שישים וקצת שנים לאחר שנוסדה באופן רשמי, הגיע הזמן כנראה לסדר מחדש את כפר סבא. להתאים אותה לצרכי התושבים והמבקרים, לעצב ולתכנן, לתעדף מחדש את סדרי העדיפויות. לנהל בכלל, כללי, כוללני.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
גם באחת הערים המבוקשות בישראל, יש הרבה דברים חשובים על הפרק. עניינים הצטברו וחשקים שהוזנחו לאורך עשורים רבים כל כך מבעבעים עכשיו הרבה מעל פני השטח. המבורגר למשל. המבורגר ראוי. גם לה מגיע, לא?
בכלל, כללי, כוללני. דנוור
דנוור החדשה (כמה שבועות של פעילות, מינוס החור השחור הזה שהשתלט לנו על החיים ממש לאחרונה, ובלי להחשיב אפילו את הענן השחור שמרחף מעל כולנו כבר כמעט שנתיים) של אלעד ויזנפלד ואלון אלתשטוק עושה בדיוק את זה, ועושה את זה בדיוק בנקודה הכי טובה, והכי מתאימה, לצאת בהצהרות - במקום הראשון שכולם רואים.
היא התמקמה ממש בכניסה לעיר, עוד לפני שהאוטו, ואתה, מעבירים הילוך. מישהו, מתישהו, החליט שהכי הגיוני יהיה להציב פה את בית משפט השלום, ואת בניין רשות המסים. ברור הרי שצריך וואוו שימשוך את העיניים כשאתה מגיע, וברור גם שכדאי ליצור דסטיניישן, מגנט תיירותי, ישר על ההתחלה.
"שני, רביעי וחמישי 08:30-13:00", כורז השלט של פקיד השומה, ומוסיף בשני ורביעי עוד שלוש שעות עבודה אחר הצהריים. ראשון? שלישי? "אין קבלת קהל", אל תגזימו ואל תטרחו להגיע. כלומר, עד עכשיו. עכשיו תטרחו.
העסק מתייצב בסוויט-ספוט הישראלי המצוין של השנים האחרונות, שהוא קז'ואל מבחוץ, והכי מקצועני מבפנים. פעם, וגם עכשיו האמת, היו מסעדות שהלכו על הפורמט ההפוך, אבל עליהן אין שום צורך לכתוב, ורובן כבר ממילא לא איתנו, או בדרך החוצה. אין דרך שזה יעבוד אלא בהשקעה שאף אחד לא רואה אותה, ובעבודה קשה שלא יכולה להיות פוטוגנית. התקווה היא שאולי לא תראו אותן, אבל תצליחו להרגיש.
כך, עמדת טחינת הבשר ניצבת מאחורי חלון זכוכית גדול, מייצגת נאמנה טריות ושקיפות, ועמדות הצלייה מותחות ידיים ברחבי המטבח הפתוח. הכול כאן בחוץ, הכול כאן נתון לשיפוטך. אין מה להסתיר, להיפך, יש במה להתגאות.
התפריט צר ומהודק, כפי שאתה רוצה לראות במזללות מעין אלה.
שלוש מנות פתיחה (הום פרייז, נאגטס, כנפיים, 31-46 שקלים), שישה המבורגרים (קלאסי, "דנוור", כמהין, "צ'יז", ברי וטבעוני, 56-65 שקלים, כעשרים שקלים תוספת כחלק מארוחה) וקצת תוספות להרכבה עצמית, צ'יפס ושני סלטים (19-46 שקלים), חמישיית רטבים, בירה-יין-קוקטיילים (שגם הם יכולים להיכנס לארוחה בתוספת תשלום) ושלושה קינוחים, אם נותר לכם מקום לזוטות מעין אלה.
זה אידיאלי לישיבה, מעולה כמשלוח, הכי טוב כפתיחת שולחן עם חברים ומשפחה, מצוין ספונטנית אם באתם ברגל ובהחלט עובד גם במיוחד - מהקצה השני של הכפר, או מערים סמוכות, כאלה שעדיין לא הבינו שכל רשות מוניציפלית צריכה תכנית מיגון טובה, ראש עיר שבא לעבוד, והמבורגר.
