לאט-לאט, צעד אחר צעד, וג'הג'ה תשתלט על השטח שראוי לה. היא התחילה לפני כמעט חמש שנים, קטנה אבל בטוחה בעצמה, ומעבירה את הזמן מאז בהתפשטות זוחלת, עקבית ומבוקרת. לקוח אחר לקוח, פחמימה אחר פחמימה, אין טעם לעצור, רק קדימה.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
מי שהושקה כפיצריה ראשל"צית ממוקדת שולחת היום את עצמה על פינת הרחובות רוטשילד וגורדון בעיר. עד לאן שהזרועות מגיעות, ועוד קצת. החלל המקורי שופץ, הורחב, הונדס מחדש ואז הבין שהוא צריך עוד. אזור ישיבה נוסף הוצמד, הבר הצדדי שודרג כדי להתאים לשאיפות הדומיננטיות שלו ובשביל להגיע כעת לשירותים אתה צריך תרמיל, מעבר בשלוש דלתות לפחות וקריאת חמישה שלטים. על הדרך, נחשפים עוד ועוד כיסאות ושולחנות, עוד מקום, עוד אפשרויות.
מביקור לביקור, רק גדלים פה. ואני לא מדבר רק על נדל"ן.
בה' הידיעה. מנת מאנורי בג'הג'ה
השלט בחוץ מכריז "Balagana Italiana", ועושה בשתי מילים מה שהכתבה הזאת תנסה לעשות עכשיו בכמעט אלף. כאסוציאציה, אתה מדמיין קולות חזקים ואבני תנור לוחשות, רעש צלחות שמחות וכוסות שפריץ נפגשות. כמסעדה, אתה מקבל את כל אלה, ועוד קצת סאונד-אפקטס, להגביר. הווליום הזה הוא פסקול של אוכל איטלקי בתוך בלגן ישראלי חיובי, והמנצח הוא גלעד סולומון.
הוא התחיל כאופה, ונדמה לי שאם יזקק להגדרות עצמיות כך הוא יציג את עצמו לסביבה גם עכשיו. ואם הוא לא יציג את עצמו ככה, יעשו זאת במקומו הבגדים המוכתמים בקמח, וסינר שאם ינערו אותו יצליח לנפק לפחות פיצה אחת, XL.
כל השאר - המחקר וההתנסויות, הלימודים והסדנאות - נועדו כדי להעמיק את היכולת, ובסופם תמיד נותרים אדם ובצק. לא מול ולא כנגד. זאת לא תחרות. להיפך. ביחד, כיישות אחת.
זה התחיל, כמו שדברים מתחילים כאן בשנים האחרונות, בחצר הביתית, אבל הערבים הסגורים לחברים הקרובים לא יכלו להישאר סגורים לאורך זמן, והבצק התפיח את עצמו החוצה. הוא משתמש במחמצת ותיקה-עתיקה, ויודע למנות שלוש יממות לפחות מנקודת ההתחלה לנקודת הוואוו. זה אוורירי ובועתי, אבל גם שחום ופריך, ומחזיק טעם עצמאי עוד לפני שאתה פוגש את התוספות. זה גם מה שאיפשר לו לקחת את הסיפור הזה הלאה.
התפריט של Jaja משתמש במטבח החדש בשמחת חיים של מישהו שגילה מתג Dimmer לאור הביתי, וסובב עד הסוף ימינה. יש מחבתות פסטה ודגים נאים, פיצה קאצ'ו א פפה וסלט בוראטה שמצדיע לג'יימי אוליבר, פוקאצ'ה ובייגלה דרוזי על לאבנה וחציל מטוגן.
ויש את "המאנורי" (46 שקלים). בה' הידיעה. גבינה יוונית שמנמנה שנכנסת לתנור עם עשבי תיבול, שום, וצ'ילי חריף, ובדרך לשולחן עוברת במתקן רחיצת מכוניות שמזלף עליה דבש ושמן זית. אה, וכל הסיפור הזה מגיע *בתוך* בצק ויוצר טרפת לוהטת ונמתחת וסטיקית. כך, מה שאמור להיות מגש החלוקה האידיאלי הופך בפועל למשהו שאינך רוצה לחלוק עם אף אחד, בואכה סכסוך זוגי הולך ומחריף. יש מחירים ששווה לשלם.
הבוקר של ג'הג'ה החל לפני כמה חודשים להעיר את הרחוב מוקדם מהמקובל, ולהוסיף בימי שישי ליקיצה גם קולות גסים למדי.
יש כאן אופציות הכול כלול שכאלה ("המעדניה", צלחת ענקית עם כשישים דברים שכיף למשוך עם מזלג, 82 שקלים), ושקשוקה ירוקה (בצל מעושן, תרד, ברוקולי, שום, גבינת פטה ופרמזן, 69 שקלים) שבתחילה אינך מסתכל לעברה ובהמשך אינך מסתכל על דבר פרט לה, סלטים מתובלים ללא חוכמות והתחכמויות, מאפים עם דברים טובים, וגם קוביות קרואסון גבוהות ורחבות (57 שקלים), ממולאות (גבינת ריקוטה וכמהין) ונושאות (ביצים עלומות) ומצופות (רוטב הולנדייז) שצריכות להגיע, חייבות להגיע, עם פטור מתור לבדיקת ליפידים.
נדמה לי, רק נדמה לי, שהתעוררנו. אבל זה עוד לא נגמר.
הטירוף התפריטי האחרון לקח בוקר מגף ובוקר ראשל"צ ועשה מהם סנדביץ' א לה פלה. הבצק שאוב מעולמות הפוקאצ'ה, והפחמימה עצמה נחתכת באמצע ומצליחה להיות בו-זמנית גם מזרן וגם כרית, גם פלטפורמה וגם יעד. מרימה למה שבתוכה, אבל גורמת לך לחשוב כל העת שהיא לא זקוקה לכלום. תחשבו בצק פיצה עליון שבמקום להיות שגרתי מחליט לצאת עם חברים לבראנץ'.
בפנים, יש סלט ביצים עם בצל ירוק ורוקט (31 שקלים), סלק צלוי עם מסקרפונה ופיסטוקים (35 שקלים), ארטישוק ופקורינו ומוצרלה וזיתים כגירסת "פרימוורה" (35 שקלים), "יער צרפתי" עם קממבר ופורטובלו ואגוזי פקאן מקורמלים בחמאה ודבש (36 שקלים) וגם פולנטה, על כל המשתמע, עם אספרגוס ופטריות. כן, אנחנו עדיין בתוך הבצק. לא, אין לנו כוונה לצאת.
ג'הג'ה מתייחסת לגודל החדש לא כאל משהו שהיא אמורה להתרגל אליו, אלא כתהליך טבעי שאמור להתרגל אליה. הצוות עובד, המטבח רוחש וערימות של פחיות ענק איטלקיות עם עגבניות משומרות אפילו לא מגיעות עד למחסן מרוב שצריכים אותן קודם.
המטראז' הזה לא מתבטא רק כמופע נדל"ני, ומשפיע גם על רוחב החיוך של סולומון עצמו. העיניים שלו נוצצות, השיניים צוחקות, ולדעתי הראש הלא רגוע הזה כבר חושב על הדבר הבא, על התפריט הבא, על הבצק הבא. בלגנה איטאליאנה בישראל, אין כיף מזה.
ג'הג'ה, רוטשילד 86, ראשון לציון, 077-9386330