הזמנה לאירוע קוקטיילים יכולה להיות, עבור מי שמכסה את התחום בשגרה, בבחינת "עוד יום בעבודה". אלא ששגרה היא מאתנו והלאה, בימים של "שגרת חירום" וכך אירע שהאירוע שכינסו אנשי מזקקת "מילק אנד האני", ב-AKA שבנחלת בנימין, הפך לא רק למאורע הכי משמח של השבוע, אלא גם לסוריאליסטי על גבול החתרנות.
מאחר שאנו מצויים בימים שבהם לא רק טילים מחברים בינינו לבין האיראנים, אלא גם מעצרי-שווא, נבהיר שהאירוע התנהל על פי ההנחיות ושבכל פעם שנשמעה התרעה (כלומר פעמיים במהלך האירוע), קמו כל המסובים כאיש אחד ומיהרו אל המרחב המוגן הסמוך.
אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, נאמר רק - כמו שנוהגים לומר מקורות דיפלומטיים (מה יש? גם לשתיינים מגיע לדבר כאילו היו פרשנים נפוחים מחשיבות עצמית!), חשיבות האירוע, עוד לפני שנדרשים לפרטיו, הייתה בעצם קיומו.
כי בימים כתיקונם חבורת אנשים שמתכנסת על הבר באמצע היום ובאמצע תל אביב, אינה סיבה למסיבה, אבל מאחר שכמו שכבר ציינו (כאילו יש צורך להזכיר) הימים אינם כתיקונם, הרי שהאירוע הפך כמעט להצהרה.
תכף נעבור לשאלות העיתונאים, רק שהיה גם חלק מקצועי למפגש הזה, או כמו שהציג זאת יותם בראס מהמזקקה: "כינסנו כאן את המיקסולוגים המובילים כדי ליצור את ספר הקוקטיילים של מילק אנד האני, אחרי שהגדלנו את טווח המוצרים שלנו".
הטרואר המעורער
בחיוך מריר משהו, מזכיר בראס שאחרי הזכייה של הוויסקי שיושן בחביות שרי מסדרת "אלמנטס" בפרס הסינגל מאלט הטוב בעולם, התרגש עלינו אסון 7 באוקטובר ולאחר השקת שני סוגי השרי החדש של המזקקה, פרצה מלחמת 12 הימים ("עם כלביא") - וכבר מההקדמה הזאת אפשר להבין עד כמה שום תעשיין ישראלי לא יכול לברוח מההוויה כאן.
בעתות שלום, הבעיה היחידה שהייתה צריכה להיות לתעשיין ישראלי שזכה לכזאת הערכה בינלאומית, היא רק איך לייצר מספיק כדי לעמוד בביקוש העולמי. רק - אני לא בטוח שכבר ציינו זאת, הזמנים אינם בדיוק נורמליים פה בשלוש השנים האחרונות - וכך אירע שהמזקקה המצליחה נתקלת בהתנגדויות לשם ישראל, בעיקר ברחבי אירופה.
גם מבחינה מקצועית "מילק אנד האני" היא תבנית נוף מולדתה, כלומר - הג'ין שלה מתובל בעשבי תיבול או בהדרים מקומיים וחלק מהוויסקי מיושן במקומות שונים בישראל - בים המלח, הרי ירושלים, ביפו ובאזור הכנרת, כדי לתת לטרואר הייחודי והמשוגע שלנו לבוא לידי ביטוי בתוצר הסופי.
זאת ועוד: בחורף שעבר החלו במזקקה בפרויקט ייחודי ומרגש במיוחד של גידול שעורה בשדות קיבוץ בארי, גם כדי שאפשר יהיה לייצר וויסקי ישראלי משעורה ישראלית - וגם כמובן כדי להביא התחדשות, צמיחה ותקומה למקום שהפך סמל ליום הנורא בחיינו כאומה.
חלק מהמטען האידיאולוגי הזה בא לידי ביטוי בחומרים שעמדו לרשות המיקסולוגים, מלבד כמובן הוויסקי (על סוגיו השונים) והג'ין מתוצרת המזקקה, למשל תבלינים כמו הל וזעתר.
אל תפספס
- ויסקי בלי חוקים: מה הסיפור של המבקבקים העצמאיים?
- הסינגל מאלט ויסקי שתרצו לישון איתו מחובקים
- אומת הסינגל מאלט: כך הגיעה ישראל למקום 25 בעולם בצריכת ויסקי סקוטי
- שעורה וענבים מסרבים להיות אויבים
- וויסקי חדש עשה את כל הדרך מההימלאיה לישראל, איזה חיים
- הפיתוח המהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית - כעת במבצע מיוחד
חי ושותה
התוצאות היו לא פחות מנפלאות, לא רק בטעם אלא גם במנעד. כך למשל יכולתי לומר אפילו על קוקטייל שמנתי ומתקתק, ממש לא כוס הדרינק שלי באופן אישי, שהוא נכון, מדויק - ואולי חשוב מכל: נגיש גם לשתיינים צעירים יותר, שהחך שלהם עוד לא דוחה מתוק על הסף. אומרים יש נעורים בעולם, היכן נעוריי...?
בכל מקום אחר זה היה יכול להיחשב למחזה מטורף - ואולי הוא באמת כזה, אבל בעוד המיקסולוגים עמלים על הבר המרהיב של ה-AKA (נחלת בנימין 44 תל אביב) מחולקים לתחנות ועמדות עבודה, נשמעה אזעקה ראשונה.
המשתתפים והטועמים קמו, כל אחד עם הדרינק שלו - ופילסו דרכם למרחב המוגן (כלומר לחניון ברחוב מונטפיורי הסמוך). אחר כך חזרו לעסוק בשלהם - ועם הישמע עוד צליל התראה, עשו זאת בשנית, מספקים ליתר באי המרחב המוגן מחזות סוריאליסטים של לגימה מכוסות מרטיני עדינות כשבמרחב נשמעים קולות יירוט...
הנה כי כן, אפילו משתיין ותיק כמוני חולצה תובנה שלא הייתי מגיע אליה אפילו במצב של שכרות: עם ישראל חי, עם ישראל שותה, עם ישראל אופטימי כמו חבורה של חולמים שהחליטה להקים מזקקת וויסקי ביפו - ובתוך כמה שנים ייצרה את הוויסקי הטוב בעולם.