קיטשן מרקט היא מהמסעדות היותר חזקות בתל אביב בשנתיים האחרונות. להבדיל ממספיק מקומות אחרים, שלא תמיד ברור למה בדיוק הם עובדים חזק, ההצלחה של קיטשן מרקט מוצדקת. השילוב בין האוכל האקלקטי, המוצלח במיוחד, של השף יוסי שטרית לאריזה הנכונה והתמחור הסביר הופך אותה למקום ראוי באמת. אונזה, בר מסעדה שהחל לפעול בשבועות האחרונים בשוק הפשפשים ביפו, הוא המקום החדש של האנשים שהביאו לכם את הקיטשן מרקט. ביקור ראשון במקום כזה מעורר לא מעט ציפיות.
התגובה האינסטינקטיבית שלי, כשנכנסתי לחלל הקטן ברחוב רבי חנינא בפשפשים, הייתה "וואו". זה היה וואו של פליאה. כולם, מטאפורית לפחות, זוכרים את מסעדת השרקוטרי בשוק הפשפשים ביפו, שפעלה באותו חלל. כל מי שעקב אחרי המקום ההוא זוכר את השאגה הרמה בה יצא לדרכו והדממה הדקה והמבאסת בה החזיר נשמתו לבורא. ההזנחה בשרקוטרי של פרק הסיום הייתה מהמעציבות שניתן להעלות על הדעת.
תגובת ה"וואו" שלי במפגש הראשוני עם אונזה הייתה, אם כן, לנוכח המטמורפוזה שעבר המקום. 180 מעלות כמעט בהשוואה לפאזת השרקטורי. מגניב שם. אווירה נכונה שעוטפת אותך תיכף בכניסה. מקום יפה, לא מגונדר או מצויץ, עם אפלולית נעימה, מוסיקה שעושה טוב בלי לדפוק בראש, בר עולץ, שני חללים עליונים נעימים ותחושה של עדכנות נינוחה, נחמדת, לא תובענית. אין ספק, בדיוק כמו בקיטשן מרקט בסעיף האריזה מצטיינים כאן.
התפריט, עליו חתום יוסי שטרית, אמור להיות הוורסיה הקלה והמשוחררת יותר של קיטשן מרקט המוקפדת. יש מנות שעברו כפי שהן לאונזה ויש גם וריאציות מהודקות קצת פחות על מנות אחרות משם. כמו בגסטרו בר אפשר לשבת באונזה לארוחה של ממש, עם ראשונות, עיקריות וקינוחים; ואפשר גם להזמין שתיים-שלוש מנות בלבד, לצד האלכוהול.
תפריט היין חביב אבל צנוע יחסית, רשימת הקוקטיילים קומפקטית ותפריט אלכוהול של ממש אין. בבחינת 'תרצה, תזמין מה שבא לך מהבר'. במקום מהז'אנר הזה, שחי על לוגמיו לפחות כמו על אכלניו, זה די מפתיע. ייתכן שמדובר בענייני התארגנות של תחילת הדרך. הקוקטיילים שלגמנו היו ראויים אמנם אבל ברור שבסעיף הזה חייב המקום להשתדרג בהמשך.
התפריט בנוי לפי קטגוריות: ירקות, דגים, פירות ים ובשר. בכל אחת מהן מנות גדולות יותר או פחות. החלטנו ללכת על מנה אחת מכל קטגוריה והזמנו, לסבב ראשון, טרטר אינטיאס (54 שקלים) ומנה המכונה "הביצה" (35 שקלים).
"הביצה" הגיעה לאונזה מהקיטשן מרקט, שם היא מתפקדת כלהיט. היא מגיעה בצנצנת סגורה. יש בה פטריות צרובות, קרוטוני בריוש שמן כמהין לבנות וביצה רכה, שמתפזרת כשמכניסים פנימה את הכף לצנצנת. פטנט די פשוט אבל טעים-טעים. חוכמת העידון, בעיקר המתינות שבשימוש בשמן הכמהין, היא שעושה כאן את העבודה. זו מנת גסטרו-בר קלאסית, אפילו יותר ממנת מסעדה. נהנינו.
