שש מדרגות בלבד מפרידות בין מפלס הולכי הרגל של פארק שרונה בתל אביב ובין המערה של אוקוקו (Okoko), ושתיים נוספות מנתקות אותך סופית מהיומיום, ומוציאות אותך למסע מרתק בזמן. אחורה, קדימה, עכשיו. באותה נשימה.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
הפרויקט שהפך את האזור לפני כעשור הקפיד לשמר את מבני הטמפלרים משנת 1871 ויישם החלטות של ועדת היגוי מ-1978(!), אבל ההיסטוריה הזאת לא הספיקה להם. פה מדברים על קדמוניות וראשוניות, על מיתולוגיה וטבע בראשיתי. בחוץ תל אביב, בפנים אמזונס, עם מילים ושפה וז'רגון שירתיעו-ירחיקו כל מי שפיתח רעב וחשב להתגבר עליו בעזרת משהו מטוגן.
ירתיעו, ירחיקו, אולי יסקרנו. זאת שנה חדשה עם דף חדש, לא כדאי לפתוח אותה עם משהו טוב?
בחוץ תל אביב, בפנים אמזונס. אוקוקו
הבר הנא (Raw Bar, אם אתם בקטע לועזי) של אוהד דוכס ויונתן שרף מקפה Mae הנהדר יודע היטב באיזו סביבה הוא פועל. הוא מקפיד להרחיק כל דיבור מטיף על דיאטטי וטרנדי ומציע במקום האסוציאציות העצלניות האלה תפיסת עולם שלמה על מה הגוף צריך לאכול, מה יעשה לו טוב, ואיך תרגישו אחרי. בעולם שבו אינספור ישראלים תוקעים - סליחה, אבל זאת בדיוק המילה - לאפות וצלחות ענק בהפסקת הצהריים ואז חוזרים לעבודה פרודוקטיבית להפליא, מדובר לכל הפחות בבשורה מרעננת.
זה אומר הרבה פחות סוכר והרבה יותר גלם, בתוך אחד המקומות היחידים בעיר שיכולים להשתמש במילה הזאת בלי לגרום לך לגלגל עיניים. זה אומר תהליכים של ייבוש בהקפאה ותסיסה טבעית, חלב שקדים טרי שמוכן במקום ומכונה גדולה שמקבלת את פניך על הדלפק, וכל תפקידה בעולם הוא לסחוט על המקום חמאת קקאו וחמאת אגוזים. כפית אחת, והראש הציני שלך מתחיל להסתחרר. אולי זאת הכירופרקטיקה של הטבע.
התפריט מציע שייקים (40 שקלים), מיצים טבעיים (20 שקלים), כריכים (28-32 שקלים), סלטים (38-42 שקלים) ומתוקים (12-48 שקלים), אבל בהינתן שהמילים האלה איבדו מזמן ממשמעותן המקורית, כדאי אולי לשקוע בו ולהבין כמה מהר וכמה רחוק הסכמנו ללכת כדי לקבל משהו אחר לגמרי.
זה מתחיל עם חמישה Smoothies סמיכים, מנומקים וממוקדי מטרה - כל אחד ומשימתו בחיים האלה. "Glow Up", למשל, מערבב קיווי, לימון, מלון, דבש, צ'יה, כוסברה וחמאת אגוזים לכוס ניקוי רעלים וחיזוק המערכת החיסונית, בעוד "אוקאקו" ממנף חלב אגוזים, חמאת קקאו, שברי פולי קקאו, בננה, אגבה וחמאת אגוזים לפינוק קרמי ומושחת יותר (מושחת פרופורציונלית, כן?). יש גם ענייני קפה (על בסיס האספרסו של Mae כמובן), הרפתקאה עם דלעת יפנית ובננה וגם שגעת סופר-פודס (שומר טחון, ג'ינג'ר ועוד עוקצניים שכאלה) שמבטיחה לרענן אותך עד שהשמש שוקעת בערך.
כוס אחת, משהו ליד, וזאת כנראה ארוחת הבוקר הכי טובה שאפשר לקחת היום, וגם זאת שתחזיק אתכם שפויים הכי הרבה זמן.
המשהו הזה יכול להיות אחד מחמישה סנדביצ'ים פתוחים, שנבנים כולם על יסודות פרוסה עבה של לחם (ללא גלוטן, נו מה) מוצלח, ומרימים לה. סלמון, מלפפון, גרידת למון גראס, עירית קצוצה ומיץ לימון עושה את זה עדין ומאוזן, ואיתו מככבים כריכי "Chevre Chaud" (טחינה, דבש, חסה לאליק אדומה, סלרי, סלק, תפוח עץ וגבינת כבשים קשה מגורדת), "Cado" עם אבוקדו במוקד מן הסתם, גירסת פטה ופסטו זעתר, וגם סלק עם ברינזה, בזיליקום ואותה חמאת אגוזים.
העסק מתרחב ומתפתל בהתאם לשעות ולדחף, עם משקאות סטנדרטיים (אמריקנו, מאצ'ה, קולד ברו) ופחות סטנדרטיים (חליטת פטריות קורדיספס או תערובת צמחי מרפא לבחירה), מיצים טבעיים (אבל טבעיים על אמת, עם חלפיניו או בפורמט גזוז ענבים כמו פעם, אבל לא *באמת* כמו פעם) "מיצים פראיים" שמכניסים לגוף מילים מסקרנות כמו ויטמינים ומילים נדירות כמו שלווה, קערות ירק שקורצות מזרחה ומשחקי מתוק צנועים (פס תמרים), צבעוניים (אסאי בול), אלגנטיים (פודינג צ'יה) ומפתיעים (מעין "מילקי" סמיך על דאבל שכבותיו הקרמיות-שוקולדיות). משהו אחר הוא לבדו משהו.
"לא לכל אחד" הוא הדבר הכי קל שאפשר להגיד על אוקוקו, והכי מטעה. עדיף הרבה יותר ללכת על "כן לכל אחד", כי אני לא מכיר מישהו שלא ישתמש בארוחה פה כמנוף למחשבה על מה הוא אוכל בדרך כלל, ועל כמה עדיף לו היום, פה.
הדרך לשם ארוכה, כמובן. מגדלי המשרדים הגבוהים מעל שרונה מלאים באנשים שלא יורדים כלל לצהריים, ונותנים לה להגיע אליהם, זזים את המינימום ההכרחי ומכתימים בסופה של לאנץ' לא רק את המקלדת, אלא גם את האישיות. מי שכן יורד, עושה דרכו למרקט הקרוב על שלל אפשרויותיו, וחוזר חלילה. זאת לא ביקורת, אלה החיים הישראלים.
כאן, מציעים משהו שונה. יותר בוקר ופחות ארוחות כבדות אמנם, אבל גם יותר עומק. הם סומכים על ראשוניות שהופכת ללקוחות חוזרים, ונהנים בינתיים מלא מעט אורחים שמעדיפים לשתות כאן, להיפגש כאן, להתנסות כאן. מהבחינה הזאת, המערה שהוקמה כאן היא לא רק נקודת התחלה, אלא נקודת זינוק.
אוקוקו, פארק שרונה, דוד אלעזר 16, תל אביב