מסר על הבקבוק: דברים שאפשר ללמוד מתוויות יין

לרוב, שמגיע אלינו יין, לא משנה איזה יין, אנחנו מריחים, מגלגלים על הלשון, מתווכחים על אחוזים של עץ חדש, מועד הבציר ועוד כמה מונחים. אבל לפעמים, לפני שחולצים את הפקק, העין נעצרת על התווית. לי זה תמיד קורה. אני "חולה" על תוויות.

כשמדברים על יין, חשוב לדבר גם על התווית, על הסיפור שהיצרן רוצה לספר לנו לפני שאנחנו חולצים את הפקק.

יין הוא לא רק חקלאות, כימיה או מיקרוביולוגיה, הוא מדיום תרבותי עוצמתי ומורכב. כשהמדיום הזה מתחיל להתבונן בעצמו, נולד ניצוץ. ועל זה אני רוצה לדבר איתכם.

כדי לראות את כל התמונה, נדלג לרגע אל עולם האמנות, ואל המונח "ארס פואטיקה" (אמנות השירה). מונח שמתייחס ליצירה מודעת שעוסקת באמנות עצמה, או בתהליך היצירה.

ארס פואטיקה, מונח שהטביע הוראס/הורטיוס, בימי רומא העתיקה, מופיע בטקסט קלאסי שכולל הוראות לכתיבה של שיחות ומחזות.

תחשבו על שיר שעוסק בשירה כמו: "eating poetry" של מארק סטרנד, סרט קולנוע שעוסק בקולנוע כמו 'שושנת קהיר הסגולה' של וודי אלן, או ציור בתוך ציור, כמו זה שבעבודה של נורמן רוקוול "Triple Self Portrait".

אלה הן מטא-יצירות שמפרקות את המנגנון של עצמן ומציגות אותו. לא סתם יצירות, אלא דיאלוגים פנימיים של היוצרים עם הכלים שלהם, בין אם הם מברשת ציור או נייר כתיבה, עם הפחדים שלהם, עם הקהל שלהם ועם עצמם.

תוויות יין הופכות לארס פואטיות, כאשר היצרן או מחלקת השיווק שלו, במקום למכור אשליה של אצולה אירופית, או סיפורי כרמים רומנטיים, מתייחס אל המציאות היום-יומית של עשיית היין.

תוויות בעלות מאפיינים ארס פואטים, מציגות את מאחורי הקלעים, את מחשבותיו של היצרן, לפעמים את החששות שלו או אפילו ביקורת על תעשיית היין עצמה.

אלה הן קריצות אינטלקטואליות, שברגעים הטובים שלהן, הופכות את הבקבוקים מחפץ צריכה לטקסט תרבותי.

היינן, באמצעות המעצב, משתמש בתווית כדי להביא לידי ביטוי את עצמו, לא פחות מאשר את העשייה ייננית.

כדי להבין את התופעה, אספתי כמה דוגמאות שלקחו את הקונספט לקצה.

קודם כל, "גלי" של יקב פלך. על התוויות מופיעה איור מינימליסטי שמציג דמותה של גירית, בעלת כובע רחב שוליים. פריט לבוש שמזכיר חלוציות וחקלאות ישראלית.

גלי אוחזת חולץ פקקים וחולצת בקבוק יין שהתווית שעליו, לפחות בדמיון שלי, מציגה את אותו הציור עצמו.

לו הייתה באמת תווית על הבקבוק המצויר, היינו מקבלים מעיין "בבושקה" או חדר מראות, של ציור בתוך ציור החוזר על עצמו.

זוהי תווית ארס פואטית משום שהתווית חוגגת את חליצת הבקבוק ומציבה מראה מול הפעולה האהובה על חובבי היין.

אם נתבונן בתוויות של יקב סוסון ים, יהיה עלינו להסיר את הכובע בפני היינן זאב דוניה, איש קולנוע בעברו.

טביעת האצבע האנושית המוטבעת על התווית היא עדות לנוכחותו של היוצר בתוך היצירה. הצהרה על כך שהיין הוא פרי מלאכת יד אינטימית גם אם הוא מיוצר בכמויות.

כאשר נבחן שני בקבוקים של יקב ניפורט מפורטוגל: Diálogo Branco ו- Diálogo Tinto, נמצא על גבי התוויות שלהם רצועות קומיקס של המאייר לואיס אפונסו בהן מוצגות דמויות שיושבות על הבר, שותות יין ומדברות שתיית יין.

בגרסה הלבנה, הדמויות נלכדות בלולאה קיומית של "לשתות כדי לשכוח", ואילו בגרסה האדומה, הן מפרקות קלישאה עתיקה "In vino veritas" (ביין יש אמת או אם תרצו: נכנס יין יצא סוד), ומודות שהאמת היחידה היא שהן צריכות עוד בקבוק.

שאטו מוטון רוטשילד מבורדו מצטרף לחגיגה הארס פואטית עם תווית היינות מבציר 1973. החל מאמצע המאה הקודמת, הפך היקב המוערך את התוויות שלו לבמה עבור גדולי האומנים בעולם.

בשנת 1973 הקדיש היקב את התווית לפבלו פיקאסו שנפטר באותה שנה, והשתמש בדימויים מתוך אוסף הציורים של היקב ושל משפחת רוטשילד. בציורו של פיקאסו "Bacchanale" מתוארות דמויות רוקדות בחופשיות, הומאז' לאל היין והתיאטרון דיוניסוס.

תווית נוספת של שאטו מוטון רוטשילד, היא מבציר 1982, שעליה מתנוסס ציורו של ג'ון יוסטון (במאי ואמן אמריקני), המציגה איל מקפץ לצד בני לווייתו הקבועים: שמש אדומה ואשכול ענבים. יצירה שכל כולה חדוות יצירת היין.

אפשר למצוא עוד דוגמאות רבות של תוויות ואריזות ששמות את עשיית היין במרכז, אולם אסור לשכוח כי בסופו של דבר, עולם היין העמוס לעייפה מחפש תמיד דרכים לרגש אותנו, והקלישאות רבות מספור.

לעומת זאת, תוויות ארס פואטיות, מתוחכמות ומחושבות מציעות לנו חוויה אחרת מלאת כנות ומורכבות.

בפעם הבאה שאתם פותחים בקבוק, התבוננו בו היטב, אולי מעבר ליין שישמח לבב אנוש יתקיים ביניכם גם דיאלוג על המשמעות של לעשות יין, לשתות יין ולכתוב אודות יין.

לחיי המודעות העצמית, בציר מוצלח לכולם ותודה לד"ר אריאל שטרית על ההשראה לכתבה זו.