טרטר האינטיאס היה תקין בכל קנה מידה אבל סטנדרטי קצת יותר. אינטיאס קצוץ, שניתן היה לתת קצת יותר ממנו, חבר לבורגול לקציצות קטנות. מעין "קובה ניה" מן הים, עם יוגורט, בצל, כוסברה ופלפל חריף. לא רע אבל שטרית יכול טוב מזה.
פולנטה פירות ים (84 שקלים) הייתה נציגת מחלקת הסי פוד בהזמנה שלנו ו"לזניה פתוחה" (72 שקלים) הגיעה מאגף הבקר. הפולנטה הייתה וריאציה קלילה יותר ומוקפדת פחות למנה מוכרת מהקיטשן מרקט. חומרי הגלם בה (בעיקר איכות השרימפס) היו צנועים יותר. בעיני זו וריאציה מפוספסת. המון פולנטה, עם טעמים דומיננטיים לא ימיים כלל, בלעה כמעט לגמרי את השרימפס, קלמרי והגזרים צבעוניים שנחו בתוכה. הפולנטה הייתה כבדה, יציקתית משהו וללא ספק תספק את הסועד הרעב, כמו גם את אלו העסוקים בענייני תמורה לכסף. ההחמצה הקונספטואלית כאן קשורה באובדן הכמעט מוחלט של תחושת הים במנה.
במנת הלזניה פתוחה היו ראגו בקר ורוטב בשמל, עטופים בעלה פסטה טריה מתוצרת בית. הראגו היה טוב אף אם לא מבריק ועלה הפסטה שמעל היה עשיר וחביב. באופן מפתיע, זו הייתה מנה הרבה פחות מאסיבית מקודמתה, פולנטת הים. באופן מאכזב מעט, שתיהן שידרו לחיך תדרים די דומים מבחינת קשת הטעמים. זה יצר חוויה מונוטונית, להבדיל ממגוונת, כשאכלנו את העיקריות. האם היינו צריכים לשים לכך לב בעצמנו בטרם הזמנה? האם היה זה תפקידה של המלצרית? האם זוהי תוצאה של התפריט הקצת מהודק והלא לגמרי מגוון של אונזה נכון לכרגע? ייתכן שכל התשובות נכונות.
לקינוח חלקנו מוס שוקולד עם קראנץ נוגט (26 שקלים), שהיה שוקולדי מאד וחביב בהחלט. הייתה בו מידה של מליחות ואפילו נוכחות של שמן זית. הוא היה אחת משתי אופציות בלבד באותו ערב. התחלה, כבר אמרנו.
אין ספק, האנשים של אונזה יודעים את מלאכתם. כמקום לבלות בו בנעימים אפשר להגיע לשם כבר עכשיו וליהנות מאד. האוכל מסתמן ככזה שעוד יהיה חיובי ואפילו צפונה מכך; אבל ברור שהוא עדיין מתגבש לו. הבסיס ראוי אבל יש מספיק דברים לייצב, לחדד ולפקס. טרטר האינטיאס יכול וצריך להיות פחות בנאלי. פולנטת פירות הים צריכה להישלח לחשיבה מחודשת וגם במנת הלזניה, על אף שהייתה 'בסדר', אפשר לתת עוד קצת ב FUN.
נראה שבמסגרת הניסיון להפוך את האוכל באונזה לנינוח יותר בהשוואה לקיטשן מרקט, שחרר שטרית מהלך אחד רחוק מידי את אחיזת החגורה. כשהמטבח יצליח להיות קצת יותר מהודק ופחות פרום, מדובר יהיה בגסטרו בר ראוי. כרגע, למרות שהאוכל בו תקין בכל קנה מידה, הוא עדיין לא במחוזות המצוינות. האף שמדובר בבר ולא במסעדה, הסטנדרטים להם התרגלנו משטרית מציבים את רף הציפיות ממנו ומאונזה במקום אחר; גבוה יותר, מן הסתם. נחכה.
אונזה. רחוב רבי חנינא 3, שוק הפשפשים, יפו. 03-6486060. לא כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי
