חוזרים לטייל ולשתות בצפון: מסע טעימות בגליל העליון

מקומיות. בעולם הקולינריה והיין, אי אפשר להתעלם מהמושג הזה. מקומיות היא אחד הגורמים העיקריים לגיוון העצום שמציעים שני העולמות הללו.

לשמחתי, זכיתי לפגוש לאחרונה, בחברת אנשי אחד היקבים הישראלים שמקדשים את העשייה המקומית, את החקלאים והיצרנים של אזור הגליל. לטעום להריח ולחוות חוויה שונה מקומית בגובה העיניים.

נכון, הנסיעה אינה קצרה (שעתיים בתנועה זורמת מגבעתיים), אבל היא שווה את זה. במיוחד עכשיו כשזכינו במעט שקט, זה זמן מעולה לעלות צפונה, לבקר, לטעום דברים טובים, ועל הדרך לסייע לאזור, שספג לא מעט מכות בשנים האחרונות, להתייצב שוב על רגליו.

את הבוקר התחלתי יחד עם אפי קוץ, מנהל מרכז המבקרים של יקב רקנאטי, במחלבת הבוטיק 'משק שוורץ, במושב שדה אליעזר בעמק החולה.

"אני דור שלישי למשק, סבא שלי היה ההונגרי היחיד יחד עם עוד 5 משפחות עיראקיות שעלו על הקרקע בהקמת המושב." מספר עודד שוורץ הנפלא.

משק שוורץ, שמתמחה בגידול כבשים והפקת חלב כבשים, הוא מקום שצריך לחוות, החל מהנועם והחיוך ועד לדאגה לחיות המשק.

הם מייצרים מספר רב של גבינות כבשים ומספקים גבינות לחלק ממסעדות השף המובילות בישראל, אבל מה שהכי הרשים אותי הוא הדאגה לכבשים עצמן.

הדיר נקי, מסודר ומצונן היטב. "הן חלק מהמשפחה." עודד מספר על הכבשים שהוא מגדל, "אני צמוד אליהן 24\7 הן כמו הילדים שלי." אגב ילדיו של עודד נוטלים חלק פעיל בניהול המשק.

משם המשכנו אל אדוארד האופה מקיבוץ יפתח, שנמצא לא הרחק מגבול לבנון. בכניסה למאפייה, אי אפשר שלא להתמוגג מריח האפייה והמראות המנחמים: קרואסונים שעושים חשק לביס לחמי מחמצת מיוחדים שחלקם נעשו בתוספת יין ועוד.

אדוארד ששואף לעבוד כמה שיותר עם תוצרת מקומית, מבסוט מהבחירה ביפתח "כן הייתה תקופה קשה, אבל עכשיו שקצת נרגע ויש שוב שקט."

"זה ממלא אותי לראות את הפרצופים שאני כבר מכיר שבאים ונהנים מהתוצרת שלי, אני שמח שבחרתי להקים את המאפייה פה איכות המים, האוויר, והתחושה המשפחתית היא כל מה שרציתי."

"אבל אני מתגעגע לימים בהם הגיעו המטיילים שלפעמים מצאו אותי בטעות ונשארו לטעום."

נפרדנו מאדוארד והלחמים והמשכנו אל אזור התעשייה דלתון, ליקב רקנאטי. אפי קוץ, מספר כי לקברניטי היקב היה חשוב שמרכז המבקרים ידע לספר את סיפורו של הטרואר הגלילי, בגובה עיניים.

לכן, היה לו ברור מהרגע הראשון כי כל מה שיוגש ביקב, לצד היין, יהיה חייב לדבר בשפה המקומית להיות מיוצר: "עד 40 קילומטר, בקו אווירי" מהיקב. הגבינות של משק שוורץ והלחמים של אדוארד, למשל.

בכניסה ליקב צומחות גפנים ועכשיו הן כמעט בשיאן. העלים ירוקים רחבים ויפים, אשכולות הענבים הראשנים מתחילים לבצבץ מבין העלים. וזוהי רק הכניסה. למרות היום החם הרוח הקרירה הביאה איתה טמפרטורה נהדרת לישיבה מול הנוף ולגימה או שתיים.

היקב רואה חשיבות רבה להפרדה בין חלקות הכרם השונות "לכל חלקה וחלקה יש אופי מיוחד משלה, ורוב יינות היקב נעשים מענבי חלקות יחידניות." לטרואר, או למקומיות, יש חלק גדול בקסם.

לפני שטעמנו את היינות יצאנו לסיור ביקב ומשהו אחד תפס את עיני יותר מכל. מיכלי הנירוסטה אמנם גדולים, כמו שאפשר למצוא בהרבה יקבים, אבל כשהולכים ביניהם, מבחינים שהם בעצם המון מיכלים קטנים

"אנחנו מתסיסים כל חלקה בנפרד. כל חלקה מקבלת את היחס המדויק לה, כמו ילדים. לכל אחד ואחת צרכים משלו." אומר קוץ.

השפה בה הוא מדבר על יין היא נגישה ובו בזמן מלמדת. ניתן להרגיש גם על צוות מרכז המבקרים את השפה והאופי של אפי, נעים, מלמד, ומסקרן.

מחצר המכלים, ירדנו אל מרתף החביות. אם ביקרתם כבר ביקב אחד או שניים אתם יודעים: חדרי חביות הם מעט חשוכים, קרירים, ובעלי לחות קבועה, כדי לאפשר ליין להתיישן בצורה מיטבית.

מרתף החביות של היקב מחולק לשניים: אזור חביות לתסיסה ואזור חביות ליישון, כל אחד עם בקרת טמפרטורה ולחות משלו.

עלינו מהמרתפים את אזור העבודה של צוות הייננים, אותו מוביל, זו הפעם הראשונה, היינן הראשי מאירם הראל.

תפסנו אותו באמצע שיחה עם הצוות על הכנות לבציר שעוד ממש רגע מתחיל "מרגש מאוד לבוא לעשות יין ביקב." הוא אומר. "החל מהשפה שלו ועד לאמצעים העומדים לרשותי זה החלום של כל מי שמתעסק בהכנת יין."

יכולנו להתרשם משפע הפרטים שנדרשים על מנת במטרה לייצר כ-מיליון וחצי בקבוקי יין בשנה. לוחות מידע על כל חלקה וחלקה, ומערכות טכנולוגיות לשליטה ובקרה על מכלי התסיסה ואכסון היין.

ועכשיו לחלק הכי כיף של היום: היין. טעמנו מעל עשרה יינות ובחרתי להתמקד דווקא בכמה מהם. כולם מכרמים יחידניים.

קולומבר, כרם תל פארס: הקולומבר שגדל למרגלות תל פארס, אזור כרמים נהדר ברמת הגולן, מציג אלגנטיות, פרי עדין טרי ונעים, אחוז אלכוהול נמוך יחסית, וחמיצות נעימה שעוטפת הכול.

שנין בלאן, כרם תל פארס: בתחילה הארומה הייתה של קלייה ועץ, אך לאחר מספר רגעים בכוס כשהיין "נשם" יצא קסמו. אפרסק עסיסי ומשמש חמצמץ, פרחוניות מרומזת, והארומה הבזלתית של רמת הגולן שמתבטאת לפחות לי כאבן צור חרוכה. שני היינות הם נגישי מחיר, ניתן למצוא אותם בעיקר במסעדות ולדעתי כדאי מאוד להכיר אותם.

מרסלאן, כרם קדמת צבי: זן שלשמחתי מקבל יותר ויותר תשומת לב בשנים האחרונות, במקרה הזה הוא בעל גוף בינוני, אוכמניות ותות בר רעננים, מעט עשבוניות וכמובן פרחוניות מבושמת ונעימה. הייתי ממליץ לצנן אותו מעט לפני ההגשה, כדי להדגיש את החמיצות ולהתאים אותו למזג האוויר.

קברנה סובניון, כרם לבנון: היין הזה הפתיע אותי. בשנות הבציר הראשונות שלו, הוא היה בשל ובומבסטי, אך כיום אחוזי האלכוהול ירדו מעט והשימוש בעץ עדין ונעים יותר. הפרי מעט בשל, מה שמוסיף לגוף המלא של היין. החמיצות החדה והעשבוניות הרעננה קנו אותי.

ליקב יש עוד המון יינות ששווה לטעום כמו סוביניון בלאן כרם אודם, או שנין בלאן מכרם בן למעלה מחמישים שנה שגדל באזור גדרה.

בשביל זה כדאי להשקיע את צהריי שישי, לפתוח שולחן ביקב עם מיטב המטעמים של האזור. אפילו הסבון בשירותים שמיוצר במרחק כמה מבנים מהיקב. שבו במרפסת שתו יין תיהנו מהנוף, תמשיכו אל היצרנים המקומיים וקחו קצת דברים טובים הביתה.

זו לדעתי לא רק הדרך הנעימה ביותר להעביר יום חופש, במיוחד עכשיו, כל יום כזה הוא למעשה יום של סיוע לחקלאים ליצרנים בצפון.

מרכז המבקרים של יקב רקנאטי
איפה: אזור התעשיה דלתון

מתי: בימים א-ה בין השעות: 10:00- 16:00. בימי שישי בין השעות: 10:00-14:00

לפרטים והזמנות: 04-62222288

טיפ למתאמים מראש: גישה לנקודת פיקניקים בין עצי הזית והכרמים שצופה על כל העמק