היום לפני שלוש שנים עוד מצאתי את עצמי מחפשת טרנדים ביין לקיץ. מאז פרצה מלחמה. ואז עוד אחת. ועוד אחת. והעיסוק המעגלי בטרנדים של זני יין, טרנדים של עונות שנה ועניינים יומיומיים כאלה ואחרים נדחק הצידה. עברנו למוד הישרדותי גם בשתייה.
בכל זאת, מתחשק לי להחזיר את האסקפיזם המחשבתי הזה לקראת הקיץ הקרוב. מחשבה יוצרת מציאות.
זה לא סוד שהטרנד החדש-ישן של ברי היין בישראל, לא מגיע מבורגון או פרובנס, אלא מספרד. מגליסיה ליתר דיוק. אלבריניו. בטח נתקלתם בו בתפריטים לאחרונה.
זה זן שהיה עד לא מזמן אנונימי יחסית, ופתאום הוא מתחיל להופיע בכל מקום. לא רק בישראל אלא גם בברי יין בעולם בעיקר במקומות שמגישים בהם דגים ומאכלים ים תיכוניים אבל לא רק.
למה אלבריניו? למה עכשיו?
למה אני כותבת עליו דווקא עכשיו? כי בזמן האחרון כשאני רואה אותו בתפריט, ואני רואה המון, אני אפילו לא מתלבטת אם לטעום לפני, אלא פשוט מזמינה וזה תמיד מצליח לי.
אולי כי זה יין שלא מנסה להרשים בכוח. הוא לא כבד, הוא לא עצי כמו שרדונה הוא לא חד משמעי כמו סוביניון בלאן. יש בו מליחות כיפית, כמו לתת ביס בבייגלה עם גרגר מלח בגודל מדויק.
הוא מתאים למזג האוויר שמתחיל להיות לח וכבד, לא קורה לו כלום אם פותחים אותו בצהריים, מכניסים למקרר ומסיימים למחרת.
כשניסיתי לברר עם עצמי מה תפס אותי בו, הבנתי שבניגוד להרבה יינות טרנדיים הוא מצליח לעשות משהו שהם לא מצליחים: להיות נגיש בלי להיות מאולץ מידי או רגיש בהגדרות.
אני מניחה שתרבות השתייה המקומית, במיוחד אחרי השנים האחרונות פה מחפשת פחות טייטלים מפוצצים ויותר נגישות ונוחות, אולי גם בגלל המחיר.
זה לא יין שצריך להבין, הוא מקומי בווייב, יש לו אופי של ים וסביר להניח שגם מי שלא שותה יין על בסיס קבוע יתאהב בו.
אל תפספס
- מינרל ז'ה טם: הזוג המתוק שמייצר יינות אלגנטיים להפליא
- תסיסה שנייה בבקבוק: יין מבעבע חדש ליקב ספרה
- כמו גדול: הנגב הוכר רשמית כאזור יין בינלאומי
- יקב ספרה: יינות נפלאים משנת בציר מאתגרת
- ההיסטוריה חוזרת: משפחת פלם מחייה את המסורת החקלאית של הרי יהודה
- טיפול באקנה בגב בשיטה לא פולשנית, לא כואבת וללא תופעות לוואי
יינות אלבריניו מומלצים
ויונטה, אלבריניו: יין פרימיום במחיר של סופר (85 שקלים) מעמק הסולנס. מצד אחד אפשר לשתות אותו כמו מים, מצד שני הוא גם חגיגי מספיק לארוחת ערב, כדי להחזיק גם ארוחות ערב מושקעות.
מרטין קודאס, אלבריניו: יין מאזור גליסיה שתמצאו ברוב המעדניות (79 שקלים). מסוג הבקבוקים שלא צריכים אפילו אוכל לידם וכיף לפתוח על ספסל באיזה פארק. רק אל תשכחו להביא אתכם גם פותחן.
לה ואל, אלבריניו: למי שמחפש משהו טיפה יותר יוקרתי בז'אנר. יש לו ירקרקות של קיץ והוא קולינרי להפליא. בעיקר אם יש בצלחות שלכם פירות ים או דגים. (99 שקלים).