לא משנה כמה פעמים יגיע לו אדם לחיפה, המראה של עיר שלמה שבותרה לה יחדיו עדיין יותיר אותו בהלם. צד אחד ים נפלא, צד שני בני אדם די נפלאים בזכות עצמם, וביניהם כל מה שאסור היה לשים שם. תעשייה קלה ותעשייה כבדה והיי-טק גם, מספנות וספינות, כבישים וצירי תנועה וכל משטח זפת ידוע לאנושות, העיקר שלא תעז לעשות את מה שהטבע רצה, ותלך ברגל מהבית לחול, ולמים. ואני מגיע מתל אביב, כן? יחסית לאחות הצפונית, פה הקטסטרופה היא מופת של תכנון עירוני.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לא משנה כמה פעמים יעשה האוטו את דרכו, והמחזות עדיין יהממו אותנו. רגע אחד אתה על המקבילה הצברית של כביש מספר 1, והנה נכנסת למבוך של נתיבים שכל מטרתם היא להרחיק אותך מהכחול, ולהכניס אותך פנימה, לסבך. כל הטוב שבעולם, ואיפשהו, מישהו, החליט להרוס ולנתק, לחרוץ ולצלק.
ובאין עיר, מגיע עלאא מוסא לתקן ולחבר.
התשובה. Salt
כל התנאים הבלתי אפשריים הללו גרמו לחיפה לזנוח במשך שנים את הים, ולבנות את עצמה כמלכת שווארמה. כשהמים בלתי נגישים, ברור שנעדיף אדמה, ובשר.
היא ענקית ומלאת אתגרים טופוגרפיים, מודעת היטב ליתרונותיה ומסרבת להסתכל מלמטה על האחות הטרחנית מהמרכז. יש בה מקוריות וצבע, אנרגיות טובות ויכולת אמיתית - במידה, בכל זאת ישראל 2026 - של קבלת האחר. יש לה אנשים של טעם וקהילות שלמות עם טעם טוב, ולא צריך שום ערוץ אוכל כדי להכתיר אותה כיעד טעים. ברור שהיא כזאת, וממזמן.
מוסא, על לוקס וקרודו הפופולריות שלו, פשוט זיהה איזה צורך בלתי ממומש, ופינה שעדיין לא נחרשה. Salt היא התשובה לצורך הזה, והכלים הכבדים שהגיעו לחרוש.
מזללת הים הזאת התחילה כרעיון בוסרי בלבד במהלך הימים הנוראים של תחילת המלחמה. מוסא ראה אנשים שיוצאים פחות ונהנים פחות, "ומרגישים אשמים כשהם כבר יוצאים ונהנים". הוא ביקש לפגוש אותם בנקודת האמצע השפויה יחסית, שהיא בילוי טעים ובלתי מנקר עיניים, ואוכל רחוב שמצליח לעודד גם ביומיום בלתי מעודד בעליל.
המקום, שהחליף את כנאפה דה לוקס שלו, נוצר בדיוק ככה. המיתוג מקסים, משדר יוון ומקומות דומים באתונה, פשוט אבל לא פשטני, ויפהפה בכל קנה מידה. יש כאן ירקות על הדלפק, אבל כאלה שעוד יככבו במערכה הבאה ולא הוצבו סתם כקישוט מטופש. יש חיבור טבעי לרחוב, לרבות כיסאות ושולחנות שמרככים אותו מעט, יש יכולת קניינות חזקה הנשענת על מסעדות-האם הסמוכות (ובהכרח מגלגלת את היתרון הזה *לתוך* הכיס שלך ולא החוצה ממנו, עוד נגיע לזה) ויש - הכי הרבה יש שאפשר - את הידיים שלו עצמו.
מי שאכל ממנו, מי שאכל אצלו, לא צריך יותר מהם. מי שלא, מוזר שהתעכבתם, וצאו לדרך בבקשה. שעה פלוס-מינוס ואתם שם, תיזמנתי.
