10 רגעי האוכל הגדולים של חברים, כולל כריך מושלם, 12 לזניות והקינוח המפורסם בהיסטוריה

עשרים ומשהו שנה אחרי שהסתיימה (ספוילר: היא ירדה מהמטוס, וחבל שכך), מצליחה "חברים" לעשות את מה שסדרות רבות יכולות רק לחלום עליו - להישאר רלבנטית ולהישאר מצחיקה, לחצות דורות ולחצות קהלים, להיות יעד קבוע לבינג' אינטנסיבי ובו-בזמן להשאיר טעם של עוד.

כל פרקי חברים, הכי מדורגים שאפשר

ובטעם הזה אנחנו מתמקדים היום. הקמת בית הקפה של "Friends" בתוך קניון עזריאלי שרונה הגשימה לתל אביב פנטזיה ותיקה והפכה אותה - לפחות למראית עין, בואו לא נתקטנן - לדאון-טאון מנהטן. זהו פופ-אפ, (ובהתחשב בתורים ובביקוש, גם לגמרי בלואו-אפ), ששלח אותנו היישר לתפריט של הסדרה המקורית, לנשנושים ולבישולים, למסעדות ולארוחות, למנות שהצליחו ולאלה שפחות. מי יודע, אולי מתישהו גם נכיר בעובדה שיחסית לשפית, למוניקה היה הרבה יותר מדי זמן פנוי. כמו לכל השאר, בעצם.

ולכן, קבלו את עשרת רגעי האוכל הגדולים של חברים. ואל תשכחו שאנחנו כאן בשבילכם, כשהרעב מכה.

גם אם נשים בצד את הסלידה ממה שהפך להיות רוס בשלב הזה (עונה 5, פרק 9), התרחשות האוכל הזאת עדיין נוגעת לכולנו. מדי יום.

זה התחיל מתלונה על גניבת הכריך שלו על ידי קולגה בעבודה - נושא שמשום מה מצליח להיות רלבנטי גם ב-2025. והוא עוד השאיר פתק, כן? - וממשיך בהסבר מפורט על היצירה עצמה שרותם אותך לאט ובעקביות לעצבים משותפים, ולצורך דחוף בנקמה.

כריך השאריות של חג ההודיה, לרוב על בסיס בשר ההודו שנותר, הוא מסורת אמריקנית ידועה ומוצדקת, שחצתה מזמן אוקיינוס ותרבויות עד אלינו, ולתועפות האוכל שמחזיקים מקררים מקומיים אחרי החגים. הסוד, אצל רוס ואצל כל אחד ואחד מאיתנו? ה-"Moist Maker", פרוסת לחם ספוגה בגרייבי שנכנסת למרכזו של הכריך. "זה הדבר הכי טוב שיש לי כרגע בחיים", הצהיר. התחברנו.

ושום מילה על צ'נדלר והערת ה"זה רק סנדביץ' שלו". פתטי.

עוד סנדביץ', עוד פרק (עונה 5, פרק 20) מוטל בספק, עוד גלגול עיניים לנוכח הדמויות ששכחו איך מתנהגים אנשים נורמטיביים בעולם נורמטיבי - אבל גם עוד רגע גדול של אוכל וחברים, בתוך "חברים".

זאת הייתה נסיעת ניידת שהסתיימה בירי. ירי של אגזוז. אחריה, מנסה צ'נדלר להבין את סדר העדיפויות החברי של ג'ואי, ומגיע לחקר האמת לא באמצעות המניפולציה התינוקית שלו, כי אם בשל העובדה שג'ואי עצמו מוכן לחשוף ולהיחשף, להודות שהוא אינו גיבור ושלא קפץ להגן על רוס, ולהבהיר שהכול - הכול ממש - קשור בסנדביץ'.

ולא סתם סנדביץ'. מדובר בכריך "הכי טוב בעולם" שהדבר היחידי שאנחנו יודעים עליו הוא שיש בתוכו מיטבולס. משם, זה רק תו התקן של ג'ואי, וזה מה שחשוב בעצם.

ושום מילה על זה ש"ג'ואי שלא חולק אוכל" חולק כאן אוכל, טוב?

התבנית האיטלקית-אמריקנית האולטימטיבית שיחקה תפקיד משנה בקווי עלילה רבים לאורך הסדרה, וגנבה את ההצגה בכל אחד ואחד מהם.

זכורה טבעת האירוסים של רייצ'ל שנפלה לתוך לזניה אחת (אם כי מעולם לא הוסבר מה לעזאזל היא עשתה שם, במטבח) וגם עלילה מעט דוחה ודי דומה של ציפורן מלאכותית שנופלת בטעות לקיש, רק כדי להינצל על ידי לזניה קפואה שנשמרה בדיוק לרגעים כאלה.

