"כל חופי הרחצה בעיר נסגרו בשלב זה, לאחר שצוותי ההצלה זיהו כריש במים במהלך סריקות שגרתיות. המצילים פועלים בהתאם לנוהל הכריש העירוני, ומבצעים סריקות נוספות לשמירה על בטיחות המתרחצים. אנו מבקשים מהציבור להישמע להנחיות המצילים ולהימנע מכניסה לים עד עדכון נוסף"
(עיריית אשדוד, יום שישי, 26 בספטמבר, 13:06)
לא ברור בשלב זה מה משך את הכריש האמור להתקרב לעבר חופי ישראל באותו יום שישי אחרון של ספטמבר. מדענים וחוקרים מלמדים על התחממות גלובלית וטלטלות בסביבה הימית כולה, ותסריטאים זריזים מדברים על נקמה בעקבות קבלת הפנים החמה שאירגנו לכרישים שחשבו שאולי כיף כאן. מה שכן ברור, במידה סבירה מאוד של הסתברות, הוא שסף הגירויים שלנו איננו מלא, כנראה, ושרף הסכנה לעולם לא יירד במדינה הזאת - אפילו בים שלה, מסתבר - מתחת למיליון.
הארוחה הכי חשובה, והכי שווה: בראנצ'ים טעימים ברחבי הארץ
מפינת הבר של מסעדת רובע אלף, הכי ברור, עם זאת, זה שאכן יש כריש אשדודי במים. הוא זז מהר ויודע לצוד, אבל הוא פחות מסוכן ממה שהאגדה אומרת, והשיניים חדות רק כשהוא פותח את הפה ומדבר. יש לו אפילו שם עברי, ובימי שישי בצהריים האחרונים של כל חודש הוא דווקא לא הולך לים. הים בא אליו. ככה זה כשאתה אביתר מלכה.
בוטיק שישי. הבראנץ' של רובע אלף
הבראנץ' של רובע א' הוא בסך הכול טבילה זהירה ומדודה במים הסוערים של תעשיית המסעדנות הישראלית. הפתיחה שלה הייתה מהטובות שזכורות כאן, וגלי ההדף הראשוניים לא נוצלו כדי להתחפר ולתפוס מחסה, אלא כדי להשתפר ולזנק עוד יותר למעלה. קונצנזוס נוצר, ובזמן שרוב המקומות היו מנצלים אותו כדי להרחיב שעות ולדפוק עם הסירים הכבדים, כאן הלכו בוטיקי.
הפורמט, בניגוד נוסף למתרחש סביב, נטול פורמטים. יש כאן מעטפת של קבלת שבת, אבל אין דילים ולא מסלולים, לא חבילות ולא עסקיות שמוציאות ממך בסופו של חשבון יותר מארוחה רגילה. יש תפריט, כמובן, אבל הוא ייעודי רק במידה, עם הרבה כוכבות ערב - צלחות וכוסות ועקרות כאחד - וחיזוק שמתאים יותר לכוונת המשוררים (מלכה ויונתן גרינברג, השותפים כאן). בוא, תראה מה מתאים לך, ותיהנה. אנחנו כאן רק כדי לגבות את הכוונה הזאת עם הצהרת כוונות משלנו.
כך, לא תמצאו כאן מילים שנואות על טבחים כמו "עלומות", "בנדיקט" ו"הולנדז" השם ישמור. אפילו המילה "בראנץ'" איננה נשמעת בחלל. כלומר, יש שמש חיצונית, ויש חלונות גדולים ויפים שמכניסים אותה לתוך הבר, כמו גם חצר שרק הולכת ומשתבחת בחוץ, אבל הסקת המסקנות היא לגמרי עליך. מבחינתם, זאת ארוחת סוף שבוע, ועזוב אותנו מהגדרות.
בימים שבהם אתה נדרש לנוטריון עם פתיחת התפריט, ולרואה חשבון אחריו, יש משהו משחרר בהיעדר ההגדרות. הצהירו כאן כבר מהתחלה על פרי סטייל ועל "תבוא איך שבא לך", ומגבים במעשים (הבטיחו גם די ג'יי עם תקליטים, אגב, אז קדימה, יש דרישה). ובעצם, האותיות הקטנות היחידות הן אלה שצריכות להקפיץ לך תזכורת לקראת סוף החודש, ולדעת שמגיע עוד אחד. והנס הזה מספיק לחודש קדימה, אז אין חשש.
זה מתחיל בצלחות קטנות (22-56 שקלים) שעניינן ירקות וצבעים עזים, פחות מעולמות פתיחת קופסאות המעדנייה ויותר מעולמות המטבח המשקיע בחומר הגלם, בונה עליו כנקודת בסיס ואז לוקח אותו לסיבוב.
