ואולי בן יהודה יואיל להתעורר סוף סוף? מרוב פוקוס על דיזנגוף ואבן גבירול - ולמעשה על תל אביב כולה, שעדיין חפורה מתחת לאבק בלתי אפשרי - ציר התנועה הצפון-מערבי של העיר כמעט נשכח. שנים ארוכות של הרס, כמעט שיטתי, הורידו על ברכיהם לאורכו אינספור בתי עסק, והרחיקו אותו מהשיח, מהתושבים, מעצמו. האשמה, כרגיל, קצת עלינו.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
כעת, שום דבר מזה לא מתקרב לסיום, אבל מקטעים מסוימים חזרו להיות, ובכן, רחוב, ונדמה לי שהם מסתכלים על עצמם כעת, מנערים את הבגדים, ולא מבינים מה בדיוק היה פה. האופטימיים בטוחים שזה הדבר הבא. הפסימיים קוברים בצער. הריאליים, כהרגלם, יושבים לאכול צהריים. בניני האצ'י, למשל.
ועוד איך. ניני האצ'י
האסייתית הכשרה בקצה הרחוב עושה כבר תריסר שנים ויותר מסעדנות יעילה ומקצוענית, מבלי להרים צעקות או ווליום, וללא שום צורך בחנופה. עובדת, מתגמלת, חושבת, ממשיכה למחרת בדיוק מהנקודה שהפסיקה.
לאורך השנים, היא צירפה למשפחה גם את ניני צ'ו מפתח תקווה, והשכילה להרחיב חללי עבודה עם מוקד משלוחים וטייק-אווי צמוד, ועם תכניות המשך שאפתניות, ומסקרנות. מעט מתחת לרדאר - קידום עצמי אף פעם לא היה כאן על השולחן, עד עתה - היא התבססה כאופציה פופולרית לבילוי קז'ואל טעים ומבליטה עיצוב שמדבר סטריט, אבל עדיין משקיע - בו, ובכם.
כעת, רוצים אתכם גם בצהריים. ועוד איך רוצים.
דיל פתיחת השולחן של ניני האצ'י הוא גאוני כפורמט וגאוני כרעיונאות וגאוני גם בביצוע. הוא נולד מתוך כל פתיחות השולחן שחוו בעליה (וחווינו אנחנו, בעצם) במסעדות שזוהי תורתן, ומתוך המחשבות שהשולחנות האלה עוררו. אם יכולים בשיפודיות ובדגים, למשל, למה אי אפשר גם אצלנו, בעצם?
התוצאה היא סט של חצי תריסר צלוחיות שמגיע לשולחן תמורת 39 שקלים. לא לסועד, ולא עם אותיות קטנות, אלא כמו מנה, שאפשר להכפיל על פי מספר הסועדים, וגם להוסיף ממנה כריפיל תמורת שקלים בודים נוספים. זה זול, זול מאוד, אבל לא צ'יפ. בפער בין שני המושגים האלה, למדנו על בשרנו לאורך השנים, נקבעת בדרך כלל זווית החיוך שלך.
יש כאן לחמניית באו ודפי אורז פריכים עם "צ'ימיצ'ורי אסייתי" וגומא, חמוצים יפניים, פטריות שיטאקי צלויות, טופן במרינדת סצ'ואן פיקנטית, סלט אצות וסלט מלפפונים עם פומלה וקשיו. זה לא יסגור לכם פינה כארוחה שלמה, וגם לא מתיימר לעשות את זה, אבל זה בהחלט מאגד נהדר כל מיני מזלגות קופצניים וצ'ופסטיקס מדלגים שביחד יסלילו אותך טבעי וחלק לעיקרית. כיף אמיתי, כיף של צבעים וטעמים, ובדיוק מה שבא לך כשאתה מתיישב. בכל התיישבות, ומסתבר שגם כאן.
הלאנץ' של ניני ממשיך פרופורציונלית למנות מרכז שולחן בינוניות בגודלן ומאוד בינוניות במחירן, ולקולקציית כיסונים בעבודת יד שמתומחרת - תודה רבה על זה - פר יחידה. לא ראיתי הרבה כאלה, אם בכלל, ואני מת על השקיפות הזאת ועל היכולת שהיא נותנת לך לחלק ולהכפיל כפי שהתכוונת ובאיזה פורום שהגעת איתו. ספרינג רול מטוגן או מאודה, גיוזה ונאמס נהדרים, וון טון מטוגן וסופ-דאמפלינג במילוי בקר, 11-18 שקלים, ולך תתפרע.
שש מנות רציניות יותר (48-64 שקלים, מחירים של מכונת זמן) ישלימו את החוויה באופן הולם למדי. קצת סטריט וקצת אש, קצת טראש וקצת פיין - מניפת סשימי ואורז עם ירקות, פרוסות סינטה עם רוטב תאילנדי חריף וקוביות דג מטוגן, פרגית צלויה ברוטב קארי אדום עדין ורצועות בקר מוקפצות בעניינים פריכים של קפיר ליים, אספרגוס ושעועית. ביחד, הכול ביחד והכי טעים ביחד. באנו לפתוח, לא?
הסיפור הזה מתושדר נעים ומחויך לנכנסים, והשולחנות מתמלאים יפה ויעיל, ואז נותנים להכיל בקצב שמתאים. זאת אסיה ישראלית, או ישראל אסייתית, ובשום פנים ואופן לא "האיזאקיה מהסמטה ההיא בנגויה שאתם זוכרים מהטיול האחרון שלכם ליפן". היא לא התכוונה להיות, וככה טוב לה.
עוד צלוחית ועוד צלחת, עוד זוג שהקדים את דייט הערב שלו ועוד משפחה שפתאום יכולה להרשות לעצמה קצת יותר, בלי להתחשבן על קצת פחות. בשעות האלה, השמש צובעת את השולחנות בכתום ומואר. מי יודע, אולי בסוף הארוחה חלק מהקרניים היפות האלה יזלגו לאט גם החוצה, ובן יהודה סוף סוף יתעורר.
שולחן צהריים בניני האצ'י, ראשון-חמישי, 12:00-17:00, בן יהודה 228, תל אביב, 03-6249228