את התהילה, עם זאת, גרפה לא תבנית אחת ספציפית, אלא לא פחות מתריסר שהוכנו כטובה עבור דודה סו (עונה 1, פרק 12). "הבשר שם רק בכל שכבה שלישית", מבהירה מוניקה כשמתברר שדודתה צמחונית, "אולי תוכלי לגרד את דרכך". שאר הפרק עובר עם משלוחי לזניה אינטנסיביים וטייק-אווי בין שכנים, גראב אנד גו ופאולו אחד, ועם בניית רעב עקבית ויעילה, עד הלזניה הבאה.

קו עלילה זניח יחסית ובינוני יחסית מבליט בכל זאת שאיפות אוכל הנוגעות לכולנו, בדמות רצון לשחזר טעמים ולהתחבר מחדש לעבר ולזכרון (פיבי) ורצון לא פחות בוער לפצח מתכון ולצחוק בפניו של "המרכיב הסודי" (מוניקה כמובן).

הפרק (עונה 7, פרק 3) משחק עם המרדף אחר עוגיות השוקולד צ'יפס של סבתא ומפגיש את שני מסלוליו בבת אחת, על העטיפה של חברת Nestlé Toulouse, או פשוט Nestle Tollhouse.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא השתמשה הסדרה בהמון הסכמי Product Placements, ולכן הסצינות האלה הולידו מחווה בלתי צפויה, ואורגנית לחלוטין. "החברה שלחה המון מוצרים לסט, זה היה מגוחך", סיפרו הכותבים, "בשלב מסוים היו במשרד משהו כמו 200 קופסאות של עוגיות".

כמו כל אחת ואחד מאיתנו, גם מוניקה בוחרת (עונה 3, פרק 3) להתגבר על פרידה עם כמויות בלתי נתפסות של צנצנות, של ריבה ושל הדחקה.

האימפקט של ריצ'ארד ניכר בכח רחבי המטבח, ובכל רחבי הפרק, ואיכשהו מצליח לזלוג מבעד למסך החוצה. הריבה נראית מעולה, פשוט, וג'ואי הוא בין היחידים שם שמצליח להבין את זה (כולל כף רותחת ישיר מהסיר, כפי שכולנו זוממים), בעוד כולם מספקים פאנץ' אחר פאנץ' של בורות. מבחינתנו, אין כמו "Jam Plan".

עוד רגע קטן-גדול שעניינו אוכל אבל לבו חברות.

הפרק (עונה 6, פרק 18) מוביל את רייצ'ל לדירה של ג'ואי, ובאופן טבעי לחלוטין לארוחת ערב בסלון, מול הטלוויזיה. משם, הדרך קצרה לספגטי על השטיח, לתגובות ליברליות מאוד לספגטי על השטיח, למהלכים פרובוקטיביים של החזרת ספגטי שנפל על השטיח לצלחת *המקורית* שלו, ולהצבת גבולות ברורה של ג'ואי. צחקנו, הפסקנו, זה בכל זאת אוכל.

מדובר בסצינת אוכל קורעת שלא מציגה ולו לשנייה אוכל, אבל זה בדיוק מה שהכי עובד בה, לא?

הפרק (עונה 10, פרק 4) מתרחש בתקופה שבה כולם התלהבו עדיין מעוגות שמטמיעות בתוכן תמונות, ורייצ'ל מתלהבת יותר מכולם, עד שהקופסה נפתחת. משם, חגיגת יום הולדת לשמה ("עכשיו זאת מסיבה", צוהלת פיבי) והרבה מקום לדמיון - כולל של הסבא וסבתא הגאים.

והיא בסך הכול רצתה עוגה "צהובה" (עוגת וניל, למעשה) עם פרוסטינג שוקולד ו-Nuts.

לא בטוח שכולנו היינו מסכימים לצרוך עוגת גבינה מרצפת פרוזדור קומתי במגדל דירות ניו יורקי, נעליים וסימני רגליים ואלוהים יודע מה עוד, אבל די ברור שכולנו הסכמנו לפלטפורמות מביכות לא פחות בהקשר הזה בדיוק. מספיק להסתובב במערכת וואלה לפני שבועות ולרמוז שיש לך עוגת גבינה בידיים.

כמו הרבה סצינות והמון קווי עלילה, גם העסק הזה מתחיל בטעות אנוש - צ'יזקייק שמונחת ליד הדלת הלא נכונה, ומיועדת לגברת ברייברמן מהקומה שלמטה - ומידרדר במהירות להתנפלות רבתי. מידרדר עד הרצפה.

