פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוקח שוק: סרט נע מסחרי במפגיע

      שוב מצא את עצמו אבי אפרתי משאיר סכום, שנראה נורמטיבי ושפוי, על אוסף נשנושים שבשום אופן לא ראוי להגדרה "ארוחה". חבל, כי אייל לביא הוא מהשפים היותר רציניים כאן

      מסעדת רוקח שוק (יח"צ , נמרוד גנישר)
      (צילום: נמרוד גנישר)

      אייל לביא הוא מהשפים היותר מוערכים כאן, לטעמי. בשנות פעילותו הרבות – החל מבר פירות ים בהרצליה, דרך פסטיס בשדרות רוטשילד בתל אביב ועד רוקח 73, ידע תמיד להעמיד מטבחים אמינים ואיכותיים. יצירתיות מעולם לא עניינה את לביא, אבל אפשר היה תמיד לאכול אצלו טוב, מהנה ומוקפד. המסעדות שלו תמיד היו מסמניה החיוביים של הסצנה שבתוכה פעלו. רוקח 73 היא כזו, נכון להיום.

      בשנה האחרונה החליט לביא, כנראה, שסתם מסעדה טובה, כזו שמשקיעים בה הרבה כדי להצליח, זה לא ממש מספיק. שהגיע הזמן למנף את נסיונו ומעמדו כדי להרוויח הרבה יותר. שהרי כל דרדק מסעדנות יודע, שככל שהמסעדה איכותית ומוקפדת יותר, רואים ממנה פחות כסף, גם אם היא מצליחה. אז לביא התרחב לו. בסוף הקיץ שעבר התבשרנו על פתיחת רוקח ים, במתחם הנמל של יפו. לפני מספר שבועות נפתחה רוקח שוק, בשוק האיכרים שבנמל תל אביב. לא פחות מאימפריית שווקים בהתהוות.

      ביקורי ברוקח ים לאחר הפתיחה, בסוף הקיץ שעבר, היה מצער במיוחד. אף לא אפס קצה הקצה של המוקפדות הידועה של לביא לא נכח בארוחה הזו, שהרגישה מחופפת ומחונטרשת. לביא הוא מהרציניים שבמסעדנים שלנו. איש שיודע היטב את עבודתו. אפשר היה לצפות שלאחר 9 חודשי ניסיון מצטברים ברוקח ים, נקבל ברוקח שוק בר של אוכל נמל מהסוג הנכון. כזה שלא מתיימר אל מעבר לפשטות, אבל עושה את זה בחן, באטרקטיביות, תוך מתן כבוד לסועדים-בליינים.

      איפה. זו הייתה ארוחה שרק הוכיחה, שכל מה שנתקלנו בו ברוקח ים בשנה שעברה, לא נבע מחבלי הפתיחה, אלא העיד על המהות, על שיטה. כאן מתקתקים סרט נע מסחרי במפגיע, כזה שחף מכל מחויבות לקולינריה ראויה, כדי לתפוס חלק מליטרת בשר נהדרת: המון האדם השוטף את נמל תל אביב, זה שתיכף, כשהקיץ יגיע באמת, מאסתו עוד תגדל ותעצם בהרבה. אוכל מושקע ורציני? הצחקתם.

      רוקח שוק תפסה בן לילה כמעט את מקומה של טאפאס בשוק, המסעדה של קבוצת האחים ירזין, שנסגרה לא מזמן. זו האחרונה הייתה דווקא מהמקומות המלבבים בעיר, מנקודות האור הבודדות בקבוצת המסעדות ההולכת ומדרדרת ברמתה (אף אם לא ברווחיה, כמובן) של הירזינים. מעבר לאוכל המוצלח, הייתה שם אווירת טאפאס בר ברצלונאית אמיתית. עיקר ההתרחשות הייתה מסביב לבר והשולחנות הזעירים שלצידו, שפשוט עשו את זה.

      מה התאכזבנו לגלות שהתרחשות הבר ברוקח-שוק היא NON ISSUE גדול. הגענו בערב ורוב הסועדים התרכזו במרחב ישיבה חיצוני, בלתי מלבב בעליל. אמנם הים נמצא מצד אחד, אבל החניון הגדול מצד שני, סניף של ארומה משלישי, ואם לא די בכך, עוברי אורח מכל עבר הופכים את חוויית הישיבה שם לסתמית, נטולת קסם במפגיע. את מקום הטאץ' האירופאי-לטיני המקסים של טאפאס בשוק תופסת כרגע תוגת הישראליות.

