיין על שורשיות.
האנשים כאן גרים בתוך חתיכת היסטוריה מקומית. פה אורווה צנועה עם צמד סוסים שמישהו מגדל בחצר האחורית, שם בריכת דגים אקולוגית שמישהו הקים לעצמו בחצר. גינות הבתים מטופחות במידה, ציוץ ציפורים וקרפדות נשמע ומסביב הגבעות המוריקות של עמק יזרעאל (כן, בית לחם הגלילית אינה נמצאת בגליל אלא דרומית משם, ונקראת כך כדי להבדיל אותה מבית לחם שליד ירושלים). רוצים לחזות בפלא? שעה מאזור המרכז, חצי שעה מחיפה ואתם שם.
היישוב הפך את עצמו בשנים האחרונות לאבן שואבת לתיירות פנים, נעים פה גם בשבתות עמוסות במיוחד, ובטח שבאמצע השבוע, ואפשר לשלב ביקור עם טיול קצרצר בשמורת אלוני אבא הסמוכה. יש בתי קפה ואטרקציות לילדים, ויש גם פיצה, נאפוליטנית ומיוחדת, כזו ששווה להיכנס לרכב ולהגיע במיוחד כדי לקבל אותה חמה ולוהטת לשולחן, בחצר יפה ומוריקה תחת צל העצים.
שטיכמוס התחילה כאולם תצוגה ובית מלאכה למטבחי חוץ וטאבונים (וזה מקור שמה. שטיכמוס הוא כלי עבודה פשוט המסייע בפילוס קירות), ומגישה כעת את אחת הפיצות המוצלחות בארץ, בהובלת עומרי יואלי ויפתח שפירא, תושבי העמק. "אנחנו מכירים עוד מילדות ולשנינו יש כשרון ואהבה לבנייה עם הידיים", סיפר האחרון, "די מהר הגענו לעולם הטאבונים והקמה של מטבחי חוץ, ולפני שנתיים החלטנו לפתוח אולם תצוגה שהוא גם פיצריה".
שפירא מצטנע. בשטיכמוס היה אפשר להגיש פיצות כמו בהמון מסעדות איטלקיות אחרות בישראל, וטעימות מספיק כדי לקדם את הטאבונים שמוכרים פה, אבל החבר'ה הלכו על בצק מחמצת מסורתי ללא שמרים מתועשים שמכניס המון עומק וטעמים (וגם מקשה על העבודה היומיומית איתו כמובן), ומוציא לבסוף פיצות מדהימות שחורגות בהרבה ממרגריטה.
"הבצק משתנה כל יום", תיאר שפירא, "אנחנו מתחילים משמרת בלבדוק אותו, מבררים מה הוא צריך היום, כמה חום תנור וכמה זמן אפייה. הפיציולו חייב להיות בפוקוס מתמיד. עבודה מהירה ומדויקת, שישים שניות והפיצה מוכנה".
בשטיכמוס לקחו על עצמם לקדם את הקולינריה בחבל הארץ הנהדר הזה וגם שאר חלקי התפריט מציגים שיתופי פעולה מעניינים, כמו שבלול נקניקיה מעולה של משק חגואל מכפר ברוך, שמוגש עם עגבניה ובצל שרופים (47 שקלים), או כרוב ביין לבן שמקבל צריבה בלהבות ומוגש עם ממרח סקורדיליה מופלא (תענוג לחובבי השום), שתיהן מנות ראשונות נהדרות וצנועות.
לבד מזאת, יש חיבורים שגם הם שיר הלל לצפון הארץ ולמיזמי קולינריה קטנים ואיכותיים כמו בירת הגיבור, מבשלת הקראפט מכרמיאל (25 שקלים לבקבוק) ומגוון יינות שנמזגים בכוסות ובקבוקים של יקב אסף מרמת הגולן (35/37 לכוס, 120/135 שקלים לבקבוק).
אבל בואו נמשיך לדבר על הפיצות, העניין שלשמו התכנסנו כאן תחת צל נעים ובריזה צפונית בחצר היפה של מבנה היסטורי מוקפד.
הן מגיעות בגודל אישי, עם מספריים לחיתוך במקום גלגלת, ושילובים כמו פפרוני, מוצרלה פרסקה, פקורינו ובזיליקום (72 שקלים), פיצה עם רוטב עגבניות, מוצרלה פרסקה, חציל שרוף בטאבון וגם פטה כבשים, פיסטוק וגרדת לימון שמצטרפים לאחר האפייה (68 שקלים), בצק שנאפה רק עם רוטב עגבניות ולאחריו מקבל עלי ארוגולה ושברי פקורינו (62 שקלים) ופיצה טבעונית טעימה עם ממרח עגבניות ושום, ממרח כוסברה, צנוברים וסירופ עגבניות (57 שקלים). בגזרת הקינוחים אפשר למצוא פנקוטה אשכוליות עם קראמבל זרעי שומר (37 שקלים).
"אנחנו כל הזמן משתדלים לחדש", אומר שפירא, "לייצר עוד שיתופי פעולה ופופ-אפים עם מבשלות ויקבים מהאזור מתוך מטרה להנגיש את המקומות לציבור. אנחנו עסק מקומי לכל דבר, עם קהל שרובו מכאן, אבל מקבלים בשמחה מבקרים ותיירים".
שטיכמוס פיצריה נאפוליטנית, השדרה הטמפלרית 25, בית לחם הגלילית, 058-7932010