גלילה קלה למטה בעמוד האינסטגרם של המשכן, ואתה נחשף לסיפור אחר לגמרי. סיפור של לפני מלחמה. מגדלים-מגדלים, גורדי שחקים ממש, מרובי קומות ושכבות ותוספות. דברים שהעין לא מצליחה להכיל ללא צילינדר, שלא לדבר על הבטן, או על העורקים האלה.
בוריקה מעל המבורגר, טבעות בצל בתוך, וגם משהו שהוגדר אז "לאמיצים בלבד" וכלל - אם אני מפענח נכון את התיעוד - וופל בלגי שמתקפל לתוך האוכל ויוצר כריך שדורש לפחות עשר אצבעות אחיזה. בצד, כי כבר אז ידעו לחשוב כאן על הסועדים, הוגשו כפפות גומי. אתם יודעים, בשביל העידון.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
שנתיים אחרי, וכל הדברים האלה הם לא יותר מזיכרון חמוד על שחיתות והתפרעות, סדר עדיפויות שמקדם עטיפה על פני תוכן ותחושה כללית של משחק, פחות של הדבר האמיתי. כשכל המגדלים במזרח התיכון בערך לא מפסיקים לרעוד, גם פה עצרו שנייה, נכנסו לממ"ד, והתחילו לחשוב מחדש על יסודות.
מושחת, קצת אחרת. המשכן
המשכן 2.0 נולדה מתוך העצירה הזאת. אורן מרדכי ורון לוי עלו על איזשהו גל, אבל כשהאחרון נפצע במהלך שירות המילואים שלו, המומנטום נעצר על שובר הגלים שהוא חיינו כאן. הדלתות נסגרו באופן זמני, ותהליך השיקום של לוי היה גם תהליך השיקום של העסק. פחות קישוטים ויותר בשר. גימיקים בצד, טעם בפרונט. המגדלים, הם מעידים, טובים רק כשאתה מנסה לקפוץ לגובה. כשהמירוץ ארוך יותר, עדיף להקים אותם אחרת לגמרי.
זה אומר לקחת את הטוב מאז, לחדד ולשכלל, לזכור מה עבד ולהתעקש על מה שיעבוד כעת. קודם כל המבורגר, כמובן, שמתהדר בתערובת שמנמנה של אונטריב-צוואר-שפונדרה. לפניו, מצדדיו, אחריו דברים טובים שמשרתים אותו ומשרתים את מעריציו. לא נהיה כאן מוזיאון, חלילה, ואף אחד לא הפך בדרך לפירותני. העסק מושחת כמו הטובים והמלוכלכים שבהם. זה פשוט שהוא מושחת קצת אחרת, ומשחית אותך הרבה יותר טוב תוך כדי.
יסלחו לי הקציצות, אבל נתחיל מההתחלה ונדבר על הראשונות (26-56 שקלים), חלק מתפריט חלוקה שמחכה, בואכה מייחל, לשולחנות גדולים ושמחים. הגודל של המנות, והרמה שלהן, מחייבות חבורה. כל סיטואציה חברתית אחרת תיגמר בהכרח בנסיעה זריזה לפקולטה לחקלאות הסמוכה ברחובות, ובהתנדבות למחקר על תזונה גבולית של בני האנוש.
יש כאן קלחי תירס ברוטב צ'ילי-סרירצ'ה, טבעות בצל *אמיתיות*, קרעי תפוחי אדמה מטוגנים עם צ'ימיצ'ורי, הום פרייז, כנפיים, נאגטס מצוינים בציפוי ביסלי וקורנפלקס, משהו שמוגדר כאן "צ'יפסוריסוס" ומספק בדיוק מה שאתם חושבים שהוא מספק, וגם שני כוכבים ראשיים, שחקנים מרכזיים במחזמר הזה, בדמות טאקו אסאדו וכרוב בטמפורה - הראשון כרביעיית "קונכיות" עם בשר מפורק נהדר (ובכמות מבלבלת בגודלה), ואילו השני בהשתגעות של פריכות טיגונית, ואז טחינה גולמית, סילאן, והרבה גרעיני חמניה ודלעת. בגרתי כאן על כל מנות הכרוב האפשריות עד שלא חשבתי שאדע עוד הפתעות. זאת מצליחה בכל זאת לתת איזה בעיטה טובה לחיבורים.
אז, מגיעים הכריכים (מ-62 שקלים ועד 94 לארוחה היקרה ביותר). שישה במספר, לרבות גירסה טבעונית מנדטורית וקריספי צ'יקן שעושה סנדביץ' מהנאגטס של המערכההראשונה.
בין זו לבין זו, רביעיית המבורגרים שמתחילה בקלאסי, ממשיכה לטרופי (עם איולי קארי, חסה, אננס צלוי, ריבת צ'ילי סמיכה ומתקתקה ובצל מוחמץ) ומסיימת בגירסאות בשר על בשר של בריסקט (עם רצועות צלויות וביצת עין) ואסאדו מפורק (עם קונפי שום, צ'ימיצ'ורי, ואיולי סרירצ'ה). האחרון, מהטובים בסוגו בז'אנר ישראלי פופולרי מאוד, מעיד היטב לא רק על כמות, אלא גם על איכות. בבשר מפורק, מסתבר, חשוב להבין מה עושים עם הבשר. מי היה מאמין.
הדבר עצמו הוא, ובכן, הדבר בכבודו ובעצמו. בגירסת מידיום אתה מקבל רכות פנימית משגעת וטבעת חיצונית שחומה, דו-צדדית. כשהכול נבצע ונחתך, ננגס ונלעס, ברור לך מה היה כאן טיבו של השינוי. עם הבשר, ועם האוכל בכלל, מצטיינת כאן נבחרת איולי צבעונית (נענע, שום, קארי, כמהין וסרירצ'ה) שלוקחת אותך לזוויות אוכל טובות בדיוק כשחשבת שסיימת ליהנות פה. עוד טבילה, עוד צלילה, ומתגלגלים.
מרדכי ולוי לא מתיימרים לעשות כאן צדקה ולא מתנדבים לשם שמיים. ברור. אבל גם כביזנס שפועל בתוך סצינת אוכל אגרסיבית - מקומית, אזורית וארצית כאחד - הם מצליחים לשמור על שפיות ועל הוגנות.
זה אומר, למשל, שאין כאן פתיחת צהריים, תוך ויתור מושכל על הקהל הרעב של פארק המדע ותועפות כרטיסי הסיבוס שלו שמותירים את הרווח בכל מקום אפשרי חוץ מבעסק עצמו. זה אומר גם מחירים מעודדי הגעה, בטח בכל הקשור לוולקאם התפריטי ולעניינים משמחים אחרים כמו תוספת קטנה לבירה בארוחות וקוקטיילים שגם הם לא יושבים לך על הארנק. מרוויחים, אבל לא עושקים. מתפרנסים, לא שודדים.
בתמורה, הם מקבלים לעת ערב (אחר צהריים, למעשה) מתחם שקט להפתיע ורגוע להפתיע, מוכן להתנפלות. זה הניסיון, כנראה, והפרופורציות של חיים בישראל 2025. חיים של פציעה והתאוששות, ובעיקר חיים שעדיין בחיים. כל מי שהיה שם ושרד כדי לספר, יודע מה חשוב ומה פחות חשוב. המבורגר כמו שצריך, משם נתחיל.
המשכן, פנחס ספיר 7, נס ציונה