לאבנה תמרים לניגוב עם חלת הבריוש הזכורה לעילפון מהערב, גספצ'יו עגבניות ואפרסקים, פלפלים צלויים עם רומסקו וגבינת סטרצ'אטלה ושיפוד חלומי מזוגג בדבש, בשומשום ובצ'ילי מותסס. אחת מכל סוג, בבקשה, סביר שיותר, והכי טוב עם הבלאדי מרטיני (62 שקלים) - פאר של יצירתיות שלוקח קוקטייל כבד בדרך כלל, מוסיף לתוכו אנשובי ואורגנו ועדיין מצליח להקליל אותו מעט.
הנה, לא בכוח ולא בהסללה, השולחן נפתח.
והשולחן הזה עוד יתרחב. התפריט משכיל לטמון מלכודות חיוביות, מלכודות הופכיות, כאלה שלא מפילות, אלא מזניקות. כל מנה והקטע שלה.
ברמת הביניים, נגיד, מחכה על קו הזינוק הזה שביעייה שלמה (54-98 שקלים). שתי גירסאות הסשימי - "אדום על אדום" עם טונה-שזיפים-אריסה, "לבן על לבן" עם חלב שקדים וסלסת מלפפון - הקבועות פה, יחד עם קרפצ'יו אינטיאס מבריק, בלוק וגם בביצוע. ואז משהו מכאן בדמות צלחת כבושים הום-מייד ופורל מעושן עם וואסבי טרי מעל ברוסקטה, ומשהו רחוק מכאן, מקסיקו-וויב, בדמות טוסטדה טרטר טונה בלו פין וזוג טאקו שעושים פיש אנד צ'יפס מדג בר ים ועורמים לתוכם גם בצל כבוש של מזללות, ירוקים ומנגו ואיולי חלפיניו. וואוו כמה שהים של מקסיקו מרגיש פתאום קרוב, לפחות בפה, עדיף עם קוקטייל "אביאיישן" שעושה בדיוק אותו דבר - טקילה, ורמוט וליקר סיגליות עם סירופ פטל.
הסיפור מתפתל בחזרה לעולמות התוכן שמדברים "עיקרית", וחוזר אגב כך לירק ולאדמה עם ארבע מנות נפלאות (67-96 שקלים), צמחוניות, משגעות - תירס גילי צלוי עם חמאת סרירצ'ה, סלט מפלפפונים ופאקוס עם אפרסמון ואבן יוגורט, אספרגוס צלוי ברוטב שהוא קצת חמאה חומה וקצת וישיסואז או אנילוטי דלעת ערמונים עם שברי אמרטי שקדיים.
מלאכת הידיים הנהדרת הזאת נסגרת בגדול, תרתי משמע, למי שחייב דרמה ועיקריות דרמטיות (92-595 שקלים) בסיטואציות שכאלה. יש קציצות דגים, שהרי שישי היום, בציר חמוסטה, ויש רטטוי א לה רומנה על בסיס בר ים. יש גם פארידה שלמה או כסטייק כלל-שולחני עם רוטב מונייר ונתח טונה-פפר שנצרב בג'וספר וקיבל רוטב שמנת-פלפלת קלאסי יותר. עבור כל שאר הנורמטיביים, אלו שהגיעו עד כאן ללא יכולת להכניס עוד משהו לפה, מחכה פשוט מרטיני שיפקה שנוגע בגאונות ובשובבות המבורמנת.
הצעדים השקולים של רובע אלף קטנים רק על הנייר, ורק אם אתה מודד מקום על פי שורת מיקסום ההכנסות שלו. בפועל, על המדרכה הסמוכה למלון אלקונין שבו היא יושבת, הצעדים האלה משאירים חותם, מטביעים סימונים ברורים של שביל, ושל דרך.
הבראנץ', מצדו, הוא נקודת העצירה על שולי המסלול הזה. רגוע יותר ונינוח יותר, מקום של התנסויות - גם מצד המטבח וגם מצד האורחים - ודרך לחוות את המסעדה כשהיא מתעוררת, טבעית ואמיתית. מסביב, נבנות ארוחות שלמות באופן מודלורי, עצמאי, מותאם. כמה קטנות ובקבוק יין בפינה אחת, צלחות גדולות עם קוקטייל בשולחן מקביל, ועירבוב של כל אלה ממול. איך שבא, מה שבא, כמו כרישים.
בראנץ' ברובע א', יום שישי האחרון של כל חודש, 12:00-16:00, מלון אלקונין, יהושע התלמי 18, תל אביב, 053-5500605