היא קרמית, היא הכי טובה שרייצ'ל אכלה בחייה ("עם קראסט חמאתי ופריך על בסיס גראהם קרקר ומילוי גבינת שמנת עשיר ובכל זאת קליל"), והיא מ-"Mama's Little Bakery" בשיקגו, אז קשה להאשים אף אחד מהמעורבים. גם לא את ג'ואי, שיודע מה נכון לכולנו ומצטרף למשתה הקרקעי עם מזלג שאותו הוא שולף מהכיס כמובן.

הפרק (עונה 7, פרק 11) נולד, אגב, בעקבות מקרה דומה שאירע לאחת התסריטאיות, ושילב מגש פירות שהגיע לדלתה בטעות. "עד שהייתי מצליחה לאתר את הנמען הנכון, הוא כבר היה מתקלקל, אז בעצם עשיתי לעולם טובה", תירצה את זה. ברור.

כמה שניות קסומות ותמימות - של אוכל ורומנטיקה כאחד - הצליחו להישכח מעט עם השנים, אולי בגלל שהן חתמו את הפרק הראשון בהחלט של הסדרה.

לכאורה, סצינת פלירטוט עדינה מאוד בין רוס ורייצ'ל, ישובים על הספה בדירה וסוגרים יום עמוס התרחשויות שכולן מובילות לרגע הזה בדיוק. בפועל, מאבק סוער על עוגיית אוריאו ומחוות חלוקה מעוררת מחלוקת שמציתה לראשונה את הלהבות.

ושום מילה על זה שהיא בסוף אפילו לא אוכלת את החצי שלה, טוב?

כתיבה מצוינת, משחק מצוין ושרשרת סצינות קרובה לשלמות קומית הולידו את אחת הארוחות הזכורות ביותר מהסדרה. בתפריט: חצי טרייפל וחצי פאי רועים. ביחד, כמובן.

הפרק (עונה 6, פרק 9) נסוב סביב ארוחת חג ההודיה (כמובן) ונשען על אקטים שכל אחד מהצופים יכול להזדהות איתם - מישהי שמחליטה שהיום זה היום ונכנסת למטבח, מישהי שמתעקשת על הכנת המנה החשובה מכולן (קינוח, כמובן), מישהי שמתעלמת לחלוטין מכך שבחדר נוכחת אשת מקצוע מנוסה ומישהי שחושבת שהגיוני לשלב יחד, באותה קערה, בשר טחון ועוגיות לייד פינגרס, אפונה ובצל וריבה.

הרעיון, מספרים אנשי הצוות, הגיע כמובן מוויכוח בחדר הכותבים שעניינו מה כוללות שכבות של טרייפל ראוי. "כמה מאיתנו התבלבלו עם מאכלים בעלי שם דומה ופתאום כולנו התחלנו לתהות אם טרייפל באמת צריך בשר בתוכו", סיפרו, "חייבים להבין שאז לא היה אינטרנט והיו הרבה פחות תכניות בישול בטלוויזיה".

אז, סביב השולחן, כשהצוות מגיב למנה, נולדו הברקות הגאונות המוחלטות של מאט לה בלנק ודייוויד שווימר. "ג'ואי ורוס טרפו את הטרייפל בניסיון לברוח משם. עבור ג'ואי, ברור היה מראש שהוא יאהב את זה", שיחזרו הכותבים, "והוא בנה את השורה ("What's not to like? Custard? Good! Jam? Good! Meat? Good!") באופן מופתי. התגובה של רוס ("It Tastes Like Feet"), לעומת זאת, נולדה כולה בראשו.

לקינוח, סיפרו, הולידו הצילומים בלבול מצער נוסף, ובו זלל ג'ואי אחת מהקערות שרוס כבר ירק לתוכה את שאריות המנה. קלאסיק.

הפופ-אפ של חברים יתקיים בקניון עזריאלי שרונה (בגין 121, תל אביב) לאורך הקיץ, בימים ראשון-חמישי (9:30-21:30) ושישי (9:00-15:00).

במסגרתו, תוכלו לבקר בחנות מרץ' המבוססת על להיטי הסדרה האלמותית, להצטלם בעמדות פוטו-אופ ייעודיות ולאכול בבית הקפה של הסדרה, המדמה את "Central Perk" המיתולוגי - בהזמנת מקום מראש.

התפריט הכשר, בהובלת קונדיטוריית ביסקוטי, מתכתב עם פרקי הסדרה ורגעי האוכל הגדולים שלה, וכולל, בין היתר, את עוגיות השוקולד צ'יפס של *סבתא* של פיבי, רוגעלך ריבה שקורצים למוניקה, עוגת גבינה שדווקא לא תיאכל מהרצפה ומשקאות קפה וחלב על בסיס מוצרי תנובה אלטרנטיב.