באופן אירוני למדי, ומאוד פרנקופילי, את המשוכה הגבוהה ביותר בדרכו של פרונט, בר היין הקייצי מבית רביבה וסיליה, הציב דווקא הוא עצמו, בעצמו, לעצמו.
כי כשהמיתוג פרובאנס, וההבטחות ריביירה, לא נותר לך אלא לצפות להחתמת דרכון. כשהתפריט מראה חופים שבבירור לא שמעו מעולם קולות מצילים עבריים, אתה עוטה קולקציית ריזורט. כשאומרים לך צרפת, אתה שוכח מהר מאוד מישראל, גם אם הדו-גלגלי שלך חנה לפני ארבע דקות במפרץ של קניון G.
לחובתו של פרונט, אם כי בבירור לא באשמתו, ייאמר שהוא לא ממוקם בפרובאנס. לזכותו ייאמר שהוא משתדל מאוד להביא אותך לשם. וזה כבר לגמרי שלו.
תנו לערב להסתדר. פרונט
תיאום הציפיות המעט גרנדיוזי הזה מוביל לכמה שעשועי פתיחה בחסות המרכז המסחרי של השכונה התל אביבית הכי לא תל אביבית שיש. דיבורי המרפסת המאווררת והפתוחה מעלים אותך בטעות לקומה השנייה של רביבה וסיליה, רק כדי להיתקל שם בהתחלה של מסיבת רווקות, על כל נגזרותיה, ומסלול מעודכן מחזיר אותך לחיק המסעדה שבקומת הקרקע.
משם, הקונספט עצמו ממשיך את הקו עם הסברים מפורטים אבל המון פרצות, עם תכנית פעולה שדרשה, וקיבלה, הרבה מאוד גמישות תודעתית והיגיון ארגוני. כך, אתה יוצא לאותה מרפסת מובטחת רק כדי להבין שעדיין אוגוסט בחוץ, וחוזר פנימה לחיבוקו של המזגן ולהבנה של אנשי הצוות. משסוכם שפה זה לא פרובאנס, אפשר להתחיל ולסדר את הערב. עד שהוא ייגמר, הכול יישכח ופנטזיית צרפת תוסיף לפעום.
הצהרת הכוונות, והוצאתה לפועל, מרימות כבר שנים ספורות בר פתוח במתכונת עונתית. הן מתכתבות עם התחזית ככל יכולתן, מצננות ומוזגות ומטמפררות את עצמן לדעת, אבל גם גמישות מספיק בשביל לתת לך לשבת במזגן, לאחד תפריטים ולהזמין מה שבא לך מאיפה שבא לך.
עדיף, אם יותר לי, לנצל בכל זאת את המאמץ ולהתמקד במה שמציע הפרונט. המאמץ ניכר והמחשבה ניכרת לא פחות, האוכל שואף לרענן ולהקפיץ ונמנע בכוונה מכבדות. כשכולם מדברים "עונתיות ומקומיות" אבל מגישים לך די אותו דבר, פה בכל זאת ניסו לשים אוכל היכן שהצביעו המילים.
זה אומר תפריט קטן ואינטימי, שובב בואך ממזרי, ובו שמונה מנות בלבד. אם באתם בגודל הנכון של השולחן, קחו הכול פשוט ותחגגו את הרגע. אם לא, קחו הכול פשוט ונסו לאזן מחר.
זה מתחיל - כמה מתבקש וכמה חכם - עם פוגאס (28 שקלים), אותו לחם פרובנסאלי מוכר בצורתו, עם טפנד זיתים שחורים וזרעי חרדל, שאליו אפשר לשדך צלחת גבינות (מקומיות דווקא) עם פירות ודבש וקרקרים. עבור רבים וטובים זה יספיק בשביל לסגור ערב. כל השאר ימשיכו הלאה, ולו מתוך סקרנות.
משם, קורצים סלט פטה ואבטיח עם זעתר (52 שקלים), מרק פיסטו (38 שקלים) קר וסמיך, מקסים וכפרי, על בסיס בזיליקום וירקות קיץ ומליחות פרמזנית, ניסואז (56 שקלים) מתורבת שמרים את עצמו בזכות הקפדה משמחת על מרכיבי הצלחת העמוקה, פיצטת תפוחי אדמה (48 שקלים) ושתי מנות "עיקריות" יותר באופיין, בדמות דג עדין על רטטוי עדין בהתאמה (78 שקלים), וכן מולים וצ'יפס (72 שקלים), קלאסיקה חמאתית מתובלת של התעסקות ידיים ואצבעות שמחה.
את כל אלה מלווה הדבר שלשמו התכנסנו, בעצם - בר יין יש מאין, על בסיס כוכבים לבנים-ורדרדים מהרפובליקה (45-62 שקלים לכוס, 174-254 שקלים לבקבוק) ושפריץ אחד שמקפיץ גם אותם עם טוניק ונענע. לחיים, כמובן, גם אם אלה לא תמיד החיים שלנו.
אין טבעי יותר מלחבר את הצרפתיות הזאת למה שמלכתחילה מצופה מרביבה וסיליה, אבל נקודת החוזק שלה, אם אני מפענח אותה נכון, היא ההבנה היכן מסתיימת החו"ליות ובאיזו נקודה בדיוק כדאי להטמיע בה ממשק משתמש כחול-לבן.
זה עובד מיומה הראשון ברמת השרון, וזה מחזיק מעמד כבר שנים בלב תל אביב. משכך, אפילו מרפסת עם נוף ישיר למעגל תנועה מתחת למגדלי צמרת יכולה לנסות לשיר שאנסון. אחרי כוס היין הראשונה, ובוודאי אחרי האוכל, סביר שאפילו תצטרף אליה בפזמון.
פרונט מבית רביבה וסיליה, ניסים אלוני 10, G צמרת, תל אביב, 03-5466090