וההמבורגר הזה נהדר. הוא משלב, באופן קפדני ומחושב, אונטריב, מכסה אנטריקוט, דנבר קאט ואסאדו, מורכב בכוונה ברדיוס שמנמן שמשחק גם מעט לגובה, אבל בורח ממפלצתיות ונשאר בעולמות ה-200 גרם השפויים. בול זה הסיפור פה, עם תיבול בסיסי בלבד, נגיסה בשרנית, צלייה טובה מבחוץ וג'וסיולוגיה מתקדמת מבפנים.
עם הקציצה, עניינים שגם הם מתונים בהתפרעויותיהם, אבל לא בורחים מפרוע. הקלאסי הוא קלאסי, אבל השחקן הראשי של דנוור קרוי על שם המקום ומוסיף בין הלחמניה לבשר איולי שום קונפי ורוטב צ'יפוטלה שנע יותר לכיוון המעושן מאשר החריף. הכריך הגבינתי מכניס לכל זה גם תערובת גאודה וצ'דר, ומרים עוד קצת למעלה את מה שמלכתחילה התחיל גבוה. ה"דנוור ברי" משחק גם הוא בתוך גבולות המגרש עם גבינה בועטת יחסית, ובצל מקורמל שמוסיף מתקתקות, בלי לשכוח את האיולי. באתם בשביל המבורגר, קיבלתם כוכבים.
כוכבים, וכוכבי שביט לצידם. התפריט לא שולח אתכם למסע התלבטויות ומכנס את הדילמות בעיקר לשאלות כמה, ופחות לשאלות מה ואם בכלל. ברור שלא אם, ברור שעם.
הנאגטס, למשל, נשלחים כמעט לכל שולחן, ובצדק - רצועות ארוכות ועבות, פריכות לעילא, נטולות שמנוניות מיותרת, עם טמפורת קורנפלקס מודגש שמפנה מקום לעוף בדיוק בזמן. הכנפיים חותכות לצד המלוכלך של החוויה, וגם כאן בצדק. מטוגנות היטב, ומוקפצות בהרבה חמאה מתובלת בצ'ילי (גם הוא, כמו בהמבורגר, מתון ויודע בשביל מה הגעתם לכאן).
ההום פרייז מנטרל סייגים של תזונה מבוקרת ומשטר קלוריות מיותר, הצ'יפס בייסיק אך בייסיק בלתי מזלזל, והרטבים - חמישה סוגי איולי, למעשה, על בסיס נענע, שום קונפי, צ'יפוטלה, כמהין ודבש-חרדל - עושים מה שנדרש מהם, ומצטרפים גם הם לרחבה, למסיבה. אלה, יחד עם בירה קרה ועירבובי אלכוהול מתומחרים בשפיות, סוגרים פינה, סוגרים מעגל, סוגרים שיחה על לאן כדאי ללכת בפעם הבאה.
יחסית לנקודת הפתיחה הסביבתית שלה, דנוור השכילה לעשות לימונים מהלימונדה, או פשוט המבורגרים מכפר סבא. היא לקחה סצינת אייטיז קשה והפכה אותה, בעזרת אריאל רזניק, לרחבה מטופחת יחסית, ירוקה יחסית ונעימה ללא כל יחסיות. פשוט נעימה.
מסביב כביש ורחוב שלא חשב עד הסוף על הולכי הרגל שלו, אבל בפנים, מסביב למעין Shack אמריקני, לא מורגש הטראפיק ולא שום דבר אחר, פרט לדבר עצמו.
וזה בעצם הסיפור פה, לא? פשטות אמיתית (כולל הזמנה עצמית בקופות, המלכה הבלתי מעורערת שלנו, והלוואי שתישאר לנצח) שמתמקדת במה שצריך להתמקד בו, ומשחררת את כל השאר. טוב שבאת, והגיע הזמן באמת.
דנוור, טשרניחובסקי 14, כפר סבא