הקונספט כאן הוא מהיר אבל לא מחופף, סטריט אבל לא ג'אנק ועם כל הכוונות בעולם להוציא אתכם שבעים ובלתי מרוששים (ואפילו, סליחה מראש על המילה הגסה, קצת יותר בריאים, עם טיגונים הכרחיים בלבד והרבה מעברים לוהטים בג'וספר במקום).
לב התפריט הוא מנות שרובן נכנסות לפיתה (44-58 שקלים) או עולות על צלחת (58-84 שקלים), ומזנקות עליך מהדף עם שילוב מעולה בין "איך לא עשו את זה קודם", "למה לא עושים את זה מספיק" ו"בבקשה אל תעשו את זה ותשאירו את העבודה לעלאא כי כולם יודעים מה קורה כשמתחילים לחקות".
יש "קריספי פיש", שהוא שניצל-דג, אבל אמיתי ולא הסמרטוט שבדרך כלל מתכסה בפירורי לחם, יש קבבים, יש עראייס דגים שחום וסקסי, ערימת שרימפס וקלמרי מקומחים ומטוגנים, שיפודים נפלאים ומלאים עסיס, תבשיל עולש בר עם הרבה בצל מקורמל וגם לברק פרפר, דג שלם, על עצמותיו, פתוח וצלוי.
האחרון, במחיר 84 שקלים, מגשים את שאיפתו של מוסא "שלא תצא מפה עם יותר מ-100 שקל לאדם, כולל שתייה", ומגשים בדרך הרבה יותר מזה - מגשים שיהיה כאן נורמלי, מגשים את החלום שלך לאכול דג ככה סתם, באמצע יום חול ולא כאירוע, ומגשים את המילים שלך כשאתה צועק שזאת המנה הכי משתלמת כרגע בישראל. די בקלות, האמת. ברצינות, בכסף הזה קונים פיתה בתל אביב, לא מקבלים דג לשניים.
זה כמובן לא הכול, ובקושי ההתחלה, כי מה שעושה את Salt שמחה וטובה כל כך היא הירידה לפרטים, ואי-הזלזול המובנה בדברים הקטנים (והחשובים) של החיים, ושל הרעב שלך.
שולחן שנפתח רחב, למשל. צלוחיות של טחינה וחריף וממרח לימון כבוש מדהים, ליד ארבע תוספות (12 שקלים כל אחת) של צ'יפס עם זסט לימון, קרעי תפוחי אדמה צלויים, אורז שערייה ופריקה לימונית. יש שיפוד שרימפס עם צזיקי וסלט רוקט (34 שקלים, ברצינות), פיש נאגטס (38) וקערת סלמון-אבוקדו-עלים, וגם מנת אנשובי. כלומר, ערימת אנשובי. כלומר, הר הכרמל אנשובי קטנים ומטוגנים ופציחים ומלוחים. כרטיס טיסה לאיים, עם עודף מ-40 שקלים.
הקשר של מוסא עם הים, ועם האוכל שהים יודע לתת, התחיל עוד באל מרסא, כנראה המסעדה הכי טובה שאנשים לא הכירו כאן מספיק. הוא נסע - לעתים עד כדי מושבות רחוקות ואקזוטיות שמדברות רק בשבדית - וחזר, התפתח וגדל, אבל נדמה שנקודת הבסיס שלו לא השתנתה. המים והרוח, הכנסת האורחים והיכולת המהממת לגרום לך להרגיש מהמם.
Salt, כמוהו, לא קופצת גבוה מדי ולא מדברת חזק מדי. היא פשוטה בכוונה, אבל מסרבת לזלזל בכל העקרונות האלה, ולמעשה רק מגבירה אותם. משקיעה, בלי שמישהו אחר ישלם על ההשקעה שלה. אוכל רחוב מושלם מהאנשים הכי מושלמים לעשות אותו, אולי גם העיר תתחבר בסוף.
סולט, העצמאות 33, חיפה, 04-6033848