      מסעדת רוקח שוק (יח"צ , נמרוד גנישר)
      רוקח שוק (צילום: נמרוד גנישר)

      ואז הגיע האוכל. לא ציפינו לנפלאות, לא לאוכל מרתק ולא לתעלולי קונספט. סתם לאוכל חביב, שעשוי כראוי. קיבלנו אוסף כישלונות שהעידו, בדיוק כמו בארוחה ברוקח ים בשעתו, על חיפוף מהסוג הכבד, וגם על אוריינטציית קופה רושמת חריפה. כזו שקצת הזכירה, מי היה מאמין, את הארוחה המעצבנת שאכלנו לפני מספר שבועות בצפון אברקסס, אשר תועדה במדור זה. משהו ברוח "נתמחר את המנות בסכומים שנראים, לכאורה, סבירים למדי. לא כאלו שמצלצלים חריגים. רק שבתמורה תקבלו מעט, כל כך מעט. ורק שלא תשימו לב'. בצפון אברקסס לא שמים לב לאפסות התמורה ביחס לאגרה, כי יושבים אצל הוד קדושתו, א' (כמו אלוהים) שני. ברוקח שוק לא שמים לב, כי הכול סבבה כשנמצאים בנמל.

      דוגמה? בבקשה: "טונה אדומה עם זוקיני, סלק ופומלה, בשמן זית, לימון וכוסברה" (48 שקלים). מה אתם מדמיינים למקרא השורה ממעל? מנה שטונה אדומה בבסיסה, עם קצת תוספת, נכון? אז זהו, שלא. מדובר בעצם בסוג של סלט, קטנטן במפגיע, שכל היסודות פרט לטונה נותנים בו את העיקר. יש גם קצת, אבל ממש, טונה. כל הכבודה, אגב, לא רעננה, לא מגרה, מתובלת בכבדות ומבאסת בעליל.

      במנת "סלקים צלויים, עלי רוקט וגבינת בושה, בקרמל אגסים ואגוזי לוז" (38 שקלים) היו, שוב, מינוני סלק מרגיזים, טאץ' בלתי מרענן, ויד כבדה מאוד על התיבול. נדהמנו לקבל, תחת הכותרת "לחם איטלקי", לחמנייה קטנה וסתמית, שעובדת תמחורה ב-16 שקלים הייתה מצחיקה, אילו לא הייתה כה מעצבנת.

      מסעדת רוקח שוק (יח"צ , נמרוד גנישר)
      (צילום: נמרוד גנישר)

      ברוסקטה עם שרימפס, קלמרי, רוקט, צ'אטני מנגו, שמן סלק ופרמזן (46 שקלים), הייתה דוגמה לכיוון שאליו אפשר וצריך היה לכוון את המטבח ברוקח שוק. פירות הים היו מהסוג המופשר ולא הטרי. אין טענות על כך בתמחור כזה. רק שלהבדיל מהמנות שתוארו קודם, כאן כן הייתה שמחת חיים, מהסוג הפשוט והנכון. אם ככה היו עשויות כל המנות כאן, הכל היה נראה אחרת. גם לטקסט הזה הייתה מוזיקה שונה.
      מנת ספגטי סרדה (56 שקלים) החזירה אל המציאות. מינונים זערוריים, חיפוף, תיבול מעיק. מה שכונה בתפריט בויאבז (62 שקלים), היה רחוק מאד מבויאבז, וגם ממה שלביא יודע להגיש כבויאבז, והגיע, שוב, במינון דגימתי. הקינוח – טירמיסו (34 שקלים), היה יציקתי וחובבני לחלוטין.

      ושוב מצאנו את עצמנו משאירים סכום, שנראה, להלכה, נורמטיבי ושפוי, על אוסף נשנושים שבשום אופן לא ראוי להגדרה "ארוחה", ושהיו לא טובים דיים. וכל זה קורה, שוב, במסעדה מפוצצת.

      אז גם אייל לביא עבר צד. חבל. אנחנו דווקא מחבבים אותו ואת פועלו, אבל לא, לא נחזור לרוקח שוק. זה, כנראה, לא ממש משנה. גם אם כל אלו שאכלו לצידנו כשישבנו שם בשבוע שעבר לא יחזרו לרוקח שוק, כי הבינו שזה לא ממש כדאי, ימשיך המקום לתקתק. המאסה הפוקדת את מתחם הנמל והשוק בנמל כה גדולה, והלוקיישן כה אסטרטגי, שגם אם כל סועד יאכל שם פעם אחת בלבד ותו לא, המקום ימשיך להתפוצץ. מבאס ששורות כאלו צריכות להיכתב על אייל לביא. לדאבוני, מפעלותיו בשנה האחרונה אינם מותירים ברירה.

      רוקח שוק. שוק הנמל, תל אביב. 03-7162757. לא כשר.

      רוקח (מערכת וואלה! NEWS)