מעטות המסעדות בעולם שיכולות להתהדר בגיל של כמעט 400 שנה. בפירנצה, עיר שבה הקירות בכבודם ובעצמם נושמים היסטוריה, מסתתרת Osteria Vecchio Cancello - מוסד קולינרי שנפתח בשנת 1635, וממשיך עד היום להגיש אוכל טוסקני אמיתי, בדיוק כמו שסבתא של מיכלאנג'לו הייתה מכינה. לו רק הייתה לה מסעדה, כמובן.
גירוס, טברנה והדוכן הכי שווה בשוק: 4 המלצות אוכל מעולות באתונה
פיצה היא לא סתם אוכל. פיצה היא החיים בכבודם ובעצמם
היא שוכנת ברחוב צדדי ושקט, כעשר דקות הליכה מהדואומו. מאחורי הדלת העתיקה מסתתרים שלושה חללים חמימים, מוארים באור רך, שמעניקים תחושת בית. אבל אל תתבלבלו - התפריט כאן אולי נטוע עמוק במסורת, אך הוא מעודכן, יצירתי ומוגש ברמה גבוהה.
השירות כאן מהיר, אדיב ועם חיוך אמיתי. כששני המלצרים, ולנטין ודייויד, גילו שאני מישראל, האווירה הפכה ללבבית ושמחה עוד יותר.
"אנחנו מאלבניה", סיפר ולנטין, "ואנחנו מאוד אוהבים אתכם, הישראלים". הוא הניח יד על ליבו והוסיף כי "כשהייתה רעידת האדמה הגדולה אצלנו ב-2019, ואלפי אלבנים נהרגו ונפצעו, אתם הייתם מהראשונים שבאתם לעזור. לעולם לא נשכח את זה".
הלחיצות, החיבוקים והחיוכים שלהם הפכו את הארוחה למשהו שהוא קצת מעבר לאוכל - מפגש אנושי מרגש.
פתחתי בסלט טוסקני - תערובת מרעננת של ירקות, גרגירי חומוס, זיתים, חומץ בלסמי ממודנה ושמן זית מקומי משובח. למנה העיקרית, בהמלצת הצוות, הזמנתי נתחי סטייק עם פטריות טריות וצלחת שעועית ברוטב עגבניות. האוכל היה נפלא, כזה שמצליח לשלב בין פשטות כפרית לאלגנטיות איטלקית.
הזמנתי כוס אחת של יין הבית, וזו הייתה טעות מתוקה. המלצרים לא נתנו לי לסיים אותה. כל פעם שגמעתי לגימה, הם הופיעו עם חיוך ומילאו מחדש. "על חשבון הבית", קרץ דייויד. אני, כמובן, לא התווכחתי, ובסוף הארוחה אפילו קיבלתי מהצוות בקבוק יין במתנה.
החשבון, כולל בקבוק סודה, עמד על 68 אירו, מחיר הוגן בהחלט לחוויה כה עשירה.
בתום הארוחה, כשיצאתי אל סמטאות פירנצה הליליות, אמרתי לעצמי שמסתבר שיש עוד הרבה Osteria Vecchio Cancello. מומלץ מאוד.
חיים קוזניץ הוא מדריך טיולים, מספר סיפורים ומומחה לפחמימות איטלקיות, ולאוכל בכלל